"מחרחרי מלחמה אלה [ווינסטון צ'רצ'יל ותומכיו], המוכנים לצאת למלחמה על ארץ אחרת מבלי להתחשב במחיר, אותם יש לשפוט, להעמידם אל הקיר או לתלותם..." The Times, 15.12.1938
אם נדמה לרגע את החיים לדרך, הרי שכולנו יכולים לעבור אותה בכמה דרכים- חלקנו יכולים לקחת רכב פרטי, ללא שום מפה, ולהתחיל לנסוע. אחרים יקחו להם כמה מפות, ששרטטו אנשים שכבר עברו את המסלול, וישתמשו בהם להנחייה. אחרי אלה, יש כאלה שיעדיפו לקחת תחבורה ציבורית: הם מתיישבים להם באוטובוס אידיאולוגי מסויים שמסיע אותם ומנחה אותם. ניתן להגדיר זאת כ"טיול מאורגן". בתוך היושבים הציבוריים יש גם שני סוגים: האחד הוא הנוסעים ששמים לב לכשלים בטיול, מצביעים עליהם ולפעמים אף יורדים מהאוטובוס ובוחרים אחר; השני הוא הנוסעים שמהדקים את עצמם כה חזק לאוטובוס ולטיול שהם נטמעים בו. הפוסט הזה נועד בשביל שהסוג האחרון ישחרר קצת את חגורות המושב ויסתכל על כמה מהכשלים.
אחיי היקרים בשמאל הישראלי החדש- אינני משלה את עצמי שאני יכול להעריך את מה שעובר בראשכם לנוכח מה שקרה למפלגות כמו העבודה ומר"צ בבחירות האחרונות. העבודה, ביתו ההיסטורי של השמאל הישן, יצאה מתחום "שלוש המפלגות הגדולות" וגם מר"צ הצטמקה לה ל-3 מנדטים. כמובן, גם הימין צריך לעשות קצת חושבין- הליכוד צריך להחליט סוף סוף אם הוא מפלגת ימין או מפלגת מרכז-ימין והמחנה בכללו חייב לתת את הדעת על איך נהפכה "ישראל ביתנו" לחלק ממנו ועוד לחלק מושך מנדטים (למרות שאני בספק אם הם יצליחו לשחזר את ההישגים שלהם). לנוכח הכישלון עליכם לבדוק כשלים, אולם לא כפי שאתם נוהגים כעת.
הדרך בה כרגע אתם (ברובכם) מתמודדים עם איבוד המנדטים הוא על ידי האשמות שני גורמים: קדימה והעם. אתייחס אל הנקודות האלה בנפרד:
1. "קדימה גנבה לנו מנדטים"- אם מפלגת השחיתות חסרת עמוד השדרה האידיאולוגי הצליחה לגנוב מנדטים מהשמאל ברמה שהוא סולק מלהיות אפילו מועמד לקואלציה, הרי שזה רק מראה עד כמה הוא לא רלוונטי. אם האידיאולוגיה של השמאל הייתה עדיין משכנעת אנשים להחזיק בה, לא משנה מה, הייתה קדימה סוף סוף נעלמת מהמפה הפוליטית. לעומת זאת, היא הציגה את עצמה כמפלגת שמאל והופ, מנדטים רצו אליה רק בשביל ש"ביבי לא יהיה ראש ממשלה" (פוביה אותה עזר לפתח השמאל).
2. "העם נהפך לפאשיסטי/גזעני/מפוחד (מחק את המיותר)"- הטענה היותר תמוהה היא שהשמאל לא טועה אלא העם. הוא, על טיפשותו ואווילותו ההמונית, אינו מצליח להבין את הבשורה השמאלנית ומעדיף במקום זה לתמוך במפלגות גזעניות ולאומניות מתוך פחדים. התפיסה הזאת מעוותת בלשון המעטה.
ראשית, עמדה כזו לא באה בשום טענות נגד דרכו של השמאל. לא נגד אוסלו, הסכמי קמפ-דיוויד, ההתנתקות והתמיכה הבלתי מסוייגת בכניעה לטרור ודיבור עם שונאי ישראל. העמדה לא מציעה רוויזיוניזם במשנתו של הצד השמאלי במפה אלא קיבוע ונוקשות. מצב כזה יוצר הירקבות, לא שינוי והצלחה.
שנית, הטענה הזאת היא עצימת עיניים מכל מה שמתרחש פה. האם מישהו יכול להאשים את האזרח הישראלי היהודי כשבסכנין נערכות הפגנות בהן הופכים את עופרת יצוקה ל"פשע מלחמה" ותומכים בחמאס? וזה רק קצו של קרחון אי-הנאמנות של המגזר הערבי כלפי המדינה ושלטון החוק. דוגמה נוספת הן המהומות באום אל פאחם עם כניסתו לעיר של ח"כ פרופסור אלדד. אם הערבים היו מגזר שומר חוק הרי שהיו צריכים להכיר בהחלטת הבחירות ולתת לאלדד להיכנס, ללא קשר לעמדותיו. תמיכה שאי-נאמנות למדינה תיענש על ידי שלילת אזרחות היא אינה פאשיזם, אלא מה שכל מדינה מתוקנת צריכה לעשות.
הטיעונים האלה אם כן מראים על קיבעון מחשבתי, על חוסר רצון להתמודד עם כשלים ואי-מוכנות להעלות שאלות בנוגע לעמדות. עמדה כזו, אם תמשיך להתקיים במחנה השמאל, תביא רק להמשך דעיכתו ולהפיכתו ליותר הזוי ומוקצן. העם, רבותיי, יתמוך בשמאל לאומי, לא בשמאל שרואה כל ביטוי של גאווה לאומית או ניסיון להגנה על המדינה כביטוי לפאשיזם גזעני ופחדני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה