ברקע: One Republic - Say 

הימים האחרונים עברו די סבבה.. יום רביעי עשיתי בנייה.. לדעתי יצא ממש חמוד ועדין כזה..

פאק ישבתי אצלה שעתיים [וזה רק הבנייה בלי הציור] ולא יכולתי יותר....
צריך לשבת טיפה זקוף, ולהחזיק תידיים על השולחן ולפעמים כמה דקות טובות באוויר..

חחח קיצר התעייפתי משו מטורף.. אבל היה שווה את זה :P

הנה תראו בעצמכם:

במציאות זה הרבה יותר יפה ^^". חח הלבן שעל הציפורניים החסיר אור ובקושי הצלחתי לצלם.. יצאו לי אצבעות שמנות O_O

אחרכך הלכתי קבעתי לעצמי תור לגבות...

ואז נשארתי אצל אמא בעבודה עד 7.. והלכנו הבייתה..

ביום חמישי השקמתי, והלכתי לעשות גבות.. היה כואב [!]

איך שהיא התחילה התחילו לרדת לי דמעות.. ולא בכיתי!!!!

זה היה רפלקס של העיינים... ופאקינג לא יכלתי לעצור את זה... אני יושבת צוחקת

ויורדות לי דמעת.. כל האיפור נמרחח.. =/  השעווה הייתה עוד יותר כואבת חח ^^"

ואז אמא שלחה אותי לבנק... בדרך נכנסתי לשים סמלים על חולצות בצפר שקניתי...

בסוף לא היו להם סמלים לבנים =/ אז עדיין לא עשיתי...

הגעתי לבנק אני נותנת לשומרת לבדוק לי את התיק.. היא כמובן לא בדקה חח...

ואז היא שואלת אותי: "את בטוחה שאת רוצה להיכנס?"

אני: "כן.. למה לא?"

השומרת: "תיכנסי תביני בעצמך."

אני נכנסת ומה אני רואה? תור עד הדלת.. ממש ממ ע הדלת.. אני הייתי אחרונה ועמדתי
ממש בכניסה לבנק..


השומרת: "עדיין יש לך הזדמנת לצאת.."

התור הזה היה סיוט...... מצד אחד עומדת אישה שמנה משו לא אמיתי.. וכל הזמן דחפה אותי עם התחת שלה..

מהצד השני זקנה ששחכה תמשקפיים בבית, בויקשה ממני לקרוא לה איזה מסמכים..

מאחורה עמד איזה אחד סוטה.. כל הזמן נדבק אליי.. היה מגעיל בטירוףף...

והנביעות האלה שמביאים בקבוקים ענקיים למתקני המים לשתייה, מצאו זמן מעולה להגיע..

כולם נדחפים כדי להביא להם לעבור וזה.. היה סיוטטט.

כשהתור התקדם קצת ונשארו מלפני איזה חמישה אנשים ככה, ראיתי איזה בחור עומד בתור אחר ומסתכל עלי..

ואז נכנסת אישה עם ילד קטן... באיזשהו שלב הבחורים מנביעות התחילו להוציא מהחדרים את הבקבוים הריקים..

והם ענקיים.. והאישה ל שמה לב שהילד זז ממנה.. הוא התחיל לחק עם אחד הבקבוקים הריקים וכמעט העיף

איזה סבא מהרגליים.. היה ממש מצחיק [אין מה לעשות.. אנשים נופלים זו החולשה שלי] אז חייכתי כזה..

וגם הבחור ההוא מהתור השני חייך.. ואיכשהו החלפנו מבט מהיר כזה..

