שלום לך מר סטנלי קובריק. בטח יש לו איזה ענן אח"מים בגן עדן, הוא בטח יושב ממש קרוב לאלוהים, איש מוכשר בצורה בלתי רגילה שעשה בחיים כמה סרטים מעולים, ע"ע תפוז מכני ופול מטאל ג'קט. לקחתי בשמחה וששון את אודיסאה בחלל מספרית הוידאו וציפיתי לראות משהו שיצדיק את הביקורת המהללות בכל חור ואת הפסלון המוזהב שהסרט הזה קיבל. אני אהיה זהיריה מאד, אני לא אגיד שהתאכזבתי, אבל בטוח לגמרי שלא התלהבתי. כל זאת מהטעם הפשוט שבאמת לא הבנתי כלום. (אני הולכת להגיד כאן כמה דברים שאמרתי בכמה שיחות בנושא, מפגר? ברור!)

הסרט הולך ככה בערך:

ברבע השעה הראשונה רואים קופים. הרבה הרבה קופים. צורחים ונובחים, ומרביצים לחיות לא ברורות שנראות כמו היפופוטמים קטנים. אחד מהם נאכל על ידי ברדלס. אתה יושב, ואתה חושב לעצמך, על מה לעזאזל אני מסתכל? אבל בסדר, אוקיי. יש שם איזו פואנטה נסתרת שאני פשוט לא חכמה מספיק בשביל לעלות עליה, כנראה. אחר כך יש רבע שעה שבה רואים רק חלליות. שום דבר חוץ מחלליות. ממממ... כן... פואנטה נסתרת... אהא...

אחר כך מתנהלת לה עלילה משונה והיו בה כל מיני פרטים אחרים שלא הבנתי, כמו מה לעזאזל נסגר עם המחשב המדבר, ולמה הכניסו את האנשים האלה לתרדמת חורף, ומי הם בכלל, ולמה כל חמשת חברי הצוות הם למעשה אותו בן אדם (אה? הם לא? לא שמתי לב) ולמה יש דקות שלמות שבהן רואים מסך שחור וכל מיני גיבובים של קולות ברקע. אבל לא משנה. הפואנטה הנסתרת! היא מסתתרת איפשהו!

ואז בסוף, יש כמה דקות טובות של אורות צבעוניים פסיכדליים בלי קשר לכלום. אחרי המופע המרהיב משהו של האפקטים הממוחשבים שגם הם, איכשהו, משרתים את הפואנטה הנסתרת, חללית קטנה עגולה נוחתת באמצע סלון, שוב, בלי קשר לכלום. ואז רואים איש אוכל, ואז רואים איש שוכב במיטה, ואז רואים עובר ענקי בחלל, ואז נגמר הסרט.

איפה מסתתרת הפואנטה הנסתרת?

מה זה, הציור השבועי לילד?

הפואנטה הזאת מוחבאת כל כך טוב, עד שבאמת, אני מצטערת, לא הצלחתי לפענח אותה. נבצרת מבינתי, מר קובריק, אני מתנצלת.

עד שסטנלי קובריק מת, בשנת 99, הוא סירב להסביר את הפואנטה הנסתרת וכמובן סירב לציין איפה היא מתחבאת.

האמת היא שזה מאד מתסכל אותי. מאד מאד. ואני הרי מתיימרת לאהוב קולנוע ולנתח את הסרטים לעומקם ולהעיר הערות מחוכמות ולהרגיש מאד חכמה, למה לא הצלחתי להבין את הסרט הזה? מתעוררת בי השאלה, האם מישהו באמת הבין את הסרט הזה?

כמה שבחים נאמרו על הסרט הזה. מדהים! מרתק! סרט המדע הבדיוני הטוב ביותר שנעשה בתולדות הקולנוע! לא נעים לי לומר שהתבדיתי, קטונתי מול היצירה הגדולה מהחיים הזאת, קטונתי מול סטנלי קובריק הדגול, קטונתי מול עין הדג, ומאיר שניצר, ומיליוני אנשים אחרים בעולם, קטונתי.

אמרתי לרוני שהקטע הזה הוא כמו הסיפור על בגדי המלך החדשים. כולם אומרים, מרהיב! פשוט כי הם לא רוצים להישמע טיפשים. אוי לבושה, המלך הוא עירום! זה קצת מצחיק, האמת. אז אני אומר לכם בכנות, לא הבנתי כלום. לא הבנתי כלום!

דבר אחד עיקרי יש לי לומר בשבחו של הסרט:

הסרט נעשה בשנת 1968, מה שאומר שהוא בן ארבעים. הוא מצוייד באפקטים ממוחשבים ובגרפיקה שלא היתה מביישת את המטריקס, על הקטע הזה באמת הוא זכה באוסקר, ללא ספק שבצדק. עוד דבר מעניין שבסרט האודיסאה נוחתת על הירח ומשוטטת לה בחלל כאילו כלום, וכל זאת בשנת 1968, שנה לפני הפעם הראשונה בה נחת אדם על הירח. יפה מאד. יפה ומוזר, מוזר מאד. מרשים.

אבל חוץ מזה... כלום.

הנה עוד דבר שכבר השתמשתי בו.

קניתם כרטיס לתערוכת אמנות חזותית מאד נחשבת במיטב כספכם. לבשתם את מיטב בגדיכם והלכתם לצפות ביצירה המדהימה. אתם מגיעים לאולם שכולו מסוייד לבן ובמרכזו עומדים שלושה סטנדים. על אחד עגבניה, על השני מלפפון, ועל השלישי יש גזר. מדהים! מהמם! יצירה גדולה מהחיים! מה הבנתם מזה, חוץ מזה שיש שם מלפפון, עגבניה וגזר? כלום.

בבקשה, תנו לי לצפות בסרטים שאוכל להבין.

נועה