אז ככה. לא היה לי כוח לכתוב פוסט רציני ביומיים האחרונים, למרות שאני משתעבדת לבלוג הזה נורא.

אתמול היה יום עמוס. יום שני של חנוכה זה תמיד חרא כי צריך להיות משמונה בבוקר עד אחת וחצי בצהריים מחוץ לבית. אם אתה נשאר אתה עוזר למנקה וזה לא רעיון טוב. תגידו שאנחנו מרושעים? חרשו. תגידו שאנחנו עצלנים? גם זה נכון. זוהי משפחת נועה. תחיו עם זה. בכל מקרה בשמונה כבר הייתי על הרגליים. סיוט! בתשע הייתי בחוץ. חיפשתי תעסוקה, אז ערב לפני כן (הכינותי מראש!) התקרשתי לענושקה יקירתי, כדי להודיע לה שאנחנו יוצאות לדייט. מי יוצא לדייט בבוקר, תשאלו. אז כן, אני! וזוהי רק ברירת מחדל. אבל עם ענושקעס שלי אין שעות. בכל מקרה הייתי בדרך לאן. היה לי כל כך קר ברגליים בתוך האולסטאר הירוק שלי (אגב, יש לי ארבעה זוגות. ולכל אחד מהם יש שם.) וזה היה כואב נורא כשהרגל נגעה בדפנות של הנעל. הלכתי הלכתי הלכתי. קבעתי עם אן להיפגש בפינה של מיסטר פלוץ בגורודסקי. היא באה לשם והיא את החצאית הירוקה שאני אוהבת וחולצה לבנה, ואתה הכובע של אזומנגה שהיא קנתה באייקון, יהיי! זה כזה חמוד, שיו. זה כזה, כחול עם עיניים ואוזניים. והיה לה גם צעיף שהיא לקחה מהקן, אלה שעמר הכינה לקראת הטיסה של נוף לגרמניה ביחד עם הערבים. בכל מקרה, אבא שלה שוכב חולה ומסכן בבית. אוקיי, רק לשם הדיוק, אני מתה על אבא של אן. הוא אחד האנשים הכי סקסיים שקיימים בעולם מעל גיל שלושים. זקנופיליה אמרתם?

בכל מקרה. אן היתה צריכה לקנות דבש לשים בתה של אבא שלה (איכס) ואצטון כדי להוריד את הלק השחור הדוחה שהיא שמה ביום ראשון לכנס אנימה. יעכס, אני שונאת לק שחור. זה נראה כאילו סגרת לעצמך את הדלת של האוטו על היד, ובכל זאת לא כואב לך! כשזה קרה לי זה נורא נורא כאב, ואתם סופרגיבורים! איזו מין התנשאות זו על אנשים-שנסגרה-להם-הדלת-של-האוטו-על-היד. המפף. בכל מקרה, אחרי חיפושים נמרצים בכל מיסטר פלוץ אחרי דבש מסכן, כי את האצטון לא היתה בעיה למצוא, היו שם איזה שבעה סוגים של דבש בכל מיני מחירים שונים ומשונים. בשלב זה נהיינו מומחיות בדבש, וקנינו את הדבש עם הציאניד בסוף כי הוא היה הכי זול. לא יודעת אם היה שם ציאניד, אבל זה היה עלק דבש פלצני מפרחים של אקליפטוסים, ובאקליפטוסים יש ציאניד (עוד משהו לא שימושי בעליל שאני יודעת *מרוצה מעצמי*) ואז חזרנו לבית של אן כדי שהיא תכין תה לאבא המסכן שלה ותביא קצת כסף. אני ישבתי בספסל בלובי של הבניין שלה, נקודת מפתח לתצפות אינטנסיבי על השכנים שלה. יש לה שכן עם עצמה באורך של השיער על יעל! זה פשוט מטורף. בכל מקרה היא יצאה מהמעלית ואיתה יצא עוד מישהו שעבר לצד השני של הרחוב. אני כזה מסתכלת עליו, Hottie! והיא אומרת לי, "זה היה איתי במעלית!"

