יורד גשם בחוץ. אני שונאת את זה. אני ממש ממש ממש שונאת חורף. אנ י שונאת לחזור הביתה עם מכנסיים ספוגים מים. אני שונאת כשקר לי. אני שונאת את זה שהאף שלי אדום כל כך עד שאני בטוחה שעוד שניה הוא נושר.

אבל עוד לא כל כך קר, אז אני אשאיר את התלונות לאחר כך, טיחי.

אתמול היה הערב הכי כיפי שהיה לי כבר הרבה זמן. היה אתמול ערב גו"צ, שהפך בסופו של דבר לערב קן. גם נוגה באה D: למרות שהיא לא כל כך בשומר הצעיר (למרות טענותיה החוזרות ונשנות על העובדה שהיא היתה בשמו"צ עוד לפני שנולדתי -_- מה שלא נכון) באתי קצת באיחור (40 דקות) כי דיברתי עם גלעד. הכי קשה לי לסיים שיחות איתו, אני אומרת ביי איזה שבע פעמים וככה נמרחות ארבעים דקות, כי הוא כל פעם אומר משהו אחר שצריך להגיב עליו. אני אוהבת את גלעד, נורא. הוא תמיד יודע להגיד את הדבר הנכון. טוב, כמעט תמיד.

בכל מקרה, היה ערב גו"צ. לא עשינו כלום חוץ מריקודי עם. אני אוהבת ריקודי עם! זה דבר כל כך שמו"צניקי, ואף פעם לא הבנתי מה כל כך כיף בזה, אבל אתמול אורית הקומונרית לימדה אותנו קצת, קצת הרבה, ממש ממש הרבה, ריקודים חדשים שלא הכרתי. עכשיו אני מנסה להיזכר בריקודים ולא זוכרת כלום חוץ מזודיאק ועוד אחד, כי זודיאק זה הכי בנזונה שיש. אני יודעת עוד, אני פשוט צריכה שהמוזיקה תזכיר לי. בכל מקרה, אחר כך התפנינו לחדר הסלון. התיישבתי עם הכיסא על השולחן הנמוך והרגתי כמו מלכת העולם. ליעד חסם עם הספה את הדלת, ואמר לי לעשות לו מופע חשפנות! חוצפה. בסופו של דבר באו להתנחל גם איתן ואורי (שאיבד עשרה שקלים והפך את כל הקן כאילו הוא איבד איזה גאידמק קטן) *ברגע זה אני מגלה שצמח לי סנטר כפול ולא חינני בעליל. אוי ואבוי, ההשמנה* אההה, סליחה על האתנחתא הקלה לרגל הגילוי המרעיש. בכל מקרה באו מלא אנשים להתנחל בחדר, והביאו לי שני טופי ורודים! ואז פיניתי את כולם מהספה הגדולה והתניתי אהבים עם רודריגו. המצאתי אותו אתמול כשדיברתי עם אן בטלפון, וכרגיל, נפלתי כי ניסיתי לשכב עם הרגליים על הכיסא וכל השאר על המיטה, והשמעתי אנחות כאילו לא יודעת מה, ואן שאלה מה אני עושה, ואז המצאתי את רודריגו. ואחר כך נתנו לי שני טופי, כי בקשתי אחד גם לרודריגו. לימאי ואן כעסו נורא כי אכלתי את שניהם. אחר כך אנשים התחילו כבר להתפזר. נשארתי אחרונה, כי תיכננתי ללכת איתם לעירונוער לדיון. טיטאתי לתומי את האולם הגדול. יש לנו מול האולם בטונדה לשעבר, שעכשיו יש עליה דשא מאוד מטופח. בא לו כלב חצוף, מסתכל עלי דרך החלון, ונבזיות רבה מחרבן על הדשא! ללא בושה! שיש, הכלבים של ימינו (בהשפעת אן.) אז יצאתי החוצה וברוב תושיה אספתי את גללי הכלב החוצפן, ואז התחלתי להסתובב בכל מקום בחיפושי אחרי פח אשפה נורמלי, כשבדיעבר יש פח אשפה גדול כזה, מהירוקים, ממש מחוץ למגרש של הקן. אחר כך כבר סגרו את הקןף והתחלנו לצעוד אל העירונוער. דיברתי עם עמר ומעיין (עמר - אחת המדריכות שלי, מעיין - קומונרית). דיברנו על תנ"ך ועל שמות תנ"כיים יפים. מעיין ועמר הסתכלו עלי כאילו הרגע נחתתי מאיזשהו מקום לא ידוע כי אמרתי ששרה זה שם יפה. שרה זה לא שם יפה? בכל מקרה, הגענו לעירונוער, ופגשתי שם את שחף ועוד כמה אנשים ממועצת הנוער שלא הכרתי. הראש כבר הרצתי סרט של לפגוש שם בחור אקטיביסט נחמד ולהחליף טלפוהים וזה, אבל הבנים היחידים שהיו שם היה אחד אלון רייכמן מטומטם, ששעה הרים יד כל פעם למרות שאף אחד חוץ ממנו לא הרים יד כדי להגיד משהו, ואז אחרי שעה, הוא אמר את הדבר הכי לא קשור בעולםםםם שהיה אפשר להגיד באותו רגע. איזה גרוע. אה, וגם היה סער אמר שחסר בתשובה, שז אח של ילד שהיה בכיתה שלי שנה שעברה. גם כן זה. אז על מה היה הדיון? הדיון היה