הייתה שתיקה ארוכה, פשוט נעצנו מבטים אחד בשניה. נראה כאילו הוא נעשה יפה יותר מרגע לרגע. לאחר זמן מה הוא שוב ליטף אותי, וחיבק אותי חזק. אני כל כך אוהבת לחבק אותו. אני מרגישה אותו. לא ידעתי מה להגיד. האמת, זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי. "אני חייב להגיד לך משהו" אמר פייר בלחש.
"מה?" לחשתי לו בחזרה.
הוא שתק למשך כמה שניות. "זו היתה הנשיקה הכי טובה שהיתה לי. אני חושב שאת המנשקת הכי טובה אי פעם" הוא אמר.
"באמת?" אמרתי בשמחה.
"כן," הוא נישק אותי, "באמת".
הסמקתי.
השעה היתה עשר בלילה. נשמעה דפיקה בדלת. קמתי מברכיו של פייר, והלכתי לפתוח.
"היי!" קראו כולם. אני מתכוונת למאיה, ליהי ושאר חברי סימפל פלאן.
"היי, כבר חזרתם?" שאלתי.
"כן, התעודות המזויפות יגיעו רק מחר" אמר דייויד.
"הזמנו גם לך אחד" אמר צ'אק בשמחה.
"אז איפה הייתם ארבע שעות?" שאל פייר בזמן שהחבר'ה הורידו את המעילים והתיישבו על הספות.
"האמת, היינו עוד קצת בעזריאלי, ואז חזרנו לסנטר לאיזה שעה" אמרה ליהי.
"מגניב" אמר פייר.
"איך היה לכם?" שאל ג'ף אותי ואת פייר.
"היה נהדר" אמרתי במהירות והתיישבתי ליד מאיה.
כולם הסתכלו בי במבט מעט מוזר. "היי, בא לכם לשחק קלפים?" שאל צ'אק.
כולם צחקו.
"מה אתה ילד קטן?" שאל סבאשן.
"נו, מה? קלפים. כולם משחקים קלפים"
"אני רוצה!" אמרה ליהי.
"גם אני" אמרה מאיה.
"אתם יודעים מה? למה לא..." צחק ג'ף.
"טוב, אז בואו לסוויטה שלי ושל ג'ף... פה יש יותר מידיי דברים על השולחן" אמר צ'אק. הוא התכוון לבקבוקי האלכוהול שהיו שם.
הארבעה יצאו מהחדר.
"אני צריך לדבר איתך" אמר פייר לדייויד.
"בטח, דבר" אמר דייויד.
"בוא לחדר שינה שלי" ענה פייר.
השניים נעלמו מבעד לדלת. נשארנו אני וסבאשן. "מה קורה?" הוא שאל.
השפלתי מבט, לא עניתי. "קרה משהו?" הוא קם והתיישב לידי.
"אני יכולה לסמוך עליך?" שאלתי אותו לפתע.
"בטח" הוא אמר ונשען אחורה.
"לא, ברצינות. אני יכולה לסמוך עליך?" שאלתי שוב.
"כן, באמת" הוא ענה.
"אני ופייר התנשקנו" אמרתי והרמתי את מבטי.
הסתכלתי ישר על סבאשן. הוא נראה מבולבל ומופתע. "וואו" הוא אמר בשקט.
קצת נעלבתי. אמרתי לעצמי שהוא בטח חושב שאני לא מספיק טובה בשביל פייר. סבאשן שם לב שנעלבתי.
"לא, אני מתכוון שלא חשבתי על זה. כלומר..." הוא מלמל. "רומי, את מרגישה אליו משהו?" הוא שאל אותי נחרצות.
הופתעתי מהשאלה, מכיוון שהוא שאל אותה רק כמה רגעים לאחר תחילת השיחה. "אהה..." התלבטתי מה להגיד, "כן".
סבאשן תהה לכמה רגעים. "הוא אמר לך משהו על הרגשות שלו אליך?" הוא שאל.
"לא" עניתי.
"תקשיבי, אני מכיר את פייר. הוא אוהב כשבחורות מסתובבות סביבו, אבל הוא לא יתנשק עם מישהי ולא ידבר איתה יותר אחר כך" הוא אמר ברצינות גמורה, עוד לא ראיתי אותו ככה. "מה אני צריכה לעשות?" שאלתי. הייתי קצת מודאגת.
"את חייבת לדבר איתו," הוא אמר.
"אני צריכה להגיד לך עוד משהו" אמרתי במהירות. "מעולם לא היה לי חבר, פייר הוא הנשיקה הראשונה שלי".
עכשיו ראיתי את השוק על פניו של סבאשן. "מה?!" הוא קרא.
השתקתי אותו. "איך זה יכול להיות? שבע-עשרה שנים ומעולם לא היה לך חבר? אבל את כזאת חמודה ומצחיקה ויפה" הוא אמר.
הופתעתי מהתיאור 'יפה'. מעולם לא ראיתי את עצמי בתור מישהי יפה, אולי קנדים חושבים אחרת. אבל בדבר אחד אני יודעת שהוא טעה. אני לא בת שבע-עשרה, אך הוא לא ידע זאת. "תודה. אבל אני לא יודעת איך לדבר איתו, אני לא מכירה דברים כאלה" אמרתי.
"תקשיבי, פשוט תתחילי לדבר איתו, ואת כבר תדעי מה לעשות" הוא אמר.
"אולי תסביר לי קצת?" שאלתי.
