תודה לך.
היום חשבתי כמה אתה משמעותי עבורי.
כמה הכניסה שלך לחיים שלי הייתה הכי שונה שיש.. באת לי כשאני לא הייתי במקום הכי טוב, הכרנו כשבכלל לא הייתי פנויה.
אבל משהו נתפס לי בך.
והעזתי, בזכותך העזתי לעשות ככ הרבה דברים..
לעזוב את כל מה שהכרתי עד אז.
אתה משכת אותי
לא רק מבחינה מינית
בהכל.. משכת אותי, עניינת אותי, היית מיוחד.
החיבור בינינו היה ככ מהיר, הכימיה ככ גדולה, ידעתי שזה לא סתם.
ואפילו כשזה לא היה רציני בינינו, אני כן הרגשתי משהו
לא ידעתי בדיוק להסביר מה, היית חשוב לי
רציתי לתמוך בך תמיד בכל הסיפור שעברנו...
לא רציתי שלרגע תהיה לבד
שלרגע תעבור לך מחשבה ותתמודד איתה לבד
ולראות אותך סובל היה לי ככ קשה.. לאט לאט הבנתי מה הסיפור שלך עבורי.
אבל אז נכנס צד שלישי לסיפור... ולא יכולתי להיות צלע במשולש, וגם אתה לא יכולת שאהיה.
ואז התרחקנו.
אני חשבתי עליך המון.
מדי פעם אסמסים, פתאום חזרנו לדבר..
ואז נכנס צד שלישי מאצלי.
כאילו שום דבר לא נתן לנו להמשיך בזה..
ושוב ריחוק, הפעם ליותר זמן.
ביום כיפור הרגשתי שדיי, אני לא יכולה עוד, אני חשבתי עליך ככ הרבה.
שלחתי לך אסמס, איכשהו, נפגשנו בסוף, רצה הגורל וזה קרה.
לא האמנתי בחלום הכי טוב שלי שנהיה ביחד, פשוט כי מאז שאנחנו מכירים אנחנו קרובים פיזית ונפשית, אבל לא בצורה הזו..
לא האמנתי בחלום הכי טוב שלי שאני יאהב מישהו אחר אחרי מה שעברתי, ובטח לא שזה יהיה אתה.
וכל מה שלא האמנתי קרה.
איך שחזרנו לדבר.. שנינו הרגשנו שהפעם זה הולך לכיוון אחר.
אתה לא עוד אחד בשבילי, לא עוד אחד שהייתי איתו..
אתה תפסת לי את הלב..
הכל קרה במהירות ומצאתי את עצמי מאוהבת בך עד מעל הראש.
ביום שהבאת לי את הדיסק, חשבתי שאני מתה. מאהבה. באמת..
ברגע שהרגליים שלי החזירו אותי לבית שלך בערב, הלב שלי סימן לי..
אני מאוהבת בך!
וכשראיתי אותך לפני שבוע, מול הפנים שלי
יפה שלי..
נמסתי.
נמסתי.
אני לא רוצה לוותר עליך.
אני אוהבת אותך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
