שלום לכלל הבריות ושלל היצורים השונים שמוטטים כאן בזמנם הפנוי.

אני מתחילה ללמוד היום בעשר וקמתי מפאת שעון ביולוגי שלא מניח לי לישון יותר מאוחר, אלא אם מדובר ביום שבת. ישבתי במיטה ותהיתי מה בא לי לעשות. חשבתי על להכין ארוחת בוקר. אני אעשה את זה אחרי הפוסט. חשבתי אולי להתבשם מעט ולגמוע מוחכמתן של חבילות הנייר שמונחות לי על השידה ליד המיטה. המטאפורה היתה מיותרת. יש שם ספר פסיכי לחלוטין שלקחתי אתמול מהספריה של ביתספר. שואלי אותי למה אני לוקחת לעצמי ספרים מהספריה של ביתספר אם יש לי מנוי של פאקינג שישה ספרים במאירהוף. 1) כי אין לי כוח ללכת כל פעם חצי שעה למאירהוף בשביל לקחת ספר שאני נורא נורא רוצה ואז לגלות שיש תור באורך כביש שש של אנשים שמחכים לקחת אותו לפני, 2) בגלל שגם כשיש שם בנמצא את הספר שאני רוצה אח שלי ואמא שלי ממלאים את כל המנוי. הספריה של ביתספר מהווה לי אלטרנטיבה נוחה, יש שם ספרנית נחמדה (לא כמו הגועליות של מאירהוף, אלה שלא פתחו שום דבר שדומה לספר בחייהן. אולי הן פתחו גיליון של לאישה) ותמיד נכנסים לשם ספרים חדשים, ע"ע הספר שלקחתי אתמול ('סופו של מיסטר Y', ספר פסיכי לחלוטין. אני כבר בעמוד שישים ובקושי יכולתי להניח לו אתמול לפני שהלכתי לישון) ואת הספר שלקחתי לפניו ('רוחות הרפאים של גויה' שהיה אחלה ספר, תכל'ס, לא בדיוק הז'אנר שלי). יש ליד המיטה גם את הגיליון החדש של נשיונל ג'אגרפיק שקיבלתי אתמול או שלשום. אני כל כך אוהבת את נשיונל ג'אוגרפיק. חבל, חב שהוא לא מגיע כל שבוע. טוב, במחשבה שניה, אם הוא היה מגיע כל שבוע אולי המאמרים בו לא היו עד כדי כך עצומים ומעמיקים והתמונות בו לא היו כל כך איכותיות. אם נשיונל ג'אוגרפיק היה מגיע כל שבוע הוא היה הופך להיות מעריב לנוער. חוחו, שיעשעתי את עצמי. בוקר טוב נועה.

טוב, אם זה מעניין, אני אתן עידכון קל ואספר מה עשיתי ביום העצמאות:

לא רציתי לצאת ביום העצמאות לעיר משום שלא היתה סיבה לעשות את זה, להתחכך בזיליוני אנשים ולשמוע מוזיקה מעפנה רועמת בפול ווליום מהרמקולים של עיריית רחובות שלא טורחת להביא אמנים כמו שצריך. אם מישהו טוב היה מופיע, הייתי יוצאת למרות הכל, אבל השנה היו רק מופעים פנימיים לפי מה שהבנתי, אז לא היה כל כך טעם. הלכתי לסופי במקום. לידמתי אותה לשחק מנצ'קין והיא נורא מתלהבה מזה. באמצע המשחק יוני מתקשר אליה והיא משתיקה אותי. "יוני, אני שונאת את נועה. היא מגעילה ואני חושבת שהיא דומה לחציל. נכון היא דומה לחציל?" טיזזה סופי. "אני חושב שהיא דומה לחציל. היא יושבת לידך?" ענה יוני בתחכום. אותי באופן אישי זה מאד שיעשע. סופי נורא התלהבה מהמנצ'קין ואתמול היא גם הזמינה את תמר ואת אינה לשחק איתנו (ניצחתי. אני פשוט כל כך טובה בזה)

אחרי שבאתי לסופי אמא הקפיצה אותי הביתה כי היא היתה באיזור. בבית נהנינו מהשקט היחסי ששכונת אחוזות הנשיא (אין שם יותר פלצני לשכונה מזה) זוכה לו ביום העצבנות. חבל שזה לא ככה בל"ג בעמר. בגלל שאנחנו גרים בסביבה עם הרבה שדות, יש כאן הרבה מדורות. הבית מריח כאילו מישהו עושה קומזיץ באמצע הסלון.

אמא הכינה לזניה *ריר* ותליתי דגל על המרפסת. ראינו סטארגייט והלכתי לישון.

