thats it

כינוי:

בן: 53

RSS: לקטעים לתגובות

11/2007

Balvenie 12 Years Old, Double Wood

טוב, אז אחרי ההחלטה שאני מוכן להכנס לעולם המאלטים הגיע הזמן לממש אותה. כמדי יום חמישי ירדתי עם ג'וחה לפאב הבית. אחרי שתי בירות הגיע הזמן לנסות משהו... עוד לפני כן התייעצתי בפורום אלכוהול בתפוז עם מיטב המומחים בתחום הוויסקי וקיבלתי המלצות להתחלה.

(ניסיתי להוסיף פה קישור ונכשלתי אז הנה הוא:)

http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=104&msgid=108808

זיהיתי בקצה המדף בפאב את הגלןמורנגי. ביקשתי מדבורה הברמנית למזוג לי כוס, אבל במקום וויסקי היא חזרה עם מבט עקום ולחשה לי... "הגלןמורנגי 10 עולה 70 שקל" נראה לי מופרך ובלתי הגיוני בעליל, זה בקבוק של 50-60$ לליטר אז 70 שקל למנה? זה יוצא הכנסה של 1200 שקל לבקבוק שעולה 250 שקל?????? אני עוד יקדיש פוסט מיוחד לפאב הבית שלי ולמחירים שלו, אבל אין ברירה הוא היחידי באיזור והוא מתנהג כמו כל מונופול דורסני. בקיצור, די נבהלתי מהמחיר. מרפי שישב איתנו כמידי יום חמישי מאוד התלהב מהרעיון שלי של לנסות משהו חדש כל פעם, הפייבוריט שלו הוא המקאלן. אבל כבר נכנסנו לשיחה על סוגים שונים וכיוונים שונים והוא ביקש מדבורה בלווני.

דבורה הביאה את הבלווני 12 דאבל ווד, אבל לא מצאה אותו בתפריט ולא ידעה כמה לגבות עליו.

היא התקשרה מיד לבעלהבית ושאלה כמה עולה כוס בלווני בשביל מרפי. לאחר התלבטות קטנה קיבלה תשובה שעבור מרפי זה 50 שקל.

מרפי כטוב ליבו בוויסקי הזמין מיד שלוש כוסות לו, לי ולג'וחא.

לקחתי את הכוס בשתי ידים, דבר ראשון הסתכלתי, גוון אדמוני ממש. שונה מאוד מהוויסקים שהכרתי.

הריח, פשוט וקל ריח של עץ. שום דבר אחר לא מצליח לפרוץ את הריח החזק כ"כ של העץ.

הוויסקי הזה מתיישן בשתי חביות ולכן סופג פעמיים את הריח והטעם של העץ (מכאן כנראה גם מגיע השם שלו)

למרות שגם על הבושמילס מאלט שיש לי בבית כתוב שהוא מתיישן בשתי חביות והוא אפילו לא קרוב לריח הזה.

שלוק ראשון, טעם של עץ, כמו הריח אי אפשר להתחמק מהעץ. אבל זה לא עץ אקליפטוס או אורן או משהו מוכר, לא יודע להסביר את זה אבל זה עץ אדיר, ענק מאלו שבני מאות שנים. ישן. יבש. מדהים.

השלוק הראשון נעלם לי. פתאום אני קולט שהנוזל כבר מזמן איננו ואני עדיין מתלבט עם טעמי העץ.

עוד שלוק מגלגל אותו בפה, על הלשון מסביב. הפעם כבר מסביב לעץ יש כל מיני דברים אחרים שלא הצלחתי לתת להם שמות אבל הם שם. (כמה חבל שקראתי את ההמלצה של Islay רק אח"כ לנסות לדמיין טעמים באותו זמן ולמצוא התאמות)

אח"כ מרפי סיפר על טעמי קרמל מאחורי העץ, אני, כאמור לא זיהיתי את הטעמים.

בקיצור, עד כמה שאני אוהב את הבוש מאלט שלי ואני חושב שהוא טוב, התברר לי שבעצם הוא בכלל לא בקטגוריה של הגדולים. הדאבל ווד הזה, טוב בעשרות מונים ממנו. זה בכלל לא באותה סקלה, בכלל לא בר השוואה.

עברו כבר יומיים וחצי מאז ועדיין לא נרגעתי מהעניין הזה.

הוויסקי הזה כ"כ טוב, כ"כ מתאים, כ"כ נכון שזה פשוט לא יאמן, הוויסקי הזה תפס אותי לא מוכן.

