סתם עוד סיפור שכזה

סליחה שלקח לי הרבה זמן פשוט יש לי הרבה לחצים ומבחנים בזמן האחרון אז הינה:

פרק ג'

"אז... את יכולה לצאת? כי אני בשירותי בנות ויש פה כמה בנות שנראות כאילו הן עומדות לאנוס אותי!!" רועי אמר וצחקק

"אמ..נווו...טוב" שי נגבה את הדמעות ויצאה

אז תגידי אפשר...

"אז תגידי אפשר... שתראי לי את בית הספר?! כי אני פשוט ממש ממש לא מתמצא פה" רועי צחקק,

"נמנמ כן למה" לא שי ענתה וחיוך קטן עלה על פניה הרבה זמן ששי לא חייכה .

שי הראתה לו את בית הספר ואז הוא עצר אותה ואמר "את יכולה לספר לי על ניר?! אני רוצה לדעת מי זה שאת היית עצובה ביגללו",

אממ.. כןן בוא אלי אחרי בית ספר זה סיפור ארוך...

היום התמשך רועי הזיז את רגלו בעצבנות במשך כל השיעורים הוא חיכה לה חיכה שכבר היא תספר לו מי זה?!

היום של שי היה משעמם היא סתם ישבה לא הקשיבה בשיעורים ורק חשבה איך להגיד לרועי היא הייתה מוכנה הרי שנה כבר עברה לא?! אבל היא עדיין אוהבת אותו...

אחרי סוף הלימודים רועי בא אל שי באותה דך ארוכה הרגילה ששי הייתה רגילה אליה אבל עכשיו משהו נוסף חדש היה, היה את רועי.

הם נכנסו לבית רועי הסתכל מסביב הם עלו לחדר של שי שי הצביעה על התמונה שהייתה מונחת על השולחן של שי לתמונה היה מסגרת שחורה וכתוב למעלה i miss you.

 רועי הסתכל במראה והסתכל על התמונה וכך חזר על הפעולה כמה פעמים, ונבהל אנחנו באמת דומים!! הוא אמר,

אני יודעת שי אמרה בעצבות.

עכשיו תספרי לי הכל!! רועי אמר בהתלהבות

שי הוציאה את המכתב של ניר מהמגירה שהייתה מתחת לשולחן הכתיבה.

טוב אז.. הכל התחיל ש..

אהאה עוד פרק תישארו במתח ולא תדעו מי זה ניר מוחעחעחעחעחע!!

זה פרק קצר כי אני מתכוננת למיבחן באנלית אז חזרה לפאסט סימל בעעע

333>

אהה ואם לא שמתם לב קוראים לסיפור כמעט שהכל נגמר

ועכשיו לסיפור?

פרק ב

"נ..ניר זה א..תה?!"

"את..את...אתה לא מת?!"

*יום ליפני אחרי בית הספר*(מוחעחעחע כן כן תהיו במתח מוחעחעחע)

שי הגיע הביתה וישר התיישבה ליד שולחן הכתיבה הוציא דף ועיפרון וכתבה:

"הסתכלתי עליך בידים חבולות ואתה המשכת ללכת,

ניסיתי שתחזור!! לא האמנתי שאתה לא פה,לא איתי, מחבק עוטף אוהב.

הצחקוקים הקטנים הבדיחות הפרטיות לאן כל זה נעלם?

אתה מת ולקחת את ליבי לקבר .

תמיד תשאר בליבי ואף אחד לא יחליף את מקומך

הדמעות זולגות, למה השארת אותי פה? תקח אותי איתך! כי פה אני בודדה

למה אתה לא חוזר? אני כל כך מתדעדעת ואני לא מאמינה שאתה קבור עכשיו, קבור גם בליבי

ואני לא מאמינה שאני כאן לבד בעולם אהובי.

                                                                                   שי."

שי לא הפסיקה לבכות הדמעות זלגו מעצמן

"למה הלכת?!" שי צרחה.

היא פתחה את המגירה שלה והוציאה מכתב, זה היה מכתב מניר הוא הביא לה אותו ליפני שהוא הלך, היא הלכה למיטה,

היא פתחה את המעטפה וקראה מחדש:

"הי שי!=]

מה שלום הילדה הכי יפה בגן?

אז... כתבתי לך מכתב כי רציתי להגיד לך דברים אבל את יודעת שאני פחדן פנים אל מול פנים אז...

אני לא יודע איך להגיד לך בדיוק אבל:

אני אוהב אותך!

את הדבר הכי מדהים שיש לי את מקסימה מדהימה אני אוהב אותך!!

