לרגל הצטרפותי לטבעת "למען ישראל אחרת", החלטתי לכתוב פוסט על נושא שמעסיק אותי כבר כמה זמן ונוגע להגותו של ניטשה. הגות זו, שמכילה מידה רבה של תוקפנות וביטויים שאינם נעימים לעיניו של הקורא המודרני, מחייבת אותי להבהיר שזה בסך הכול סיכום מחשבות, לא יותר.
"בנדודי על פני שיטות המוסר הרבות... נתבררו לי שני סוגים עיקריים וצף ועלה מהם הבדל יסודי: יש מוסר אדונים ויש מוסר עבדים..." - פרידריך ניטשה, מעבר לטוב ולרע.
פרידריך ניטשה (1844- 1900) הוא אולי אחד הפילוסופים השנויים ביותר במחלוקת ועם זאת אחד המהפכנים שבהם. ניטשה, במקום לעסוק בשאלה הפילוסופית של "מה המעשה המוסרי?", עסק בשאלה "מדוע יש להיות מוסרי?". בניסיונו לענות על שאלה זו העמיד ניטשה את המוסר הקיים לדין באשמת רידוד ודיכוי האדם והעלה על נס ערכים חדשים של המוסר שאין מטרתם לשפוט את האחר אלא לעצב את ה"אני" ובעיצוב הזה תובע ניטשה את ההבחנה בין אדון לעבד ומאיר באור מעניין גם את התנהלותו של עם ישראל.
מהו בעצם "מוסר האדונים" ו"מוסר העבדים"? בלי להיכנס לכל הדיון הפילוסופי ההבדל בין מוסר האדונים לזה של העבדים הוא באמת המידה המשמשת אותם- במוסר האדונים האדון עצמו הוא אמת המידה לשאר האנשים, הוא זה שקובע את הערכים לעצמו, בעוד שאמת המידה של העבד נמצאת מחוצה לו. מוסר האדונים מבוסס על אישור עצמי; מוסר העבדים מבוסס על מציאת פגמים בזולת. זהו תמצית של התמצית של הבחנתו של ניטשה והיא כל שנזדקק לה להמשך הדיון, למרות שאני מודע שיש הרבה מאוד דברים עליהם ניתן להתווכח בנושא (והאמינו לי שאני אינני נמנה עם חסידי ניטשה).
מוסר האדונים, על פי ניטשה, מתגלם בחברה היוונית הקדם-סוקרטסית וביהדות של בית ראשון. בחברות האלה האדם יצר (לדעתו של ניטשה) אלוהיות המתאימות לגישתן של התרבויות אל החיים, גישה מלאת שמחה וחיות. ה' של התנ"ך "היה ביטוי לתודעת העוצמה, לשמחה ששמח על עצמו, לתקווה שקיווה מעצמו: בו ציפו לנצחון ולישע..." (אנטיכריסט, עמ' 273). אולם בימי בית שני מאשים ניטשה את הכוהנים בהרס היחס הזה, בהפיכת ה' מיישות קנאית, זועמת, פעילה ואדירת עוצמה לאב רחמן המתעסק בכל שטות של יצירותיו.
כך מתחיל לצמוח מוסר העבדים המגיע לשיאו בנצרות- האלוה של הנצרות הוא מושיעם של החלשים, של העלובים, שמשום חוסר הצלחתם בחיים החליטו למאוס בהם ולסרס אותם. ניטשה רואה בדיבורים על "העולם הבא" ובניסיון הנצרות לעקר את יצרי האדם סימן למיאוס בחיים החומריים ששיאו יגיע בניהיליזם מוחלט ואובדני.
הנה אם כן ניטשה רואה ביהדות את ערש מוסר העבדים אך גם תרבות שמחזיקה בשרידים מהתקופה בה שלט מוסר האדונים. בעזרת התובנה וההבחנה הזו, מעניין במיוחד לנתח את התנהלותה הרופסת של מדינת ישראל בזמן האחרון, הרצופה בדוגמאות מדהימות של אותו "מוסר עבדים".
דוגמה ראשונה היא המאורע בו הטיח נשיא טורקיה ההאשמות כנגד נשיא המדינה בכנס הכלכלי בדאבוס. בתקרית, הטיח ארדואן בישראל האשמות בדבר רצח ילדים ותוקפנות בלתי נסבלת. פרס בתגובה לא יצא חייב והזכיר לארדואן ולעולם מהו בדיוק ארגון החמאס ומה הוא עשה ב9 שנים האחרונות. אכן, תגובה ראויה (למעט הקלישאה בסוף של "מה היית עושה אם איסטנבול הייתה מותקפת") אולם זוהי תגובה של מוסר העבדים, תגובה שכל מטרתה נועדה להצטדק ולהגן. מר פרס במקום להגן היה צריך לצאת בהתקפה- להזכיר למר ארדואן בדיוק מה ממשלתו ומדינתו עוללו לעם הכורדי ולהראות שלו אין שום זכות לבקר את ישראל.
הדוגמה השנייה, זו שהביאה אותי לחשוב על כל הנושא, היא זאת- ידיד שלי שאל אותי במהלך מבצע עופרת יצוקה מדוע אנו לא מוחקים את רצועת עזה וכשרציתי להשיב, שהעולם יראה זאת כמעשה אסור וברברי, תהיתי האם זה באמת צידוק? העולם איננו מוסרי והתנהגותו כלפינו היא צבועה ומסולפת. הרי, איך יכולים עמים שרצחו עמים אחרים ושנתנו לפשעים נגד האנושות להתחולל בעולם לבקר אותנו?. אל מול השאלה הזאת גיליתי את הצידוק האמיתי להתנהגות המוסרית שלנו- משום שאנחנו רוצים בה.
הטענה הזאת, שמוסריותנו נובעת מרצוננו, דורשת הבהרה- אין היה מבוססת על הקלישאה הידועה "אם נתנהג כמוהם, הם ניצחו" אלא על ההבחנה שבלב ליבו של טוהר הנשק הצה"לי נמצא מוסר האדונים. ההחלטה שלנו לא לרצוח אזרחים חפים מפשע באה מהתפיסה שאין זה ראוי לנו לבצע כן. גם כשאנו נלחמים באגרופי ברזל עדיין אגרופים אלה מונחים לפגוע ולמעוך באלה המעוניינים לפגוע בנו ולא יותר. החלש, העלוב, צריך בשביל ההערכה העצמית שלו לפגוע בחלשים יותר; החזק אינו צריך לבזבז את זמנו ומרצו על פגיעה באחר בשביל לאשר לעצמו שהנה, הוא החזק. התפיסה הזאת מקדשת את המוסריות שלנו ובאותו הזמן נותנת לנו חופש פעולה בה. מדוע תושבי עזה חיים? כי אנו רצינו בכך.
לפי כל הנאמר לעיל אנו כרגע במצב ביניים מסוכן- מצד אחד יש לנו את הנטייה הגלותית להצטדק, להתגונן ולנסות לא לעצבן את ה"גויי" ומן הצד השני אנו מחזיקים בתפיסות שפעולתינו יוכרעו רק על ידינו, שאנו אמת המידה היחידה שיש בה צורך. אל מול המצב הזה יש עכשיו צורך לשחרר עצמנו מכבלי העבדות ולהתרומם מחדש כאדונים, כשליטים האמיתיים של עצמנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה