אתמול חזרתי מהטיול.

היה די בנזונה, ודי נהרס בסוף.

יצאתי מהבית בשתיים ומשהו כדי לתפוס את האוטובוס לטיול שיוצא בשתיים ועשרים. היו יל כל כך הרבה בגדים בתיק. היה כבד. הגעתי לקן וחזיתי במראה המהדהים - הכובע החייזרי של אן משנה את צורתו לשורבליבל המהולל! מבטאים את זה Shoorbalibal, אגב. בכל מקרה, ארזנו את האוכל בתוך ארגז כזה מעץ ושרשמנו עליו "האוכל של קבוצת ככה". אגב, בישלתי קופסה שלמה של ביצים בשביל ארוחת הבוקר של היום למחרת. אני חכמה וזה.

עלינו לאוטובוס וחיכינו בתוכו איזה חצי שעה בגלל שדין, ליעד ושי לבית שרעבי חשבו שהאוטובוס יוצא בארבע בכלל. בסוף מסתבר שמי שהקפיצה אותם היתה אמא שלי! באוטובוס תפסנו גוש מושבים בחלק הקדמי של האוטובוס, כי הקטנים של מו"ש תפסו לנו את המושבים מאחור. לא משנה. אני ישבתי עם רועי. היה כל כך מצחיק בדרך, אלוהים. האוטובוס שלנו היה צהוב לגמרי, אז אני ואן החלטנו שזה אוטובוס הקסמים ושטליה היא גברת פריזל. גם פיטרנו אותה מתפקיד גברת פריזל אחר כך, כי היא בגדה בנו והלכה לשיר את "יש לי שיר שמעצבן אנשים" עם מו"ש (שבסוף היא חטפה מהם מכות ואיבדה בגללם את הטלפון שלה! זה מה שקורה לילדים שעורקים מככה). אני ואן חיפשנו מי יהיה ליז, הדינואה (דינוזאור / לטאה). החלטנו ששירה תהיה ליז, כי החלטנו שלשירה יפה ירוק וזה. פיטרנו אותה. החלטנו שבובת התוכי הירוקה שהיתה תלויה על המראה של הנהג תהיה ליז, ירוקה וזה, אז מה אם היא תוכי. בכל מקרה, בבוס היה ממש ממש מצחיק. אני ואן נזכרנו בכל מיני קטעים מלפני מלאמלאמלא זמן. ואכלנו אוריאו עם ציפוי טעים כזה.

כשעברנו ביבנה עברו קן יבנה. והם התחילו לעשותא ת מוראלי האנטי-רחובות שלהם. בשלב מסויים הם התחילו לשחק שיחה ממתינה. זה גירסה יותר מגניבה ל"מי קורא לי בשמי". היה קטע עם בחרו אחד ואני ואן ממש נשפכנו ממנו. זה הלך ככה:

"אההה... מי ממתינה מי ממתינה?! אהההה.. מי ממתינה מי ממתינה?! אההה.. שי!"

שי: "מה?!"

"יש לך שיחה! ממתינה! ממי?! ממה?!"

שי: "משמחה זכרונה לברכה!"

*ברגע זה אני מדבתר עם ג'ורג' ואין יל כוח להמשיך לכתוב את הפוסט ובמילא עוד עשר דקותא ני רציכה לצאת לערב המטומטם הזה בביתספר. הפוסט יימשך אחר כך.*