והוא הסביר. והתחברנו. הוא ממש מתוק, מסתבר שכבר היו לו קשרים רציניים מאוד. היו לו גם קשרים ממש פשוטים של כמה ימים, אבל הבנאדם נשמע כמו מומחה. כלומר, בעיניי, כי אני לא מבינה בזה כלום.
באותו זמן אצל פייר ודייויד:
פייר ודייויד התיישבו על המיטה.
"מה קרה, בנאדם?" שאל דייויד.
"אני ורומי התנשקנו" אמר פייר.
הוא לא היה צריך להסביר הרבה. פייר ודייויד אומנם מכירים מעט זמן יחסית לזמן ההיכרות של פייר עם שאר חברי הלהקה, ואומנם קרו בניהם דברים שחברים רגילים היו מתנתקים לנצח בגללם, אבל לפייר ודייויד היה קשר מיוחד, הם היו החברים הכי טובים. "איך זה קרה?" שאל דייויד.
"היא הייתה מקסימה, דיברנו המון זמן. כשהתחיל לרדת גשם היא הלכה לחלון והסתכלה עליו. הצעתי לה לשבת עלי, היא התיישבה, וזה פשוט קרה" פייר הסביר.
"נו, ואיך היא?" שאל דייויד.
"אני חייב להגיד לך, היא המנשקת הכי טובה אי פעם" הוא ענה.
"ברצינות?"
"כן, בנאדם, היא מדהימה. לא חשבתי שנשיקה יכולה להיות כל כך טובה"
"אתה מרגיש כלפיה משהו?" קטע אותו דייויד, הוא נראה רציני.
"אני לא יודע. אני חושב שזה עוד יקח קצת זמן"
"אתה מתכוון שאתם תישארו ביחד?"
"בטח, למה לא?"
"אולי כי היא גרה פה!" קרא דייויד, "והיא צעירה ממך בשמונה שנים!".
פייר תהה. הוא לא חשב על זה. "לא חשבתי על זה" הוא אמר.
"ברור שלא חשבת על זה, הרי במילא אתה תעזוב אותה עוד שלושה שבועות!" קרא דייויד בכעס.
"דייויד," אמר פייר, "אני לא רוצה לעזוב אותה."
הייתה שתיקה. "מה אתה מרגיש אליה, פייר?" שאל דייויד.
"אני צריך לדבר איתה".
פייר נראה מדוכא. דייויד חיבק אותו. הם לא פחדו לחבק אחד את השני, בעיקר כשהם היחידים בחדר.
"לך תדבר איתה, אני הולך לישון" אמר דייויד.
"כבר?"
"כן, אני ממש עייף ובקושי ישנו אתמול". דייויד קם, בירך את פייר ל"לילה טוב" והלך לחדרו.
מנקודת המבט של רומי:
דייויד יצא לסלון הסוויטה.
"לילה טוב" הוא אמר לי ולסבאשן ויצא משם.
"אני חושב שגם אני אלך לישון" אמר סבאשן.
חיבקתי אותו, "תודה" אמרתי.
הוא חייך, נישק אותי על הלחי ויצא מהחדר.
קמתי והלכתי לחדר של פייר. דפקתי על הדלת ושמעתי קריאת "כן,".
נכנסתי. פייר ישב שם, נשען על הקיר.
"היי," אמרתי לו.
"היי" הוא חייך.
התחלנו לדבר. פשוט דיברנו, כרגיל. הינו רגועים ועייפים. השעות חלפו ונעשינו רדומים יותר ויותר. באפיסת כוחות, פייר התקרב אלי וחיבק אותי. שנינו נרדמנו.
התעוררתי, כבר ידעתי בערך איפה אני.
זה לא חלום, אני באמת ביליתי יומיים ברציפות עם סימפל פלאן, ואני ישנה על הספה בסוויטה של פייר.
רגע, זו לא ספה. זו מיטה. הסתובבתי וראיתי את פייר, ישן מולי. אהה, אני זוכרת. פשוט דיברנו ונרדמנו.
השעה היתה עשר בבוקר. התקרבתי לפייר. "בוקר טוב" לחשתי לו ונישקתי את אוזנו.
פייר פקח את עיניו באיטיות. "בוקר טוב" הוא ענה לי ונישק אותי. "למה אנחנו ישנים ביחד?" הוא שאל.
"פשוט נרדמנו" עניתי לו. הוא נישק אותי שוב, נשיקה ארוכה ונעימה. באיטיות הוא רכן מעליי, ליבי פעם במהירות אך עם זאת הייתי כל כך שלווה.
לפתע נכנס סבאשן, "אני מפריע?" הוא צחקק. פייר קם במהירות. "יאללה, בואו, כולם כבר קמו" אמר סבאשן ויצא.
"אהה, סיפרתי לו" אמרתי. "זה בסדר?".
"כן... גם אני סיפרתי לדייויד, במילא כולם ידעו עלינו במוקדם או במאוחר" הוא ענה וליטף אותי.
"ידעו מה?" שאלתי. הייתי בשוק כשהוא אמר את המשפט הבא,
"שאנחנו זוג".
עייני נפערו לרווחה. "אנחנו זוג?" שאלתי, כמעט בוכה משמחה.
פייר הנהן באיטיות. קפצתי עליו ונישקתי אותו.
אני החברה של פייר, אנחנו זוג.
כינוי:
yes, we are
בבלוג זה
בכל הבלוגים