והבאתי לך את המכתב הזה כדי שאיך שאני חוזר תביאי לי תשובה!

[שי לא הפסיקה לבכות ואיך שהיא קראה את השורה האחרונה הבכי גבר וגבר אבל היא המשיכה לקרוא]

תגידי לי איך את מרגישה

אז עד אז...

                                                                                                                           אוהב המון אהובתי

                                                                                                                                                ניר."

שי לא הפסיקה לבכות לשניה היא בכתה ובכתה עד שהיא נרדמה.

*חוזרים לבית הספר*

"נ..ניר זה א..תה?!"

"את..את...אתה לא מת?!"

ניר? מי זה ניר?! הילד אמר

קוראים לי בכלל רועי!!

שי רצה לשירותים בבכי "ניר הבטחתי בישבילך שהם לא יראו אותי בוכה אתה היחידי שראה אותי ויראה" היא נכנסה לתוך התא והסתגרה.

רועי רדף אחריה ודפק על הדלת של התא:

"ילדהה?! את בסדר?!"

"לך מפה!" שי צעקה

"לא!"הוא אמר מקשיחות

"תגידי... אני זה שגרמתי לך לבכות?"רועי אמר בעצבות

"לא... זה רק מישהו שהיה דומה לך" שי החלה לבכות

"היה?!"הוא אמר

"כן היה" שי פרצה בבכי ענק

"תגידי... את בוכה?"הוא אמר בחשש

"כ...לא!" הבטחתי לעצמי שלא ידעו לא!! שי אמרה בליבה

"אז... את יכולה לצאת? כי אני בשירותי בנות ויש פה כמה בנות שנראות כאילו הן עומדות לאנוס אותי!!" רועי אמר וצחקק

"אמ..נווו...טוב" שי נגבה את הדמעות ויצאה

אז תגידי אפשר...

הווו מתח מה הוא יגיד אה אה אה!?!?! נראה אותכם מגלים!! אבל אם תרצו לדעת תמיד יש פעם הבאה^^

::עריכה::

עיצוב חדשה מה אתם אומרים?!

333333333333> המון עדי

קודם כל היי^^ קוראים לי עדי וסתם החלטתי לכתוב סיפור בהשראה ממור^^

333>

אהבתם? תגיבו לא אהבתם? גם תגיבו^^

פרק א

היא הלכה, הלכה ישר לא עצרה היא לא ידעה לאן אבל היא הייתה בטוחה שבסופו של דבר היא תגיעה אליו, לידיו הכל כך אהובות...

"שי!!!" הקריאה הצורמת של אמא העירה אותה

"מה אמא?! מה עכשיו?!"יללה שי

"תתעוררי כבר בוקר בצפר!!" מלמלה אמא

"אמא!! עוד חמש דקות!!1"

"לא שי'וש עכשיו!"

איך אני שונאת שהיא קוראת לי שי'וש חשבה שי בזמן שלקחה את המגבת מהשידה ונכנסה למקלחת,

היא לא הפסיקה לחשוב על החלום שלה היא שזה על ניר, היא פשוט ידעה.

היא יצאה מהמיקלחת נעמדה מול הארון עם המגבת כרוכה מסביב לגופה הרטוב, היא הוציאה חולצת בית ספר שחורה וג'ינס משופשף, ואז היא נזכרה; זה מה שלבשתי ביום שפגשתי אותו... דימעה זלגה על פניה.

היא הסתכלה על השעון "אוי כבר מאוחר!!" היא התלבשה בפזיזות שמה עיפרון שחור מתחת לעיניים וירדה למטה "ביי אמא"זרקה לכיוון אמא ורצה לתחנת האוטובוס שהגיעה לבית הספר נאנחה.. אוי כמה שאני שונאת את השיגרה חשבה לעצמה "היי שומר" "היי ילדים" "היי יא' 3" מלמלה לעצמה.

שי התיישבה במקומה פתחה מחברת והתחילה לצייר רוני נכנסה לכיתה "הי הורודה" זרקה לעבר רוני וצחקקה בלי להעיף מבט "כןכן מה שתגידי"אמרה רוני במבטא מתנשא שי לא התייחסה...

היא הרימה את הראש מעט והסתכלה לכוון הדרך וצרחה;

"נ..ניר זה א..תה?!"

"את..את...אתה לא מת?!"

.....

כן כן זה פרק קצר פשוט אין לי זמן אני הולכת ליוקנעם תתגברו^^

3333333333> ותגיבו^^ כי ביקשתי יפה!!

עדי3>