נשארו לפניי שתי נשים, והבחור כבר הגיע תורו.. הוא דיבר ע הפקידה ואז היא הלכה לברר משו והוא המשיך

לשבת שם.. ופתאום אני קולטת אותו אומר לי משו בלי קול... אני עושה לו פרצוף של "לא מבינה" והוא ממשיך

למלמל משו.. חשב שאם הוא יזיז שפתיים לאט יותר אני אבין אותו =/

קיצר סימנתי לו שאני לא שומעת ובדיוק הגיע תורי.. אני עומדת נותנת לפקידה את הכס שאני צריכה

להפקיד ואז אי שומעת מישו מאחורה  אומר לי ברוסית "דבושקה, וי חוצ'יטה פוזנוקומיטסה?" הסתובבתי

וממש לא ציפיתי שזה יהיה הוא... הוא הכי לא נראה אחד שיודע רוסית...

אני מהנהנת לשלילה... והוא עושה פרצוף עצוב של  "למה?" הפקידה שאלה אותי משו ועניתי לה

וכשהסתובבתי בחזרה כדי להגיד לו שהוא יותר מדי גדול בשבילי, הוא כבר לא היה..

שמתי לב שהוא יושב שוב אצל הפקידה.. ניצלתי תהזדמנות ויצאתי מהר מהבנק.. עברתי את הכביש וזה והסתכלתי

אחורה והוא לא היה... חחח הייתה הקלה..

אני כבר ליד מקדונלדס פתאום אני שומעת מאחורה די מרחוק "חכי, למה את בורחת?"

אני מסתובבת וקלטת אותו רץ דרך הכביש, כמעט נדרס, לכיוון שלי...

הסתובבתי, מלמלתי בראש "זה לא קורה לי" והמשכתי ללכת בלי להסתכל אחורה..

שנייה אחרי זה הוא כבר היה לידי... O_O

הוא: "וואו, את ממש ספורטיבית.. בקושי השגתי אותך"

אני לא עונה...

הוא: "אז מה.. את לא רוצה להכיר?"

אני: "אמרתי לך שלא.."

הוא: "למה לא? :("

אני: "בן כמה אתה?"

הוא: "בן כמה אני נראה לך?"

אני: "לא יודעת נו. בן כמה?"

הוא: "נו תגידי בן כמה את חושבת?"

אני: "20 ומשו.."

הוא: "21"

אני: "כן.. ממש.."

הוא: הנה תסתכלי" ומושיט לי תעודת זהות.. לא שיקר המניאק..

הוא: "ובת כמה את?"

אני: "בת כמה אני ניראית לך?" חח הוא צחק יעני שאני מחקה אותו..

הוא: "לא יודע..17 ככה.."

אני: "כמעט.. עוד מעט.."

הוא: "יפה יפה"

אני: "מה יפה? יש בינינו הבדל של 4 שנים..."

קיצר אחרכך הוא ניסה להוציא ממני תשם שלי, וכ"כ עיצבן שאמרתי לו..

ואז הוא אומר "את יודעת מה זה אומר בשודית? פרח"

קיצר מיכים ללכת, ואני מתחילה להבין שהוא לא מתכוון לעזוב אוי..

היו טיפה צחוקים בדרך וזה..

הוא: "יש לך חבר?"

אני [במחשבה שזה יעצור אותו] : "כן.."

הוא: "באמת.?? מי?"

אני: "מישו.."

הוא: "נו תספרי..."  וממש לא היה לי כוח להתחיל להמציא עכשיו חבר..

אני: "טוב נו.. אין לי חבר.."

הוא: "יופי.. כי אני ממש לא אחד שמתחיל על בנות שיש להן חבר..."

הוא: "תראי, לך אין חבר, לי אין חברה, את ממש ממש יפה.. אולי ייצא משו?"

אני הולכת שותקת..

הגענו כבר לבית שלי ואני רואה שהוא מתכוון להמשיך ללכת איתי..

אני: "טוב פה אני גרה"

הוא: "טוב. מתי אני יכול לראות אותך שוב?"

אני: "תשמע, יש בינינו הבדל של 4 שנים"

ואז הוא דפק לי נאום שערך 10 דקות על כך שלא חשוב הגיל, חשובה הנפש...

