ככל שאני חושבת על זה יותר, השנה האחרונה היא בערך השנה הכי מדהימה והכי משמעותית שהיתה לי בחיים. אלה מחשבות שמתגנבות לראש כשאני נוגחת בקיר במקלחת, או מצחצחת שיניים, או מרתיחה מים או יושבת בשיעור. שנה מלאה בחוויות, פעמים ראשונות, הבנות בנוגע לעצמי, התבגרות, צבירת ניסיון. מיצוק של תפיסת עולם, התפכחות. ביסוס של הסטטוס החברתי שלי, הבנה והשלמה עם החוגים, המקומות והאנשים שאני שייכת אליהם. אני שייכת אליכן.

החברות שלי הן נכס דלא ניידא לכל דבר ועניין.

מטורף לראות איך אנשים משתנים בטווח של תשע, עשר שנים. זה פרק זמן בלתי נתפס. החברות שלי ברובן הן בנות שאני איתן, בהכללה גסה, פחות או יותר מכיתה א'. התחלנו כדברים שונים לגמרי. אני הייתי החננה, המתנשאת השמנה, שתמיד נפסלה ראשונה בשבויים ובאגי. המנודה, הדחויה. אני זוכרת איך שעשו עלי חרם בכיתה ד', אני זוכרת איך שאף פעם לא שיתפו אותי ברכילויות, בהצעות החברות, אני זוכרת איך כולם התרחקו ממני באופן כל כך מופגן וגועלי כשהיו לי כינים, איך שישבתי ובכיתי במדרגות מרוב שהייתי מושפלת. אני זוכרת איך תמיד הלכתי להלשין על כל דבר. אני זוכרת איך תמיד שיחקתן במשפחה, ולכל אחד היה תפקיד, ואותי אף פעם לא שיתפתן. אני זוכרת איך תמיד ניסיתי ובעטו אותי החוצה בכל הכוח. אני זוכרת את עצמי יושבת על השטיח ובוכה להורים שלי, שאמרו לי אז שבעוד כמה שנים אני אסתכל על זה ואצחק. אז זו לא היתה נחמה, אבל זה פשוט הגשים את עצמו.

היום אנחנו עומדות במצב אחר לחלוטין. במבט לאחור, בדיעבד (המילה בדיעבד מזכירה לי את המילה ואדי. מאחר ואני חושבת בצורה מאד מוצקה, כל פעם שאני משתמש במילה בדיעבד אני רואה את עצמי עומדת על מצוק ומסתכלת על הואדי שבו פרושים כל הדברים שאני מסתכלת עליהם ככה, בדיעבד. סתם אנקדוטה), עברו עלינו שינויים עצומים. הפכנו מילדות קטנות, חלק חסרות אופי, חלק מלשניות, חלק שקטות, חלק רועשות, חלק מתנשאות וחלק לא - לילדות משוגעות לחלוטין, כל אחת דפוקה ברכה שלה ומדהימה לגמרי. אתן המעגל שלי, אליכן אני מרגישה באמת שייכת.

איתכן אני מרגישה שאני באמת יכולה לדבר, ועליכן אני יכולה לסמוך. איתכן אפשר לרכל, בלי לכעוס על שאתן מרכלות עלי. איתכן אפשר להתייעץ, עליכן אפשר לכעוס ולכן אפשר לסלוח. כשהחבר החדש שלי מוצא חן בעיניכם זה ממלא אותי בגאווה, זה אומר לי שבאמת נפלתי על משהו טוב. לא תתביישו להגיד לי אם אני לובשת משהו מכוער או שהתנהגתי מגעיל. אתן תגידו לי את האמת כי אתן אוהבות אותי באמת. אתן נכס, ואתן יקרות לי יותר מהרבה דברים אחרים.

ישבנו קודם בבית קפה, אכלנו את הסופלה המרקד של אליה, ודיברנו על איזה משהו שהוביל אותנו לדיבור על בני זוג ביחס לחברות. bros before hoes, מה שנקרא. אמרתי שאצלי בפלאפון, תמונת הרקע תמיד תהיה עם חברה. שומר המסך הוא עם החבר. כלל ברזל, כדי להזכיר לי מי תמיד בא קודם, בעדיפות ראשונה. העדיפות הראשונה שלי היא אתן. בחורים זה דבר מתחלף, חברות זה משהו לתמיד.

יפות שלי, אתן נכס.

נועה