גם היום היינו בגן.. אני, עדי ועוד שני ידידים (אוריאל ואופק).
גם היום עשינו לילדים שק קמח בחצר ובגלל שאתמול כל הילדים טיפסו עלינו והפילו אותנו על החול אז אני ועדי אמרנו היום לילדים שכולם צריכים לעלות על אופק ואוריאל.
אופק לא החזיק מעמד הרבה זמן ואחד הילדים אפילו נשך אותו :)
אוריאל החזיק מעמד דיי הרבה זמן אבל בסוף גם הוא נפל ואי אפשר היה לראות אותו מרוב ילדים.
לפני שנגמר הגן הסייעת חילקה לנו ארטיקים ואז הלכנו אני, עדי ואופק לאכול פלאלפל..
כשסיימנו לאכול אופק הלך ואני ועדי דיברנו שעות..
ואז הלכנו שוב להתנחל אצל חן שגם היום דאגה כי לא היה לה אוכל..
אחרי זה הלכנו ביחד עם חן לבית של אופק אבל הוא אמר שדודה שלו (דוד גלי) מתחתנת אז הוא לא יכול לצאת.. אז נכנסנו לבית שלו לשלוש דקות והלכנו לבית של אוריאל שנתן לי מים וגם כדורעף.. משם הלכנו לשרל ששמע אותנו עוד במדרגות ופתח לנו את הדלת ובא עם כדורגל...
ואז שיחקנו כדורגל וכדורעף ואז חן הלכה :(
אחר כך גם שרל הלך ואני ועדי הלכנו להחזיר לאוריאל את הכדור שלו.
ואז ישבנו מחוץ לבית שלו ודיברנו ושכחנו שניגמרה לנו הסוללה בפלא ולא רצינו לבקש מאוריאל.. אז התחלנו לחשוב מי אפשר עד שבסוף מצאנו והתקשרנו להורינו המודאגים... השעה הייתה כבר 20:00 בערב ולא דיברנו איתם מאז 13:00 בצהריים..
הילדים של היום
אני וחברה שלי דיברנו על זה שהילדים או הנערים של היום זה ממש לא כמו שהיה פעם.. ולא רק מבחינת התנהגות ודברים כאלה..
אלא מבחינת הקמצנות והעצלנות של רוב הילדים אם לא כולם.
זה התחיל כשדיברנו על זה שאם אנחנו לא מחוברים למסן אז אנחנו מנותקים לגמרי מהעולם. (בכלל התחלנו לדבר על זה בעקבות מפגש שהתבטל)
כשדיברנו על זה מנינו 9 דרכי קשר אפשריות:
מסן, אייסי, פלאפון, טלפון, אימייל, סקייפ, דואר, SMS, ללכת למישהו הביתה.
מתוך כל תשע הדרכים האלה רוב בני הנוער מתקשרים רק דרך המסן או האייסי.
אם זה משהו מאוד חשוב והילד לא מחובר, אז שולחים SMS.. ואם זה ממש אסון אז מתקשרים לפלאפון.
אולי נראה לכם שאני מגזימה אבל זה באמת ככה, אתם גם יכולים לבדוק.. (ואני מתייחסת לערים ולא לקיבוצים קטנים שכולם מכירים את כולם).
וזה נקרא עצלנות., עצלנות להתקשר למישהו בשביל להודיע לו משהו.
הקמצנות שמעורבת גם בעצלנות מתבטאת בזה שנכון שהרבה יותר נוח לשבת מול המחשב ולדבר, כי זה חינם וכי למי יש כוח לדבר?!
קורה מלא פעמים שמבקשים ממישהו להתקשר למישהו רק בגלל שלא רוצים לבזבז כסף על שיחה שלהזכירם עולה בערך שקל לשתי דקות!!!!!!!!!!! זה כלום!!
מה הבעיה של כולם שאין להם כוח להתקשר למישהו הביתה?!?!
אני ועדי למשל גילינו שהדרך האפשרית האחרונה שהזכרתי היא הדרך הכי כייפית..
לעבור מבית לבית של חברים ולהתנחל אצלם קצת.. בלי להודיע אלא פשוט לבוא ולדפוק בדלת..
(ותזכרו שאני ועדי הסתובבנו כל היום בלי סוללה.. מה שלדברי הרבה בני נוער ייקרא אסון וניתוק מהעולם)
אני לא יודעת מה איתכם.. אבל אני רוצה להמשיך בעיקר בדרך הזאת כי היא מאוד כייפית ומאוד משחררת מכל השיחות שצריך לעשות בשביל לקיים מפגש אחד מסכן..
בבקשה תגובות