פעם שלישית כי טוב בתולדות הבלוג המפואר, אני מאחלת לכל קוראים שנה מלאת סקס.

את הסילבסטר חגגתי בחיקו של אהובי האחד והיחיד. נשיקת סילבסטר ראשונה ומתוקה יותר מכל הגלידה שטחנו ביומיים האלה שהיית אצלי, ותאימנו לי שמדובר בדי הרבה גלידה. אין רגע יותר מרגש מזה שבו הלחישה זזה מאחד לאפס. אני אוהבת אותך, אוהבת אותך, אוהבת אותך.

איך אני מסכמת את אלפיים ותשע, באופן כללי?

שנה של התבגרות מאד מאד מואצת. מכל הבחינות. שנה פרוגרסיבית, מעייפת, מחכימה ומחשלת. מרחיבת אופקים ומאירת עיניים.

ואתם יודעים מה הכי טוב?

היא נראית כמו גרסת בטא של אלפיים ועשר. :)

איזה טירוף בימים האחרונים, יא אלוהים. אבל שוב, אמרתי ואחזור שנית, כל המאמץ משרת מטרה אחת ויחידה - המשלחת לאמריקה.  ביתספר יוציא בקיץ הבא עלינו לטובה משלחת שתנה שני אנשים בלבד (!) למיין, ארה"ב, מחנה זרעים של שלום - מעין מחנה צ'ילי-ווא-ווא (כן כן! אני רפרנס לפנתר הורוד! אתם ממש לא טועים!) שמתיימר לדון בסוגיית השלום העולמי. ממכרים שעברו את החוויה בשנים קודמות, שמעי שזה דבר משנה חיים. בכל אופן, הדרישות שהוצבו כדי לזכות במקום הנחשק ע הטיסה הן אנגלית רהוטה, כמובן (צ'ק!), בריאות טובה (צ'ק!), מעורבות חברתית, נכונות לתרום לקהילה וזיקה לישראל (צ'ק צ'ק אנד צ'ק אגן איף נידד), ולפחות בקטע הזה אני יכולה בהחלט להתהדר בנוצות שלי. אני חושבת יש לי המון מה לתרום לזה ואקווה שיקחו אותי. הרבה בטוחים שכבר שמרו לי את המקום בטיסה. מה אני אגיד לכם חוץ מזה שזה נשמע הגיוני?

אתמול היה השלב הראשון של חתול הזהב. היה טירוף, אנדרלמוסיה. נתראה בגמר, מן הסתם.

ובכלל, אני צריכה לעדכן את הטו דו ליסט שלי.

המון טוב קורה.

אתה צודק, יפה שלי, העולם הוא מקום טוב.

העולם הוא מקום טוב ולי אין פואנטה.

אבל היי, אני אוהבת לחיות כרגע. עם כל החרא שמסביב. שלא תחשבו אחרת, אפילו לא לרגע.

נועה