תודה שלא ויתרת עליי.
שמת את כל האגו שלך בצד, ושמרת אותי איתך למרות שיכולת להיפגע וללכת.
שמרת עליי ולא נתת לי להיעלם ולהיאבד ולהמשיך בלעדיך.
רק גרמת לי לכבד אותך יותר, לצאת אליך יותר. להיפתח אליך יותר.
תודה שהמשכת להיות חבר שלי. פשוט חבר בלי כלום.
כן זה הכי 'פרינדזאון' , אבל אתה מכיר אותי ואתה יודע שאי אפשר לקבל יותר מזה אצלי, והעדפת לקבל אותי ככה מאשר לאבד אותי בכלל.
וכל פעם שדעך, אתה דאגת להחיות.
תודה שאתה גורם לי להרגיש שפשוט מקבלים אותי.
אהובה, ורצויה כמו שאף פעם לא הרגשתי לפני.
תודה שאתה רוצה בי לידך. ככה סתם.
לשבת ולדבר. לשבת ולצחוק.
לרדת עליי ולהיות הכי חמוד בעולם תוך כדי.
תודה שאתה שם בשבילי. תמיד. גם אם זה מפגר, גם אם זה אמיתי. אתה שם.
לא הכל אני מספרת לך. לא תמיד אליך אני פונה.
אבל לכל דבר שכן אתה שם, ואתה יודע בדיוק איך להרגיע אותי ומה לומר לי כדי שאני ארגיש שהכל בסדר.
ואתה יודע גם לשתף אותי בהתאם.
אתה מקבל כל דבר מצחיק ומביך בי, ולפעמים משתמש בו, אבל רק שצריך. והופך כל דבר כזה לבסדר, למשהו שהופך אותי להיות אני, שאולי זה הדבר הכי יפה בעולם.
ואתה מת להכיר אותי לחברים שלך,
ומת שאני אבוא לבקר.
אבל לא עצרת בשבילי.
המשכת.
יש לך חברה עכשיו.
וזה לא שינה כלום.
הולכים ביחד ברחוב, יד ביד לפעמים. אין בזה משהו רומנטי. פשוט כי ככה זה.
ואתה צוחק על הגובה שלי ואתה קורא לי גוליבר ומה לא.
אתה גורם לי להרגיש בבית.
אולי באמת עכשיו אתה החבר הכי טוב שלי.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