על השביתה. באו שתי מורות מהתיכון השני, והסבירו וכאלה, עלו נושאים כמו האינפלציה וההפרטה של מערכת החינוך וכל כמה שזה יהיה גרוע, וכל כמה שמעמד המורה בישראל הוא נמוך, ועל כך שזה היה נורא יפה מצידנו להעלות, בשאלה שהמורות שאלו על סיבת השביתה, קודם את תנאי העבודה הלקויים שמורים מקבלים ולא קודם את המשכרות (איזו קבוצת דיון איכותית היינו, ג'יז). ושמעתי על דברים שלא שמעתי בחיים, ועל כך שמשרד האוצר הוא תמיד הבאד גאי בכל הסיפור. בכל הדיון הזה גלית רק העירה לי, שהשביתה הזאת בקושי נוגעת לי וכאלה. גלית לא נחמדה אלי, אף פעם. אני לא אוהבת אותה, לא אחרי הדברים האיומים שהיא אמרה אחרי התקרית של המפקד בתחילת השנה (היינו באוטובוס עם קן קריית משה, והתפתחו מכות ובן קבוצה שלי, וחבר מאוד טוב שלי, הלך הביתה בגלל שהוא חטף מכות. אחר כך בדרך הביתה הם ניסו לגעת, ברמה של, לגעת, בבת קן שלי שהיא הרבה יותר קטנה ועוד לא מוכנה להיחשף לנושאים של סקס וכאלה והיא מאוד רגישה לזה. היא נורא ונבהלה וככה, ואחרי שהם ירדו היא אמרה לגלית, המדריכה של הקבוצה שלה, שהיא שונאת אתיופים כי הם תמיד מקללים ומתנהגים לא יפה. וגלית אמרה דבר שבעיני היה מגעיל ולא מציאותי, היא אמרה משהו שהשתמע כ"צריך להבין אותם.. כי החברה מוקיעה אותם מתוכה.. ובלה בלה בלה בלה בלה.." אם החברה מוקיעה אותם מתוכה, זה אך ורק בגלל שהם מתנהגים כמו זבל. אי אפשר שלא להתייחס אליהם כקבוצה, כי יוצאי העדה האתיופי, ברחובות לפחות, שמתרכזים בקריית משה, הם אלימים ומגעילים ברובם. אני מדגישה, ברובם, אך ברובם המוחץ. אז מה אם הם אתיופים? אנחנו רציכים לקבל את המכות בהבנה? באהבה? הם באותה מידה יכולים להיות תימנים או מרוקאים או רוסים או פולנים, אנאעארף. אי אפשר שלא להתייחס אליהם כקבוצה, קל וחומר כאשר והם מתנהגים כל כך גרוע. ממש גלשתי מהנושא, אבל היה חשוב לי להבהיר את הנקודה שאני מעוצבנת על גלית עוד מאז) בקיצור, גלית לא נחמדה אלי אף פעם. בכל מקרה, אחרי הדיון הזה ולם יצאו מאוד חדורי מוטיבציה. נורא החזקתי מעצמי אחר כך, כי אני רואה את הפיכתי לאקטיביסטית אמיתית (נוט...) כשבאתי הביתה אכלתי קצת אוכל סיני, ואז אמרתי לגלעד בדיוק את מה שאמרתי עכשיו. השיחה גלשה למקומות לא טובים, כי קצת התחממתי מהאפאתיות כלפי החברה שגלעד פיתח לעצמו מתישהו. כלומר, אני אל מביהנא יך אפשר להיות כל כך לא אכפתי. והתחלתי לקלל קצת, והוא התעצבן? כעס? נעלב? לא יודעת. וביקשתי ממנו סליחה והוא די התעלם ממני, והתבאסתי קצת. קראתי עוד קצת מהספר שלי (הוא לא טוב. הדמויות זהות בדיוק, העלילה מצוצה מהאצבע ומטופשת למדי, כי עיסוק בלתי פוסק בצמח רצחני הוא לא מה שירכיב את ספר מתח טוב במיוחד, לדעתי. אני ממשיכה אותו רק כדי לראות כמה מהם מתים בסוף) ואז הלכתי לישון. בבוקר הלכתי לביתספר, אבא הקפיץ אותי. זה כבר השבוע השני ברצף שמסתבר לי שהכיתה שלי לא לומדת ביום שישי, ונדפקתי כי הפעם גיליתי את זה רק אחרי שהגעתי לביתספר, האא. אז ביליתי שלוש שעות בלבשבת עם שלו וסטס ואוראל ועוד כמה שהתחלפו מדי פעםץ בשעה האחרונה אף אחד כבר לא נשאר איתי, אז הלכתי הביתה. אחר כך לא קרו דברים מעניינים במיוחד, הלכתי לישון לאיזה שעתיים (אחת הפעילויות החביבות עלי ביותר) אחר כך דיברתי קצת עם גלעד שאמר שהוא עוד יבקש ממני לקפוץ לו כדי שהוא יסלח על דברי הכה איומים אליו אתמול ("קפצי לי" זה ה-קטע שלו. סוג של הצעה מגונה, כי אני יודעת שגם הוא חולה לי על התחת). זו היתה שיחה די קצה כי הוא הלך לחפש חבר שלו או משהו. אחר כך דיברתי עם איבו החמודה (שבאה לרחובות בשבוע הבא) והיה נחמד. עכישו סיימתי לכתוב את הפוסט.

אז ביי ביי ושבת שלום.

נועה