החלטתי לקחת את עצמי בידיים גם בלי רצון.
אני פשוט אהפוך לאנה שוב במהלך הדיאטה הזאת, ולא יודעת מה יחזיק אותי בדיאטה, אבל אני לא רוצה לחשוב על זה כי זה יכשיל אותי.
בקיצור התכנון הוא כזה.
מחר צום \ יום ירקות +כוס קפה אחת (2 כפיות חלב) שזה, אפילו לא מגיע ל20.
[אני לא מחשבת ירקות ד"א חוץ מירקות עמילניים למיניהם וכזה בצ לבן חציל וכאלה]
אח"כ יום ג' הוא יום 350. אני באמת לא רוצה לאכול שטויות בתוך ה350 האלה ורק דברים משביעים כי דוגרי גם בימים של 700 אני אוכלת 350 קלוריות שבאו מדברים בריאים ומלאים סיבים וקיצר אוכל טוב (אולי פחות מ350 אפילו) והשאר זה סתם חרא שאני אוכלת! לא חייב להיות משמין אבל נגיד ברנפלקס, מעדן דיאט.. זה חרא דברים זה לא באמת משביע זה סתם לכיף.
אז אני מתכננת 350. על דברים טובים.
יום ד' אני רוצה 350\400.. ושוב רק מדברים מזינים באמת.
יום ה' 400. ושוב. דברים מזינים (יש לי הרגשה שזה לא יקרה אבל אני חייבת להזכיר לעצמי שהרעב ייגרר וגם אם באותו יום בא לי.. יום אחרי אני אהיה יותר רעבה.)
יום ו'+שבת יהיה 500 קלוריות+כושר מטורף.
למה? כי ככה נראה לי שטוב. ככה אני "אתרגל" שוב למנות קטנות. קלוריות טובות. קיבה בגודל של אדם ולא בגודל של פרה (4 קיבות !)
אני אנסה לצאת להליכות. אני לא רוצה להתחיל לרוץ וזה.. כי זה ימוטט אותי ואני לא יכולה להרשות לעצמי את החרא הזה. ומילא כל זה זה בעצם "סדנה של שבוע לחזור להיות ילדה נורמלית שאכפת לה מהובדה שהיא משמינה לה".
חשבתי על זה וזה נורא מעט זמן. שישבת זה 500 אז זה רגיל.. יעני לא סבל או משהו. והשאר זה 4 ימים. 4 ימים זה כמו טיול שנתי. שמילא לא אוכלים בו כמעט ולא מרגישים את זה.
אז יאללה. אני יכולה לא? (בלי עין הרע.)
יעני כל הדברים שאומרים שדיאטות כאסח לא מחזיקות.. וכל השירים האלה של האנורקסיות שאומרות "זה קשה בסוף היום. צריך הסחה."
אז זה פאקינג 4 ימים! זה אפילו לא תקופה מספיק ארוכה כדי להחשיב את זה דיאטת כאסח.
זה לא תקופה.
אי אפשר לשיר על זה שירים עצובים ולהגיד "אוי אוי אני רעבה!!"
כי זה 4 ימים.
לא שבוע.
לא שבועיים.
לא שבועות של רעב.
4 ימים.
ולרעב מתרגלים נכון? אז אני הגעתי למצב שאני רעבה אפילו אחרי 29329382938 קלוריות.
ופעם הייתי שבעה כבר ב400.
אז כדאי מאוד שאני אתרגל לשבוע שוב.
וגם צריך להכניס לעצמי לראש שיהיה לזה סוף. שאני אוכל "נורמלי" ולא 350 כל הזמן (אם אני ארגיש מבואסת שלא יוצא לי לאכול כמו שהייתי רוצה [כלומר כמו שהייתי רוצה בצורה דיאטטית. כי אני אישית הייתי רוצה לאכול 999999 קלוריות ביום.])
זה רק 4 ימייייייםםםםםםם
די די די לחוש ילדה מורעבת די!
היום נראה לי אכלתי בסביבות המאה אלף קלוריות. זה אפשרי? כי אם כן, אני באמת מרגישה ככה.
הו גאד.
אני חייבת טינספו. אם רק היה לי זמן ולא בגרויות כל החיים, הייתי משוטטת שעות באתרי טינספו ושוב מרגישה טוב. ועושה כל הזמן ספורט.
אבל אין לי זמן \:
שמעתי שלימודים שורפים המוווןןןן קלוריות - זה נכון?
טוב. אז זהו, הוחלט.
סדנה בת 6 ימים שתתחיל מחר. יומיים ממנה נורמליים. ועלינו לעבור רק 4 בעייתיים. שגם אותם חלק ייראו כברכה משמיים לאכול 400 ביום.
אז די להרגיש ילדה מורעבת בבקשה.
גם חשבתי על זה וזה כמו מוסד גמילה. אתה לא רוצה אבל אתה חייב. אז די! אני חייבת! ולא אני אשמין עוד יותר.
אני לא מבינה איך אנשים עדיין תקועים על הקטע שרזיתי. הם לא רואים שהשמנתי מאז?? (תודה אלוהים ובבקשה שלא יראו אמן בעזרת השם בלי עין הרע גכחגלכגלכחגכגחככ וכל מיני דברים ותפילות.)
ועכשיו משהו.
אוכל קקי (דברים משמינים. עוגיות שוקולד צ'יפס למשל) גורם ל:
מעייף!!!!! באמת אחרי זה אני מרגישה כ"כ עייפפפפהההה
חוסם עורקים
יציאות לא טובות (אתן יודעות על מה אני מדברת)
עושה בחילה
לא משביע
גורם לעוד רעב
תחושת כבדות ונפיחות בקיבה
כאבי ראש (לי)
תחושות אשם
עוצר את תהליך הירידה במשקל
לא עוזר לשרוף את עצמו (סיבים) ובעצם מכביד על כל קצב חילוף החומרים
מלא חומרים
חחראאאאאחראחראחראחרא
מתגעגעת לתקופה שהפינטוזים שלי היו יוגורט עם סוכרזית.
מה קורה איתי מהההה.
אני לא רוצה להתייאש, אני רוצה לנהיות נחושה.
אולי הצום מחר יכניס אותי לנחישות, ואם לא, אז באסה לי. זהו זה משימה וגם אם אני לא רוצה לעשות את זה עליי לעמוד בה.
דדדידידידידידייייי לחפור לעצמי בראש גגככחגכלקכ בעע בע כבעבעב
טוב די אני צריכה פשוט לדבוק במטרה ולסתום את הפה שלי.
תאחלו לי בהצלחה.
וגם לכן בהצלחה. אל תיפלו כמוני. ועכשיו הייתי רוצה להגיד "זה לא שווה את זה" אבל דוגרי אני לא רואה למה. כי המוח שלי הסתובב כבר.
אבל אני אסובב אותו בחזרה.
-תגובות תומכות באמממממממממת נחוצות פה כי אני באמתתתתתתתתת זקוקה להן כרגע-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