בדרך למחוז חפצנו, הקניון, דיברנו על כל מיני נושאים מרתקים, כמו מעברי חציה בתל אביב. רמזורים במעברי חציה בתל אביב מתחלפים אחת לשלוש שנות אור, ואן נשאה על כך מונולוג מרתק:

"דמייני לעצמך שאת עומדת באי תנועה בתל אביב. חולפת שעה, חולף יום. אישה לידך מתחילה ת מלחמה ושלום. היא מסיימת את מלחמה ושלום והרמזור עדיין לא מתחלף. גבר יוצא מביתו מגולח ונקי. הוא חוזר הביתה בשעה מאוחרת, זיפים על פרצופו. אישתו שואלת אותו, "איפה היית שלושה לילות?!" והגבר עונה, "עמדתי במעבר חציה!"

אכן, אן, מעברי החציה בתל אביב מפרקים משפחות.

הגענו לקניון בשעה ברוכה.

קנינו שם

1. קניתי לעצמי שלושה דיסקים במאה שמונים שקל שזה שיחוק רציני. קניתי את From the choirgirl hotel של טורי איימוס הנשגבת, [ברגע זה מתרחש הפסקת חשמל אזורית ואני חוגגת על המחשב כי אני בלפטופ P:] קניתי את Down on the upside של סאונדגרדן ואת החדש והמעולה של ריהנה! שאני שומעת עכשיו בדיסקמן (מוזר לחשוב, נראה לי שאני היחידה שעוד מסתובבת עם דיסקמן.)

2. קנינו מתנה מגניבה ביותר בשביל גטה. קוראים לזה הונולולו וזה אמור להיות מין דבר אקולוגי כזה מאחר ובמקום על סוללות הוא פועל על אור שמש (סולאאאאאאריה! חוחוחו נועה ואן) זה מין אישקטן בצבע קרם שמחזיק פרח כתום והוא מחייך וחמוד. לידו יושב עוד אחד יותק קטן כתום, והם יושבים בדשא ויש פרחים וזה דבר קטן וחמוד. כשהדבר הזה קולט אור האיש היותר גדול מתחיל להנהן בראש וזה מסוג הדברים שאתה מסתכל עליהם ואתה ישר מחייך. כי זה חמוד בצורה די מטומטמת.

3. קניתי ארבעה עשר שלאקים! (מאחר ומסתבר שהרבה מאוד אנשים לא שמעו מימיהם על שלאקים, אז אני אסביר: שלאקים הינם צמידים צבעוניים מגומי.) עכשיו יש לי תשעה עשר כאלה! אני כלכך אוהבת את זה ^^

4. קניתי ארבעה עגילים מסיליקון באמטיסט. אחד זה מין דג חמוד ורוד כזה, אחד זה כדור אדום עם ציור של שלד של דג (שזה הסמל הגרפי שלי ואני משתמשת בו כשאני מעלה דברים לשיזיארט.) אחד זה [החשמל חזר אגב] אחד זה מין יצור חמוד כזה עם אפרו ירוק שיש בו פרח, ואחד זה כפכף צהוב חמוד. היו לי עגילים יותר מגניבים, אבל איבדתי את הקופסה בירושלים בזמריה >: אבל אלה עגילים מגניבים נורא בכל זאת 

5. סוכריות גומי. כי אן התעקשה וזה.

מחר אני כנראה הולכת לעשות עוד חורים באוזן, ויש מצב גם להליקס. אני רק מקווה שלא יכאב כמו בפעם הקודמת שניסינו לעשות הליקס, כי האוזן שלי התנפחה לגדלים של כדור באולינג, או לגדלים של התחת של ברידג'ט ג'ונס.

(אוווווווו אני אוהבת את השיר הזה! Breakin dishes של ריהנה זה השיר הכי מגניב ששמעתי לאחרונה)

בכל מקרה, אחר כך אן היתה צריכה לקחת בשר מיעקב ברחוב יעקב. הלכנו הלכנו הלכנו והגענו לקצב של אן שממש צחק על הכובע שלה, עם העיניים והאוזניים. הוא חשב ש: 1. הוא חשב שניסיתי לברוח משם ושאל אם אני צמחונית. כן, ברור. אני. צמחונית. (מה לעזאזל נסגר עם החשמל?! הוא הרגע נפסק שוב ואז התחיל שוב!) 2. הוא חשב שאני אחות של אן, טיחי. הוא קצב נחמד. בכל מקרה אן לקחה את הבשר וחיבקה אותו כל הדרך. היא היתה נורא רעבה.  בפינה של מיסטר פלוץ נפרדנו לשלום.

אנושקעס היה ממש כיף אתמול.