הייתי מוכן לוויסקי שיהיה לי קשה לשתות, הייתי מוכן לוויסקי חזק, הייתי מוכן לכל מיני דברים. לכזו רמה מעולה לא הייתי מוכן, לא חשבתי שזה עד כדי כך.

לסיכום, אם עד היום היו לי שני טעמים שידעתי להבדיל בינהם. "אוהב" ו"לא אוהב" עכשיו הוספתי טעם חדש "מדהים"

מיד אחרי שנגמרה הכוס (איך כ"כ מהר? למרות שלקחתי את הזמן ושיחקתי עם כל שלוק) כבא דמיינתי את הבקבוק עומד אצלי בבית על המדף/בר שלי.

אני כ"כ התלהבתי מהוויסקי הזה שעכשיו נשאר לי לראות אם זה הוויסקי הזה שהוא כ"כ מעולה, או שכל סינגל מאלט שאני ינסה יטריף אותי לשיאים חדשים...

איזה כיף.

נכתב על ידי , 18/11/2007 15:30 בקטגוריות וויסקי
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

וויסקי

וויסקי, עוד משהו חדש יחסית בחיי.
הכל התחיל ביום ההולדת האחרון שלי, כמדי שנה אמא שלי מתקשרת מאחלת מזל טוב ושואלת מה אני רוצה ליום הולדת.
שאלה שהתשובה עליה ממש לא פשוטה, בשנים שעברו קניתי לעצמי בשמם G.T.A חדש ל PS2 כל שנה. אבל די מיציתי. גם את הצשחק וגם את הקונסולה, ומזמן לא הערתי אותה משנת החורףף הארוכה שלה.
ככה עבר לו איזה חודש שבו כל פעם שדיברנו נשאלתי שוב, "מה תרצה ליום הולדת?"
פתאום, וממש לא ברור לי מאיפה זה הגיע, נפלה עלי החלטה שאני רוצה ליום הולדת בקבוק וויסקי.
למה לא ברור? כי מעולם לא הייתי מחובבי הוויסקי, האמת שלא נתתי לו יותר מדי הזדמנויות...

כשגדלתי אז האלכוהול בקיבוץ נקנה בכסף של מונופול.
מין תלושים מצחיקים שעלו לנו פרוטות, ותמורתם קיבלנו במועדון של הקיבוץ אלכוהול.
החיסרון העיקרי ביחסי הגומלין האלו היו שתמורת התלושים המגוחכים קיבלנו וודקה מגוחכת לא פחות.
עד היום לא הצלחתי לגלות איזו וודקה זו הייתה, אני רק זוכר שהיה לה טעם של אקונומיקה והיא הייתה עושה את העבודה...

רק בצבא גיליתי שבעצם לוודקה לא אמור להיות טעם נוראי שכזה. היינו בשיזפון בתרגיל גדול ונשארנו שם שבת כי במילא חייבים לחזור מוצ"ש והמרחקים הפכו את היציאה ללא כדאית. לעומת זאת כמה נגלות עם הרכבים הצבאיים הורידו את כולנו לאילת.
יום שישי בערב, סגל הסוללה יושב ביאכטפאב ואז להפתעתי גיליתי עולם חדש, אלכוהול חלק, נעים וטעים (עד כמה שאפשר להגיד טעים על וודקה).

מאז עברו כמה שנים אני כבר לא שותה כמויות כמו אז שהייתי צעיר, אבל מצד שני האיכות של מה שנכנס לכבד שלי היום זה משהו אחר.

אני שותה הכל, אוהב לנסות ולטעום אבל משום מה וויסקי נטעם כמה פעמים ירד בקושי וננטש, פתאום החלטתי שאני רוצה לנסות שוב.
התחלתי ללמוד מה, איך ולמה. קראתי עוד ועוד ומפה לשם גם עשיתי קורס ברמנים על הדרך (בשביל הכיף והידע ולא בשביל לחפש לי תעסוקה חדשה) הוויסקי עדיין היה לי קשה הרי וויסקי זה טעם נרכש. או כמו שטען גוחא, למה לסבול בשביל לרכוש משהו? זה לא טעים לי וזהו. למה טען, בלשון עבר? כי היום הוא כבר מגיע לרדת על בקבוקי הוויסקי שלי.