שיגעעעע אותי שאני אצא איתו, שנדבר וזה..

המצאתי לו תירוץ למה אני לא יכולה באותו יום, למה אני לא יכולה יום שישי, שבת, ראשון..

והוא ממשיך לשאול... וכבר נגמרו לי כל התירוצים...

אז אמרתי "טוב נראה.. אוליי ביום שני בערב.."

ואז הוא"יששש סופסוףף..." ואחרי שנייה "מה?!! יום שני זה עוד מלא זמן...אני לא אתאפק..."

הוא: "נו מתי אני רואה אותך יותר קרוב??"

אני כדי שיעזוב אותי "אני אביא לך תמספר שלי, ונדבר בפלאפון..."

לקחתי לו מהידיים עט, ודף שהיה לו וכתבתי לו..

והוא רק המשיך לדבר..

סיפר לי שהוא במקור משוודיה... שהוא יודע מלאא שפות ביניהן רוסית עיברית שוודית ספרדית צרפתית ועוד כמה..

מתברר שיש לו תואר ראשון בפסיכולוגיה...

סיפר לי שקוראים לו עומרי, שהוא גר רחוב מתחתיי.. לבד.. שיש לו אוטו... חנות בגדים לגברים..

שביום שבת הוא פותח עוד חנות ובלה בלה...

וזייהו ואז נפרדנו.. הוא החזיק לי תיד כזה.. וכל השכנים כבר אוכלים סרטים..

אחרכך הייתי עם יולצ'יק בלב המפרץ, היינו בדינמיט ואז בחנויות אחרות בקניון עצמו..

היה ממש כיף חח מדדנו וזה.. בסוף אני יצאתי עם נעליים חמודות ויוליה עם מכנס ג'ינס קצר =]]

אחרכך ישבנו אכלנו גלידה ופיטפטנו... החלטנו שאנחנו מתחילות לעשות הליכות בבוקר... כדי להרזות..

קיצר היה ממש כיףף =] ובסוף נסענו הבייתה..היא נסעה איתי להדר ומשם תפסה אוטובוס לבת גלים..

ואני המשכתי הבייתה... בדרך פתאום משום מקום נקלעתי  למאין פסטיבל שהיה במסדה..

מ-פ-ו-צ-ץ באנשים.. לא הנתי לאן הגעתי ובדקתי מאה פעם שאני אכן ברחוב הנכון..

אחרכך כשכבר הייתי כמעט ליד הבית אני מקבלת הודעה...

בדקתי ואני רואה שזה מעומרי [אותו הבחור מהבנק חחח] 

הוא: "אני יכול להתקשר?"

אני בהתחלה לא רציתי לדבר איתו... אבל אז חשבתי שהוא יתחיל להתקשר בלי הפסקה.

אני: "תתקשר אבל זריז"

ואז מצלצל הפון.

אני: הלו?

הוא: למה זריז? את ממהרת?

אני: אני פשוט נכנסת עוד מעט הבייתה

הוא: אאא.. איך היה בקניות..?

ואני התחלתי לדבר כאילו אנחנו מכירים שנים.. לא יודעת מה קרה לי..

אני: ממש סבבה.. קניתי נעליים

הוא: תתחדשי

אני: תודה

ואז אמרתי לו שאני שנייה נכנסת הבייתה, לבדוק מי בבית ואז אני אגיד לו אם אני יכולה להמשיך

לדבר... נכנסתי ראיתי רק אח שלי בבית.. יצאתי למרפסת והמשכנו לפטפט...

חחחח שקעתי בשיחה והיה דווקא ממש כיף לדבר איתו...

הגענו לנושאים טיפה עמוקים וזה... הוא נורא נורא התפלא שאני בתולה O_O

וחשבתי שזאת ההזדמנות המצוינת להגיד לו שאם ויהיה בינינו משו, שלא יצפה ליותר מדי..

