הלילה ישנתי שינה טרופה במשך שתים עשרה שעות. ממש לפני שהתעוררתי מלשמוע את הפסקול של פוקהונטס רועם מהסלון, חלמתי חלום.

במיטה זוגית היו אני ועוד ארבעה בנים. אני לא זוכרת על מה דיברנו, אבל אני זוכרת שתהיתי מה יקרה אם מישהו יכנס לחדר באותו רגע. אני זוכרת שדיברתי עם אחד מהם והגענו לתובנה המרתקת ששנינו הולכים לאותו בית ספר... והתחלתי לדבר על זה ולחפש מכרים משותפים ולספר סיפורים ואז מאחורי קם לו דניאל ונשכב על צידו והסתכל עלי. היתה לו שרשרת מחוט עור שחור שהיתה תלויה עליה אבן חלקה ועגולה, בצבע צהוב או כחול, אני לא זוכרת. בחלום שלי הוא לבש חולצת טריקו מהוהה בצבע לבן שכתוב עליה "זיקים", בצבע שהיה שחור פעם. היה לי מוזר לראות אותו ככה, הוא לא מהבנים שהיו הולכים עם שרשראות; אני שונאת את זה, ובחלום שלי גם הוא, למרות שהיתה לו אחת. הכל השתתק. ליטפתי את הזיפים הארוכים, הבלונדיניים, הגסים, שצמחו פרא על הפנים הצחורות שלו, בחלום. היה לו מבט מהורהר בעיניים וחצי חיוך מעוקם לצד ימין, בחלום שלי. ונישקתי לו את הלחיים, וכל פיסת עור אקראית שיכולתי למצוא בפנים שלו, בחלום. וכאילו הבנים האחרים בכלל לא היו שם, למרות שהם כן, עליתי עליו ברגליים פשוקות,  ומסתבר שבכלל לא היינו לבושים באותו רגע, ומסתבר שלאופן שבו הוא זז בכלל לא היה אופי של בחור בתול ומופנם. זה היה קצר ומוזר, הוא התחיל לפמפם, בחלום, והוא נגע רק בחלק העליון, בעצם למעלה, באגן; הוא פיספס את החור. ובחלום, אני אמרתי "לא", וירדתי ממנו. אז היה הקטע היחיד בחלום שלי שדניאל התנהג כמו דניאל; הוא שכב ולא הגיב.

...וראיתי בתוך הראש שלי כמה סופים אחרים אפשריים לחלום הברוטלי שלי, סופים קצת פחות ברוטליים מהחלום עצמו, משהו שירכך את הנחיתה, אבל אני לא מאלה שבוחרים את החלומות שלהם. להתאהב זה לא רציונאלי, אנשים ממעיטים בערכי; מה את יודעת על אהבה

התעוררתי. 8:14. זה לא היה ממש שתים עשרה שעות, ולא הייתי בטוחה אם חלמתי את החלום במשך שלושים שניות או שלוש שעות. ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה לחיות באותו רגע; הלכתי והתיישבתי בסלון.

סתם חלום.

ואני אפילו לא רוצה שנחזור כבר. אני בעיקר מרגישה מנוצלת.

אני חייבת להפסיק לתת אמון באנשים.

What it t'was no niggas, only master teachers?

I stay woke

הו אריקה