בקיצור החלטתי להתחיל עם כמה דברים בסיסים שאמורים להיות קלים למתחילים. בושמילס וגלןפידיך.
את שנהם טעמתי בפאב הבית שלי לפני הקנייה ושנהם היו טובים בעיני. הבושמילס נעים וחלק יותר והגלןפדיך אחר. (מאוד קשה לי עם עולם הדימויים עדיין, להבדיל מכמה אנשים שאני נוהג לקרוא קבוע שמתארים וויסקי על מרכיביו כמו שמתארים יין)
משום מה בבית הגלןפידיך נטעם לי אחרת לגמרי ודי קשה לשתייה. פה הבנתי לראשונה שהאווירה משפיעה מאוד על הטעם.
והטעם בפאב עם הרעש והאנשים מסביב יכול להיות שונה מהותית מהטעם בבית לבד על המרפסת.
מאז ניסיתי לא יותר מדי דברים.
עשיתי מבחן טעימה לעצמי בין שני דברים שמאוד אהבתי בפאב כדי להחליט מה יהיה הבקבוק הבא שלי בלאקבוש או בושמילס מאלט.
להפתעתי במבחן טעימה עיוור העדפתי את המאלט למרות שהייתי בטוח שהבלאקבוש טעים לי יותר.
ניסיתי טאליסקר 10 שהיה הניסיון הראשון במשהו מעושן והיה לי מאוד קשה לשתייה. קשה לי להגיד שום דבר על הטעם כי אני עדיין לא בטוח שהיה טעם מתחת לעשן, אבל כנראה שכמו שוויסקי זה טעם נרכש, ההתמודדות עם מעושנים גם היא לא פשוטה בהתחלה.
ניסיתי קצת בורבון (גק וגים בים ירוק) בשביל לגלות שאני לא כ"כ אוהב את הוויסקי האמריקאי יחסית לאירים.
הוא נטעם לי חלול יותר, כשאני מנסה לגייס את עולם האסוטיאציות שלי אני מצליח לגרד ברזל חלוד וגם זה בקושי.
הרחבתי את המבחר בבית עם בושמילס מאלט 10 (שהוא הפיבוריט שלי כרגע), טולמור דיו וגוני שחור (שעדיין סגור).
ועכשיו "הגיע הזמן אומרת אמא"
אני מרגיש מוכן.
עכשיו
אני מתכוון להכנס ברצינות יותר לעולם הסינגל מאלטים.

נכתב על ידי , 13/11/2007 15:59 בקטגוריות וויסקי
הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

מה עוד?

על מה לכתוב? אולי על מה שמטריד אותי...

בימים אלו מה שמטריד אותי זה איזו סדרה להתחיל לראות...

בעונה שעברה ראיתי את נמלטים, גיבורים, יריחו ואת אבודים שהיו צריכים לסיים כבר לפני המון עונות.
(לא שזה ימנע ממני לראות את העונה הבאה)
אני יודע שנימלטים וגיבורים כבר התחילו אבל החלטתי השנה כלקח משנה שעברה להתחיל לראות רק אחרי פגרת הכריסטמיס. הרי הם מתכננים לצאת לחופש בין דצמבר לפברואר אז למה לא לאגור את הפרקים ולהתחיל בפברואר.
אז בנתיים אני אוסף לי (די באובססיביות) את העונות החדשות של נמלטים וגיבורים.
אבל מה בנתיים???
אני יתחיל לראות את Weeds השבוע (כבר יש איזה 13 פרקים) אבל זה כמו גרעינים.
פרקים קצרצרים של 20-25 דקות. יש לי שנים שלושה ערבים בשבוע לראות טלויזיה, 2-3 פרקים בערב, זה לא יחזיק הרבה זמן.
יש המון סדרות חדשות, על חלקם שמעתי על רובם לא. הבעייה היא שכבר נכוויתי פעם.
התחלתי לראות סדרה שמאוד מצאה חן בעיני רק כדאי לגלות שביטלו אותה אחרי ארבעה פרקים.
אז אני די חושש להתחיל סדרות חדשות...

כאמור דילמה.
אם מישהו יקרא פה ביום מן הימים וידע להמליץ על משהו שכדאי לי להשחית את זמני עליו אני אשמח לשמוע.

נכתב על ידי , 12/11/2007 16:30
1 תגובות הצג תגובות הוסף תגובה הוסף הפניה קישור ישיר שתף המלץ הצע ציטוט

לדף הבא
דפים:

הבלוג משוייך לקטגוריות: 30 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לhighlander אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על highlander ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)

שם משתמש:	סיסמה:
שכחת סיסמה?	זכור אותי
לפתיחת בלוג חדש

	חפש שם בלוג/בלוגר
	חפש בכל הבלוגים
	חפש בבלוג זה