לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

רגע של אמת


שוקולד לא משמין. אבל מי שאוכל אותו...

Avatarכינוי:  גשם של כוכבים

בת: 31





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2007

המשחק של אח שלי


היום היה לאח שלי [בן 9] משחק כדורסל..

אז באתי לראות. [למרות שאני שונאת כדורסל]

הם היו הקבוצה האורחת... [המשחק היה באולם ספורט בבצפר שלי]

קיצר.. המשחק התחיל, והם שיחקו פשוט איום ונורא.. ממש נורא.

כל אחד חשב את עצמו ולא מסר לאף אחד עד שחטפו לו את הכדור.

הם עשו מלא צעדים ודאבלים. [כן.. אני יודעת מה זה]

והקבוצה השנייה כל פעם חטפה להם ובדר"כ גם קלעה סל.

אבל מי שהתבלט בהיותו גרוע הוא אח שלי...

ידעתי שהוא גרוע, אבל עד כדי כך?!?!

א. הגופייה שלו הייתה ענקית עליו והוא כל המשחק היה עסוק בלסדר אותה.

ב. הוא כל כך פחד מהכדור שהפעם היחידה שהוא הצליח לחסום מישהו הייתה בטעות.  חחחח

ג. במקום לבוא ולנסות לחטוף את הכדור הוא רץ ליד השחקן וליווה אותו לאורך המגרש.

ד. מה עוד אפשר?!?!?!

ואז נגמר המשחק, והם הפסידו 32:8

וכשאני ואבא שלי לקחנו אותו אז אבא שלי אמר שצריך להזמין גופייה חדשה..

ואז גם אני אמרתי.. אז האח האידיוט שלי [אין בינינו יחסים טובים אף פעם] התחיל לצרוח עליי ולהגיד לי לסתום.

אז גם אני צרחתי עליו ואמרתי לו שהם היו גרועים למרות שאמרתי לאמא שלי שאני לא אגיד את זה.

ואז אבא שלי כעס עלי.

באוטו היה איתנו גם חבר של אח שלי איתו בקבוצה והוא ואח שלי התווכחו כמה זמן היה כל רבע.

אז אני אמרתי להם שכל רבע היה 4 דקות [הם ילדים ובגלל זה זה קצר].

ואז אח שלי צרח עליי ואמר לי לא להתערב.

ואז.......  גם חבר שלו צרח עליי ואמר לי לא להתערב                    מה בסה"כ אמרתי?!?!?!?!?!?!

אז אמרתי לחבר שלו לסתום את הפה שלו..

כמעט כל החברים של אח שלי מקללים אותי, מרביצים לי או מציקים לי כשהם איתו.

אני כל כך שונאת אותם.!!!!!!!!!

 

 

ולסיכום:

אח שלי אידיוט ו.... גם החברים שלו:P

 



נכתב על ידי גשם של כוכבים , 19/11/2007 18:49  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



היום השני בגן+ הילדים של היום


גם היום היינו בגן.. אני, עדי ועוד שני ידידים (אוריאל ואופק).

גם היום עשינו לילדים שק קמח בחצר ובגלל שאתמול כל הילדים טיפסו עלינו והפילו אותנו על החול אז אני ועדי אמרנו היום לילדים שכולם צריכים לעלות על אופק ואוריאל.

אופק לא החזיק מעמד הרבה זמן ואחד הילדים אפילו נשך אותו :)

אוריאל החזיק מעמד דיי הרבה זמן אבל בסוף גם הוא נפל ואי אפשר היה לראות אותו מרוב ילדים.

לפני שנגמר הגן הסייעת חילקה לנו ארטיקים ואז הלכנו אני, עדי ואופק לאכול פלאלפל..

כשסיימנו לאכול אופק הלך ואני ועדי דיברנו שעות..

ואז הלכנו שוב להתנחל אצל חן שגם היום דאגה כי לא היה לה אוכל..

אחרי זה הלכנו ביחד עם חן לבית של אופק אבל הוא אמר שדודה שלו (דוד גלי) מתחתנת אז הוא לא יכול לצאת.. אז נכנסנו לבית שלו לשלוש דקות והלכנו לבית של אוריאל שנתן לי מים וגם כדורעף.. משם הלכנו לשרל ששמע אותנו עוד במדרגות ופתח לנו את הדלת ובא עם כדורגל...

ואז שיחקנו כדורגל וכדורעף ואז חן הלכה :(

אחר כך גם שרל הלך ואני ועדי הלכנו להחזיר לאוריאל את הכדור שלו.

ואז ישבנו מחוץ לבית שלו ודיברנו ושכחנו שניגמרה לנו הסוללה בפלא ולא רצינו לבקש מאוריאל.. אז התחלנו לחשוב מי אפשר עד שבסוף מצאנו והתקשרנו להורינו המודאגים... השעה הייתה כבר 20:00 בערב ולא דיברנו איתם מאז 13:00 בצהריים..