ואז דשנו בנושא הזה...

ואז הוא אמר משו חמוד: "אני החלטתי שאני לא רוצה יותר חברות... חשבתי להקדיש את כולי

לחנות, לעבודה.. אבל היום בבוקר כשראיתי אותך, הכל התהפך לי.. כשחייכת הרגשתי משו מיוחד.."

כזה חמוד...

דיברנו 52 דקות חח בדקתי בפון... כמעט שעה............

ואז נגמרה לי הסוללה... =/

שלחתי לו הודעה "נגמרה הסוללה"

והוא שלח [ציטוט] : "אני ידביר איתך מחאר. אוקי מאמי"

חחח כע הוא חצי ערבי... אל תשאלו.. דווקא הם נדבקים אליי כל הזמן..

טוב חחח אז קיצר יש לי "דייט" ביום שני.....

ביום ראשון אנחנו יוצאים עם החברה והחלטנו ללכת לים.. וגם עם עומרי החלטנו ללכת לים..

אז חשבתי אוליי עדיך שאני אבוא עם החברה לים ואז אפרוש לאיזה שעה ככה כדי להיות עם עומרי ואז אחזור

לחברה... זה יהי יותר בטוח ויהיה לי תירוץ אם המצב יהיה ממש מפגר ואני לא אוכל לסבול אותו..

מחר לאמא יש מומולדת.. קניתי ל קופסאת תכשיטים ממש חמודה...

ועכשיו כמה תמונות ח כי כבר התרגלתי לשים תמונות בפוסט...:

חחח אין תגובה..

O_O

חח טיפה אהבתי...

רק בגלל שאהבתי תשיער ^^"

צולם בטעות  =/

אח שלי המפגר צילם...

סופ"ש נעים לכולםם =]

ואנשים, יש לי בשבילכם תגלית: גם מי שאין לו בלוג בישרא,

יכול להגיב!

אז קדימה..

הימים האחרונים של החופש עוברים לי סופר מהר.. אני לא מספיקה לסיים את כל מה שהבטחתי שאני אסיים.

אני מרגישה שאת הופש הזה בניגוד לחופשים קודמים, ניצלתי עד הסוף. עשיתי כ"כ הרבה דברים,

הייתי כ"כ עסוקה.. חוץ מאיזה שבוע ככה, בכל שאר ימי החופש לא היה אפילו יום אחד [שבתות לא נחשב]

שבו יכלתי לשבת בבית בלי לעשות כלום. כל יום היה לי משו אחר, ולמרותשבזמנים ההם התלוננתי,

עכשיו אני ממש מרוצה. עכשיו אם ישאלו אותי "מה עשית בחופש?" יהיה לי משו

יותר מקורי מ"ישנתי ושיחקתי במחשב"...

וזהו, עכשיו מתחילים יא'. זה נשמע מפחיד..לדעת שנשארו לי שנתיים בסכ"ה..

פתאום אני מפחדת שהזמן יעבור בלי לשים לב ובעצם אפספס את כל תקופת התיכון- משו שלא יחזור

יותר אף פעם בחיים. זה נשמע ממש מפחיד.. כל הזמן יש בראש מחשבות, אני כל הזמן

מאמצת את המוח שייזכר טוב טוב בכל מה שצריך להספיק בשנתיים האלו שנשארו..

בטח בזמן הראשון אחרי שנסיים בצפר נשמור עוד איכשהו על קשר..

נחליף מספרים ואימיילים ונבטיח לדבר לפחות פעמיים בשבוע. אבל אחרכך כל אחד ישקע בעניינים שלו

ולאט לאט נתרחק אחד מהשני. בעוד 10 שנים בכלל לא נזכור מי היה איתנו בכיתה. וזה מזה מפחיד אותי.

