Vita
Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here |
| 11/2008
פסטיבלים והצגות אין רק בחנוכה
האדם, בערך לפני כמה אלפי שנים, החליט שעדיף להאמין מאשר לדעת. לא שידיעה אינה חשובה, להיפך- היא מבססת את הידע המוקדם עליו יכולה לצמוח אמונה, אולם לאמונה יש מגע יותר אופיטמי וחם מאשר לידיעה קרה ופסמיסטית והיא גם קלה יותר ליצירה. זאת הסיבה שאנשים "מאמינים שיהיה טוב יותר", "מאמינים שהם יכולים לעשות יותר בחיים" וכו'. העם היהודי באופן פרטי התברך במס' אמונות כשהרלוונטית לנו היא "האמונה בשלום".
מהי אותה "אמונה בשלום"? זוהי התקווה של העם היהודי להרמוניה כלל-עולמית שתנבא מכוח המוסר והחכמה האלוהית. במרוצת הדורות קצת וויתרנו על ה"אלוהית" אך נשארנו בעמדה די יציבה שכדאי לחתור לשלום. אני משתמש במילה "כדאי" ולא "צריך" מפני שממשלות ישראל, עד לפני כמה זמן, לא היה מוכנות לעשות שלום בכל מחיר. הטענה, שלשלום יש "מחיר" ו"קורבנות" אותם אנו "חייבים" לשלם, מייצגת את הקמתה של דת חדשה שמסתתרת תחת מסווה של "שמאל"- דת השלום.
הדת הזאת רואה בשלום כאל, ישות שיש לרצות על-ידי הקרבות בדמות אדמה, כסף ואף חיי אדם ("קורבנות השלום" נשמע קצת מוזר, לא?). אין שום דרך אחרת לרצות את האל וכל אשר חושב אחרת הוא כופר, פאשיסט שונא אדם. המאמינים האלה, שרואים בשלום אל ובערבים שליחו, מתרגשים בכל פעם שהם רואים את המילה נמצאת בדבריו של איזה רב מחבלים ערבי, גם אם לזה צמודה המילה "קורייש". אם תנסו לשכנע אותם על-ידי הסברים לוגיים, הוכחות היסטוריות או נתונים מספריים, לכפור בדת הם רק יכנסו איתכם לדמגוגיה כחלק ממנגנון לשמירת האמת שהם אימצו.
באותה דת השטן הוא הימין- חבורת קיצונים צמאי דם ופרימיטיבים שמטרתם להרחיק את גאולת השלום. בתוך הימין מבחינים המיסטיקנים השלומיסטים בקבוצה אכזרית במיוחד שמכונה "מתנחלים". שדים אלה, שמשרתים אל שקר אחר ושודדים אדמות לא להם, מהווים את האויב הנורא ביותר שיש להילחם בו בכל מחיר. זהו בעצם מאבק בין האור לחושך, בין כוחות ה"קידמה" לבין כוחות ה"דת והלאום" שרק עושקים יותר ויותר את הערבים המסכנים שרק רוצים לחיות בשקט, בדיוק כמו השלומיסטים.
התיאולוגיה השלומיסטית גם מציבה את השטנים האלה כאייום על הדמוקרטיה הישראלית המנסים תמיד לפגוע בשליחי האל ולשטוף את מוחו של ההמון הלא מחונך. בעובדה שהדת עצמה מבצעת שטיפת מוח והיא טוטיליטארית בתחומים רבים לא אגע אלא דווקא אעסוק בסיפור המרכזי שמהווה את אחד מעיקרי הדת- רציחתו של המשיח.
כעירוב בין יהדות (אותה מתעבים רוב השלומיסטים) ונצרות, הדת השלומיסטית מעמידה במרכזה שליח מהאל שהעניק את התורה השלומיסטית בדרך לגאולה אך נרצח על ידי אחד משליחי השטן. המשיח הזה, שמת על קידוש האל, הוא יצחק רבין.
רבין, שחתם על הסכמי אוסלו הרי האסון, נהפך עם הירצחו לקדוש מעונה. בכל שנה עולים לרגל אלפי שלומיסטים בשביל להשתתף בטקסים למען זכרו בירושלים ותל-אביב. בטקסים אלה הם מזכירים לעצמם את עיקרי האמונה- רק דרך וויתור יגיע השלום ואת אויבם שרצח את המשיח: הימין. כן,כן, אין השלומיסטים רואים ביגאל עמיר כרוצח אלא בימין כולו כרוצח האכזרי. כהוכחה הם מביאים את דברי ההסתה של חלקים בימין (בעודם מסתירים כמובן את דברי ההסתה החריפים של השמאל כנגד השטן) ודורשים את התנצלותו וחזרתו בתשובה.
כך כל שנה מתרחש לו "פסטיבל רבין" בו הבורות והשנאה חוגגות יחדיו. יש שיגידו שאין זאת דת כי אם השמאל הפוליטיבארץ, אותו שמאל של ימי ראשית המדינה. להם אשיב: לא, זה לא. השמאל של ראשית המדינה היה אידיאליסט שהיה מוכן למות למען ארץ ישראל. זה היה שמאל שהאמין בסוציאליזם, הפרחת השממה והזכות הבלעדית של העם היהודי. השמאל הזה מת, אי שם בסוף שנות ה80'.
לבסוף, אני צופה בדיוק מה חלקכם יגיב- "איך אתה מעז לזלזל ברבין!". אינני מזלזל ברבין. אני רואה את הרצח שלו כמעשה נורא ומכבד את האדם משום היותו ראש ממשלה הגון וישר. לעומת זאת אני מזלזל בסיינט רבין, התוצר של פנטזיות שלומליסטיות למכביר. אין בינו ובין רבין האמיתי שום קשר למעט אותו שם ולכן לא רק שאין לכבד את הקדוש הזה, אלא גם יש לצאת בראש חוצות כנגד הפסטיבל שמתחולל סביבו וכנגד פולחן השלום בכלל.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה