ביום שלישי נסעתי לכרם בפעם הראשונה בחיי.

זה היה ביום שלישי וההיי נגרר לי עד עכשיו. אני לא חושבת שהוא, או מישהו, יכול להבין כמה שזה היה משמעותי. זה היה כמו לתקוע דגל על הירח. כל החברים שלו שם באמת ידעו בת כמה אני ולא היה לי שום מעטה מגניבות מדומה להסתתר מאחוריו הפעם. ובכל זאת זה היה בסדר. השתדלתי לא לעשות מעצמי צחוק ונראה לי שבסך הכל די הצלחתי (הצלחתי, נכון?), למרות שהייתי בלחץ מטורף והשתנתי איזה ארבע פעמים באותו ערב. אני שמחה שמצאתי חן בעיני אמא שלך, אתה בטח כבר יודע את זה. אני שמחה שזה היה טוב.

בנסיעה לשם היו כמה שירים ממש יפים ברדיו. היה את שיר של יום חולין ואת יש אי שם והכל כל כך בנאלי ונחמד ולא ציני.

אני שמחה. זאת ההגדרה כאילו.

אני אוהבת אותך.