חשבתי שכשאני אהיה שוב לבד, אחרי המון זמן שלא הייתי
אני אחזור להיות גפן
גפן שלפני עוז
גפן שלפני מתן
גפן, המוזיקאית מלידה, שכל היום ניגנה וציירה, ולא עשתה דבר חוץ מזה.
צר לי כל כך
באמת
כואב לי.
אני כבר לא גפן..
אני לא אני.
אני לא יודעת מי אני כבר.
שום דבר לא גורם לי יותר מדיי הנאה, ודיי קשה לי להתרגל לתחושת הלבד הזו שלא הרגשתי כבר יותר משנתיים.
מכיתה י' נכנסתי למעגל הזה. מאז שפגשתי אותו, הכל השתנה בשבילי. המוזיקה עדיין לקחה חלק אבל רק בגלל שזה היה איתו. וזה היה מושלם. אני שמחה לגלות מרגע לרגע שהזכרונות שלו דועכים ואפילו שתיתי תה לפני כמה ימים, עם חלב! שזו בכלל התגברות על הכל.
אבל על מתן אני לא מתגברת.. לא בינתיים.
אתמול היתי בבריכה, פגשתי בחור נחמד. חייל. דומה למתן כ"כ.. רק בגלל זה ישבתי לדבר איתו בכלל, הוא ככ הזכיר לי אותו.. זה פשוט
הכה בי..
אני עוד אוהבת את מתן, אני יאהב אותו, זה לא מפסיק
להתנשק איתו ביום שישי עשה לי את הסופש. התגעגעתי לריח שלו, לשפתיים המדהימות שלו, לאיך שהוא מדבר, לעיניים שלו, לכל זיף וזיף..
כשאני איתו טוב לי, אבל כשאנחנו זוג רע לי.
למרות מה שאמרנו, קיבלתי את הרושם שהוא ממשיך הלאה.. וזה מה שהוא צריך.
אי אפשר לחכות לי
אני לא יציבה.. ואי אפשר להיות איתי.
בינתיים אני מתרוצצת
לא מוצאת את עצמי ממש
לא יודעת מה יהיה איתי.
אני מבולבלת מתמיד. הכל מציף אותי, ואני באמת באמת
לא מרגישה חלק מהגוף הזה יותר.
אני לא כאן חבר'ה..
זו באמת לא אני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
