וואט א וויי טו מייק א ליבינג!

מחר אני מתחילה לעבוד בשעה טובה: אני משמרטפת שלושה זאטוטים חסרי ישע במשך חמשת הימים הקרובים, שש או שבע שעות בכל יום תמורת שכר של חמישים שקלים שלמים לשעה. כאן ראוי להימצא סימן קריאה בתוך סוגריים, מאחר ולא נתקלתי ממש באנשים שלא ממש התלהבו כשהם שמעו את סידור השכר המופלא והשמן במיוחד שלי. אני קצת מתרגשת, האמת. אני לא רוצה לפשל ואני רוצה להיות שווה את הכסף ואת המאמץ. אני לא רוצה לאכזב את האימהות האלה שהולכות להוציא עלי לא מעט כסף השבוע. I really do wanna be worth my pay...

ואל תשלו את עצמכם, ילדים שעולים לגן חובה בשעות הכי פעילות והכי היפריות של היום זה לא קל בכלל, בעיקר כשאני צריכה גם להשגיח על מיליון דברים אחרים מעבר לכך שלא ישברו שום גפיים או חלקי גוף אחרים, אלא גם שלא ימרח גואש וגבס על הקירות ושלא יתחיל איזה ינוקא להתייפח בלי שום סיבה נראית לעין כמו שילדים נוטים לעשות לפעמים. יצורים משונים ומשולחי רסן, לעזאזל. אולי רסן זה פתרון טוב, כשחושבים על זה...

מעבר לכך, אכן, כפי שציינתי בפוסט הקודם, ביום חמישי אני וסופי (ומי שיצטרף אלינו, נראה שיש ביקוש. נקווה שעדיין נשארו כרטיסים גם בשבילכם!) נדיר את רגלינו ואת גלגלי המכונית של אמא שלי אל הקיבוץ הפסטורלי הסמוך לעירנו רחובות הפסטורלית אף היא על מנת לחזות בפלא הנדיר שקורה כאשר כולאים את אביתר בנאי עם פסנתר על במה. יהיה חם וגזעי.

אנחנו מתחילים חודש חדש ואני מקווה שהוא יהיה טוב יותר ופרודקטיבי הרבה יותר מאחר ואין מאכזב יותר מלחזור לביתספר אחרי החופש הגדול ולהרגיש כאילו כל היום ישבת על התחת ולא עשית כלום. סביר להניח שזה מה שאני ארגיש בסופו של דבר, למרות שזה יהיה קצת שונה; ישבתי על התחת ולא עשיתי כלום + אלף ומשהו שקל.

שבוע טוב!

יום ראשון: סוכם בהצלחה. 210 ש"ח (היו רק שניים מה אתם רוצים)

יום שני: בשני שדים טזמנים עסקינן. 210.

יום שלישי: כנ"ליה, ויש לי טיק בעין! 210.

יום רביעי: היום הכי טוב SO FAR. היום היו שלושה, 250.

יום חמישי: היה קצר וקליל היום, 210.

סה"כ: 1090. 1100, עם החזר על החומרים של הכדורי שוקולד, רק לשם העיקרון. התעשרתי!