ביום שלמחרת הצלחתי לקום בעשר וחצי, ועדיין הייתי עייפה. אחי ואבא שלי כבר הספיקו לחרוש את כל רחובות במסע אופניים ואמא שלי כבר הספיקה להאכיל את כולם ולסרק את אחותי (זה נשמע כמו הספק זעום יחסית לשעתיים, אבל אין לכם מושג כמה זמן לוקח לסרק את אחותי.) בערך באחת עשרה התחלתי להתווכח עם אמא שלי אם אפשר להישאר בבית, אחרי שביום לפני הם כבר הרשו לי. היא פתאום שינתה את דעתה משום מה. כל שנה יש מנגל ממש גדול וממש דוחה אצל אבא של דודה שלי בר"ג, אותי ת"א, מה שזה לא יהיה, ליד בית בארבור. בסוף כן הלכתי. סתם העברתי את זה, היה טיפשי ומסריח ולא כיף. מה שכן, באמצע הסיפור סופי מתקשרת אלי ואומרת שצביקה מיטל ובר צריכים מישהו שישיר את תפקיד האלט בגוליית בברמצווה של אח של מיטל, תמיר. עמר היתה אמורה לשיר איתם את זה והיא הבריזה, כך שהם פנו אלי. מה אכפת לי, למרות שזאת ברמצווה, ואני שונאת ברמצוות. אבל, אתם תופסים את הפרדוקס המטורף? אני הולכת לברמצווה של ילד שהיה איתי בכיתה ואני בכלל לא כל כך הולכת בשבילו. נפגשנו אצל מיטל בשש כדי לעשות קצת חזרה על השיר. זה הרבה יותר קשה לשיר לבד קול של אחד עשר- שנים עשר אלטים אחרים. זה מוזר, אני רגילה לתמיכה של המקהלה. בכל מקרה, היה שילוב יפה והם היו מרוצים. מיטל ונעם החבר שלה היו צריכים לנסוע קצת יותר מוקדם כדי להיות שם לפני כולם. אני צביקה וסופי נשארנו שם וחיכינו לאמא שלי. צביקה הוא לא טיפוס כל כך ורבלי, אני וסופי קודחות לו במוח והוא לא אומר מילה. בכל מקרה, אמא שלי באה והסיעה אותנו לנצר סירני. אוקיי, הברמצווה הזאת היתה באחד המקומות המגניבים, הכל עצים וצמחים ופרחים ונוף יפה. היו שם אפטייזרים טעימים. אוי אוי נועה לאהוב אוכל. בגלל זה היא נראית כמו שהיא נראית עכשיו. בזמן שצביקה שתה ועישן ושתה ועישן וכיוב', נעם כבר הספיק לגלות שאני עוד לאבת שלוש עשרה אפילו (קוראים הבלוג היקרים, חשיפה!) ואז התנהל ההליך הרגיל של "את נראית יותר" ובלה בלה בלה. אם היה לי שקל על כל פעם שאומרים לי את זה כבר הייתי מיליונרית (נכון זה נדוש?) אחר כך כיוונו את כל ביליוני האורחים לתוך האולם המקורה. היו שני שולחנות של "חברים של-": חברים של מיטל וחברים של תמיר. תגידו שאני מתלהבת ותגידו שאני חושבת כמו ילדה קטנה, לא אכפת לי! מבחינת נתונים טכניים הייתי צריכה לשבת בשולחן של החברים של צמיר, ולא ישבתי בו! הרגשתי נורא מנופחת, כי הראיתי לכמה אנשים שאני לא סתם ממציאה לעצמי חברים. היו נאומי ברמצווה רגילים, אבל המשפחה הזאת היא כנראה קובץ ממעט האנשים הכי מגניבים בעולם, ככה שזה הצליח להיות לא קיטשי ואף משעשע. מיטל ונעם עשו את נו פאו סופיקה, וזה היה חביב. אחר כך התחיל אוכל. לא אכלתי יותר מדי בגלל הבשר בצהריים וגם בגלל שעוד היינו אמורים לעלות לשיר אחר כך. לשיר על בטן מלאה זה לא טו-אוב. אחרי האוכל תמיר רקד ריקוד שהשראת מושא הערצתו הנצחי - מייקל ג'קסון. זה היה כל כך, כל כך, אבל כל כך מגניב! אני ורותם סגדנו לו אחר כך <:

אחרי תמיר עלינו לשיר. הלך די טוב בסך הכל. אחר כך התחילה מוזיקה. רותם התעקשה שאני ארקוד איתה, והיתה גם מוזיקה מגניבה, רוקנרול (אל תתבלבלו, בורי ישראבלוג, לא רוק, רוקנרול) מייקל ג'קסון ומושפעיו, קצת מוזיקה אלקטונית. היה כל כך כיף DDD: אני נועה, ואני אשכרה רקדתי. ואני אף פעם לא רוקדת. בעיקרון, גם את המסיבה שנידונה להיות הכי מעפנה בעולם אפשר לעשות סופר מגניבה אם אתה בא לשם עם האנשים הנכונים. היה כיף ומצחיק. אחר כך יצאנו החוצה ושתינו קצת. לא השתכרתי, אבל בגלל שאני אף פעם לא שותה היה לי הנגאובר למחרת :< היה ממש כיף בסופו של דבר, ובשתים עשרה וחצי אבא של אותי הסיע אותי, את אותיר, את דניאל ואת רונן הביתה. לא הייתי איתםכ ל המסיבה, וזה נשמע כאילו הם נהנו הרבה פחות P:

באתי הביתה והלכתי לישון, מתכוננת לשעתיים מתמטיקה של מחר.

אתם קולטים איזה פוסט כתבתי? והשעה תשע בבוקר! ועוד לא הלכתי לביתספר!

יום מעולה לכולם.

אה כן, יש עוד דבר סופר חשוב שאנייודעת ורוצה לחלוק עם האומה, אבל נראה לי שזה עוד לא פורסם בקהילה ויש לינק לבלוג מהחתימה שלי בMSN, ככה שבינתיים אני אשמור את זה לעצמי.

אז רציתי לסיים,

יום מעולה לכולם

נועה הפריכה.