ה ב ל ו ג ש ל י .

אני הולכת.

ברקע מתנגנת לי מוזיקה.

ולא אכפת לי מה קורה סביבי.

ואנשים נתקעים בי.

אולי מסתכלים עליי מוזר,

אבל אני לא רואה כלום.

אני רק רואה בראש שלי את צעדי הריקוד

ועוברת עליהם בראש,

וגם קצת פיזית.

וזה כל מה שחשוב לי.

והרחוב סואן.

והמוזיקה ממשיכה להתנגן לי בראש.

ואני הולכת והולכת.

ובסופו של דבר אני מגיעה לאולם.

אני עומדת מול שורה של בוחנים.

ואני רוקדת.

רוקדת כמו שבחיי לא רקדתי,

רוקדת כאילו אין אתמול ומחר.

יש רק עכשיו. יש רק את הרגע הזה.

רק שהמוזיקה תמשיך להתנגן ....