בכל מקרה, התחלתי לחזור הביתה. בערך שני מטר מהבית נזכרתי שיש מנקה בבית, ושהשעה רק אחת עשרה. חיפשתי מה לעשות, מאחר והייתי הומלסית. צילצלתי לגטה, שהיתה בנימת הבוער והלכה לראות את ההפקה שלהם למלך האריות. רינה רצתה שאני אבוא לזה כדי להוכיח לי שנימת הבוער זה לא רקוב. היא לא תצליח לשנות את דעתי. טוב, אז ללכת לגטה זו לא אופציה. הודעתי לסבתוש שאני באה להתנחל אצלה. יש לה שם 1. מחשב 2. אוכל! אז הלכתי לי בשמחה ובששון לבית של סבתא (אתם רואים? אני הומלסית אמיתית!) כמובן שהאוכל שלי, לא לחינם הוא! זהו לחם עבודה! עבדתי בשביל האוכל הזה! ניקיתי לה את המרפסת, ג'יזס (בערב אמא,שלא כל כך מחבבת את הסבתא הנ"ל, אמרה ש"האישה הזאת תמיד מנקה את המרפסת! זה פשוט לא יאומן!" אמא מגניבה)

חזרתי הביתה באחת וחצי כי הייתי צריכה להתאמן קצת על הפסנתר לקראת השיעור בארבע. דיברתי קצת עם יובל אהובי (L) *כאילו כאילו האמוטיקון של הלב מהמסנג'ר, אני כבר רגילה לקיצורים* פאק, כל כך התגעגעתי אליו. פגשתי אותו בFLYFF (אגב, עקפתי אותו בלבל! P:) והתחלנו לדבר ממש ממש הרבה במסנג'ר של הפליפ. אחר כך עברנו למסנג'ר הרגיל והפנו לידידי נפש וירטואליים P: אני די בטוחה שאני לא אפגוש אותו אף פעם, אבל הוא אומר שהוא רוצה לבוא לרחובות ולהיפגש פעם. אני אהיה בהיי מטורף אם זה יקרה. זה נורא אירוני. פגשתי אותו בפליפ, ועכשיו הוא בכיתה של אריק בפנימיה. אנחנו כמעט לא מדברים בגלל שהוא שם, ואני מתגעגעת אליו נורא.

אחר כך הלכתי להתאמן בפסנתר. אחר כך היה לי שעור. לורה המורה שלי, להבדיל מאמא, כן רואה את העובדה שאני מתאמנת! כן אמא, אני דואגת שאף אחד מכם לא יתקל בי מתאמנת על הפסנתר, אולי כי יש לי שני אחים קטנים שמציקים כשאת נמצאת בבית >< בכל מקרה, אחרי שהשיעור נגמר אבא, עמרי ומעין חזרו הביתה. אבא היה צריך לצאת להביא את אמא מהרכבת והשאיר אותי לשמור עליהם + על הקרמבואים שלהם. אוקיי, אני לא אתכחש. אחותי וקרמבו זה זיווג לא טוב. היא לא יודעת איך אוכלים קרמבו! היא מעוכת אותו ביד ואת מורחת את זה על הפרצוף שלה ועל כל מקום אפשרי. ואז כמובן, אני הייתי צריכה לנקות את זה. במסנג'ר התחבר השמו"צניק חובב הרמונס שמצאתי בטבעת השומר הצעיר ודיברנו קצת. הוא נחמד.

אחר כך לא קרו דברים יותר מדי מעניינים. ניסיתי לראות עם אמא את הפרק של אהבה גדולה, ומסתבר שפיספסתי ממש מלא פרקים ואין לי מושג מה קורה. אני אוהבת את הסדרה הזאת, למרות שאין שם אף דמות שאפשר להזדהות איתה. כמו במשמורת. גם את הסדרה הזאת אני אוהבת עד כה, למרות שיש שם סצנות ארוכות ודמויות קרציות ודוחות. מייגע.

המחשב שלי כרגע באייבורי בתיקון. סוףסוף! (החמשל שוב קפץ! גרררררררר! והרגע שוב חזר! עוד יותר גרררררר) אחר כך אני אשים תמונה חמודה שלי בכותרת של הבלוג. אני מקווה שהמחשב יחיה ושלא יעלמו משם העשרות ג'יגה מוזיקה שיש עליו. אני מודאגת מהמחשבה על זה

טוב, אני מסכמת את הפוסט ב*סופרת* שלוש הפסקות חשמל.

נוהע.

אוי ואבוי, הפוסט לא נשמר והלב שלי התפוצץ כמעט. אבל הצלחתי לשחזר.