ביום ראשון הייתי בבצפר. הייתה אמורה להיות לנו "שיחה" עם המחנך אבל בעיקרון באנו לקבל ספרים

ולעוף משם. למרות שכל הכיתה הייתה צריכה לבוא, באו תלמידים ספורים..

ואף אחד לא השתנה.... ממש ממש אותו דבר.. אמנם זה רק חודשיים אבל בכל זאת.. בשנים קודמות תמיד

אנשים נראו שונה.. טוב לאיודעת יש מצב שדווקא אלה שלא באו עברו שינוי..

קיצר אז לקחנו ספרים, החבילה למזלנו הייתה יותר קטנה מאשר בשנה שעברה.. אבל בכל

זאת הדרך הבייתה עם הילקוט הכבד על הגב הייתה מייגעת.

ביום שני הייתי אצל רופא שיניים. אני יושבת בחדר ההמתנה מדפדפת בעיתון אופנה ומחכה שיגיע תורי..

פתאום אני רואה שמהחדר של הרופא יוצאת אלינה.. חח כבר לא פעם ראשונה שאנחנו ביחד שם..

היא נשארה לחכות לי..

אי מזה פחדתי להגיעה לרופאה.. הייתי בטוחה שהיא תהרוג אותי על זה שכמעט לא הייתי עם הפלטה..

אבל מה? היה ההיפך הגמור!

היא אמרה שיש ממש שינוי ושהיא לא מאמינה שתך חודשיים המצב השתפר כ"כ.. וואי מזה הרגשתי טוב..

והיא אמרה שבקרוב אני כבר לא אצטרך ליות איתה וזה בכלל שימח אותי..

בעוד חודש וחצי יש לי שוב תור.. והפעם שמים גשר בחלק התחתון.. לעעעעע =/

אחרי שחזרנו ליוויתי את אלינה לבצפר שתיקח ספרים..

וכשחזרנו הבייתה נשכבתי על המיטה ונרדמתי כמו תינוק..

היום סוף כל סוף הכרחתי את עצמי להרים תתחת וללכת לחנות שבא קניתי תמצלמה ולבקש שיבדקו אותה.

כבר איזה חודש שהיא לא עובדת ותמיד דחיתי את זה עד שכבר לא יכלתי..

באתי לחנות ואני אומרת לו שיש עיות במצלמה, שאחרי כל צילום היא ניכבית ולא נדלקת יותר..

הוא הכניס סוללות כי את שלי שחכתי בבית.. ומתחיל לצלם.. עוד תמונה ועוד תמונה ועוד תמונה..

והמניאקית לא ניכבית!! הוא כזה: "אמ... נראה לי שזה מצלם לא?"  אני [בבושות]: "אמ.. לא יודעת.. בבית זה

צילם..." ואז הוא מביא לי תמצלמה אני מנסה לצלם והיא ניכבית.. הוא לוקח שו והיא שוב פועלת..

חחח צחקנו כמו משוגעיםםםם.... בסוף התברר שכל הבעיה הייתה שבבית השתמשתיבסוללות חלשות מדי..

אז קניתי ממנו סוללות טובות..

וסתם עד שסידנו הכל וזה דיברנו והוא היה ממש חמוד.. וכשבאתי ללכת הוא כזה "חמודה, אם יש לך עוד שאלות

את יותר ממוזמנת לבוא :)" חח אמרתי "אין בעיה" ויצאתי...

חלק מהחולצות שקניתי בשופינג עם יוליה..

והיצור שאני הכי אוהבת בעולם :) גאש הוא יצא חסר גבה.. O_O

מחר [רביעי] יש לי תור לבנייה ב-4 וחצי.. לפני זה אני עפה לקנות תלבושת לבצפר..

וביום חמישי אני יוצאת עם יולצ'יק...... יהיה כייף ויש מצב לתמונות =]

ועכשיו זזתי לשבור את הדיאטה עם איזו גלידה ^^"

חח צ'אוצ'י..