 

 


 

הילדים של היום

 

אני וחברה שלי דיברנו על זה שהילדים או הנערים של היום זה ממש לא כמו שהיה פעם.. ולא רק מבחינת התנהגות ודברים כאלה..

אלא מבחינת הקמצנות והעצלנות של רוב הילדים אם לא כולם.

זה התחיל כשדיברנו על זה שאם אנחנו לא מחוברים למסן אז אנחנו מנותקים לגמרי מהעולם. (בכלל התחלנו לדבר על זה בעקבות מפגש שהתבטל)

כשדיברנו על זה מנינו 9 דרכי קשר אפשריות:

מסן, אייסי, פלאפון, טלפון, אימייל, סקייפ, דואר, SMS, ללכת למישהו הביתה.

מתוך כל תשע הדרכים האלה רוב בני הנוער מתקשרים רק דרך המסן או האייסי.

אם זה משהו מאוד חשוב והילד לא מחובר, אז שולחים SMS.. ואם זה ממש אסון אז מתקשרים לפלאפון.

אולי נראה לכם שאני מגזימה אבל זה באמת ככה, אתם גם יכולים לבדוק..  (ואני מתייחסת לערים ולא לקיבוצים קטנים שכולם מכירים את כולם).

וזה נקרא עצלנות., עצלנות להתקשר למישהו בשביל להודיע לו משהו.

הקמצנות שמעורבת גם בעצלנות מתבטאת בזה שנכון שהרבה יותר נוח לשבת מול המחשב ולדבר, כי זה חינם וכי למי יש כוח לדבר?!

קורה מלא פעמים שמבקשים ממישהו להתקשר למישהו רק בגלל שלא רוצים לבזבז כסף על שיחה שלהזכירם עולה בערך שקל לשתי דקות!!!!!!!!!!! זה כלום!!

מה הבעיה של כולם שאין להם כוח להתקשר למישהו הביתה?!?!

 

אני ועדי למשל גילינו שהדרך האפשרית האחרונה שהזכרתי היא הדרך הכי כייפית..

לעבור מבית לבית של חברים ולהתנחל אצלם קצת.. בלי להודיע אלא פשוט לבוא ולדפוק בדלת..

(ותזכרו שאני ועדי הסתובבנו כל היום בלי סוללה.. מה שלדברי הרבה בני נוער ייקרא אסון וניתוק מהעולם)

 

אני לא יודעת מה איתכם.. אבל אני רוצה להמשיך בעיקר בדרך הזאת כי היא מאוד כייפית ומאוד משחררת מכל השיחות שצריך לעשות בשביל לקיים מפגש אחד מסכן..

 

בבקשה תגובות

נכתב על ידי גשם של כוכבים , 13/11/2007 20:58  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הגן שלי


היום הלכנו אני, חברה שלי (עדי) וידיד שלי (שרל) לבקר ולעזור בגן שהיינו בו בגן חובה..

הסייעת היא עדיין אותה סייעת!! והיא ממש נחמדה... היא מכירה אותי טוב והיא גם באה לבייביסיטר לאחים שלי לפעמים..

קיצר, השנה הגן הוא בגילאי טרום טרום וטרום חובה.

בהתחלה ציירנו קצת עם הילדים ועזרנו לגננת להשקות זרעים ואחר כך הייתה יומולדת לאחת הילדות אז קיבלנו עוגה.

ואז יצאנו עם הילדים לחצר והם טיפסו עלינו והפילו אותנו על החול (מתברר שהילדים האלה לא כ"כ חלשים כמו שהם נראים).

ואז שרל שיחק איתם תופסת והפחיד את אחד הילדים וזה היה פשוט קורע  :P:P:P

ואכלנו קרמבו והיה ממש כיף..

כשנגמר הגן הלכנו למרכז שלידו ואכלנו פיצה (מאוד טעים), ואז הלכנו לבית של שרל.. ראינו טלויזיה, שיחקנו בפלייסטיישן שלו (יש לו מלא משחקים) ואז הוא נזכר שאמא שלו הכריחה אותו לאכול עוף והוא שונא עוף אז אני ועדי הסכמנו לעזור לו ואכלנו במקומו... ואז הוא גירש אותנו מהבית :(.

אחר כך התנחלנו קצת אצל חברה (חן) וב- 17:00 הלכנו עם שרל ועוד ידיד (אופק) לשחק כדורעף.. ככה שיחקנו שעתיים ואז שרל הלך ואני, עדי ואופק נשארנו לדבר..

וואיי היה ממש כיף וגם מחר אנחנו נלך לגן..

 

נ.ב אם תהיה שביתה

נכתב על ידי גשם של כוכבים , 12/11/2007 21:14  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

290
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגשם של כוכבים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גשם של כוכבים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)