לבקר את הצד השני של המפה היא לא פעולה קשה במיוחד. עם התפיסות שכבר אימצת לעצמך, ביחד עם העקרונות והידע הכללי עליהן הן מבוססות, אתה יכול בקלות למצוא את הכשלים והסדקים במונחים וברעיונות שמשתמש היריב הפוליטי. לבקר את המונחים של הצד שלך לעומת זאת הוא בעייתי יותר, ולכן החלטתי לצאת ולחקור את המונח "איסלמו-פאשיזם" ולקבוע האם מדובר במונח שניתן להשתמש בו משום היותו הגיוני (כלומר אינו מכיל סתירה) או שמדובר בקשקוש שצריך לעוף מהלקסיקון. התוצאות לפניכם.
מונח יסוד- פאשיזם
בשביל להתחיל ולהבין את המונח "איסלמו-פאשיזם" עלינו קודם להבין את המונח פאשיזם, מתוך הנחה שאין איש המערער על העובדה שהגופים, האישים והתנועות אליהם מכוון המונח הם אכן מוסלמים (ונעזוב לרגע את הוויכוח האם האיסלאם באמת מצווה על זה, מתנגד וכו').
פאשיזם, אם לנסות ולמצה את זה עד כמה שניתן, הוא תנועה מהפכנית שמטרתה להרוס את הסדר הישן (הנוכחי) בשביל הקמתו של סדר חדש בו תודגש אחדותה של האומה וזכותה לקחת בכוח את ששייך לה בזכות, תוך שאיפה לחזור לתפארתו של עידן זהב נושן. מתוך זה צמחו תנועות שונות- הפאשיזם האיטלקי והנאציזם הידועים לנו, ותנועות פאשיסטיות פחות ידועות כמו זו בספרד, בלגיה ופינלנד.
כל התנועות הפאשיסטיות חולקות גם אופי מיליטריסטי אלים המעודד מלחמה ומאבק למען השגת מטרות התנועה או הארגון. אולם, המאפיין הזה מתאים גם לתנועות מהפכניות חמושות מהצד השמאלי, כמו הקומוניזם, ולכן אין לראות בו כמאפיין המשותף בין האיסלאם הקיצוני ובין הפאשיזם.
פאשיזם כנגד אלוהים, פאשיזם בשם אלוהים
אחרי שהגדרנו, בקווים כללים ממש, את הפאשיזם, עלינו לבחון עוד הנחת יסוד אחת בנושא בשביל לבחון את המונח "איסלמו-פאשיזם": פאשיזם הוא חילוני.
ההנחה הזאת מתבססת בעיקר על התנועות הידועות של הפאשיזם, זה האיטלקי וזה הנאצי. שתי התנועות אינן השתמשו בסמלים דתיים נוצרים בשביל להשיג את אהדת הציבור, מטרותיהם לא נקשרו לדת ובמקרה הנאצי המטרה הסופית הייתה הריסת הדת הישנה בשביל ה"מוסר" הגרמני העתיק, זה הפגאני והברברי. ברם, יש לזכור שהפאשיזם הייתה תנועה חובקת עולם ותחת גגה נמצאו גם מפלגות פאשיסטיות-דתיות.
דוגמה מובהקת לכך היא התנועה הפאשיסטית בבלגיה, רקסיזם. האידיאולוגיה של אותה תנועה פוליטית אינה הייתה חילונית או "נייטרלית" מבחינה דתית אלא קראה לתיקון מוסרי של החברה בבלגיה לאור ערכי הכנסייה הקתולית. אף שמם מגיע מהמונח "כריסטוס רקס" (מלך המשיח), דבר המחזק את הטענה שמדובר בתנועה פאשיסטית דתית.
עוד דוגמה היא פלנגה (Falange), מפלגה פאשיסטית בספרד שדבקה בזהות הרומית-קתולית ודרשה שהיא תהיה דתה של המדינה הפאשיסטית שתקום.
באופן כללי, כפי שכתב רוברט או.פקסטון בספרו "אנטומיה של פאשיזם", דת יכולה לשמש ככוח מאחד חזק בדיוק כמו הלאום. במדינות ובחברות בהן הדת משחקת תפקיד חשוב יותר מאשר הלאומיות, הפאשיזם שם יהיה דתי ולא חילוני.
איסלמו-פאשיזם
עם ההגדרה הכללית של פאשיזם ולאחר הוכחה שפאשיזם אינו חייב להיות חילוני, אנו עכשיו נדרשים לבחון האם איסלמו-פאשיזם נכון מבחינה היסטורית ולא רק משמש בתור תגית דמגוגית בשביל עידוד הציבור להאמין שהאויב האיסלאמי הקיצוני מהווה סכנה חמורה לחברה המערבית.
לשם האנאלוגיה בין התנועות הג'יהאדיסטיות והאידיאולוגיה הפאשיסטית נשתמש בנקודות שהעלו פאול ברמן וכריסטופר היטצ'נס (Hitchens) :
1. זעם כנגד השפלה היסטורית- אין זה סוד שהתנועות האיסלאמיות הקיצוניות, ביחד עם רבים בעולם הערבי והאיסלאמי, תולים את הנחשלות של האומה הערבית והאיסלאמית במערב. המדינות המערביות, דרך קולוניאליזם ואימפריאליזם, סחטו וניצלו את המוסלמים (נשמע מוכר מאיפשהו, לא?).
2. השראה ממה שנראה כ"עידן זהב" קדום- הח'ליפות האיסלאמית נתפסת כתור הזהב של האיסלאם, בו הוא שיגשג בכל התחומים והיה נשגב על הציוויליזציה המערבית. מטרתם של אוסמה וחבריו להקים את אותה ח'ליפות שתאחד את העולם המוסלמי ותתפרש על פני השטחים ההיסטורים של האיסלאם (דרום מזרח אירופה, ספרד וכו').
3. רצון להחזיר את תהילת העבר.
4. אמונה שאויב מרושע וחתרני עובד נגד האומה ומתוכה- הציונים, היהודים, האמריקאים, המערביים וכו' הם הכינויים שמודבקים לאותם גורמים שחותרים כנגד הקהילה ומתוכה לשם הריסתה. כמו כן גם החילוניים נתפסים כאויבי האומה וכבר זכו כמה סופרים אנטי מוסלמים, כמו שלמאן רושדי, לאיומים על חייהם.
5. מתן חשיבות והערצה למוות ולהרס- אין צורך להרחיב את הדיבור על תרבות השהאידים שהתפתחה על ידי אותם גורמים קיצוניים, כמו פולחן היאקוזה היפני.
6. מערכה צבאית (או לכל הפחות חמושה) להשגת מטרות התנועה ומימוש הזכות הטבעית, לכאורה, של האומה לשליטה.
הנה אם כן, חולקות התנועות האיסלאמיות הקיצוניות מאפיינים בסיסיים עם הפאשיזם ואף עונות לשאיפותיו בנוגע לעליונותה ורוממותה של האומה. הטיעון, שאין יכולה להיות תנועה פאשיסטית דתית, אינו רלוונטי גם משום שהוכחנו שאינו נכון וגם משום שהאיסלאם אינו משחק רק תפקיד של דת אלא גם מערכת שלטונית. המתאבדים המוסלמים אינם עושים זאת רק למען אללה, אלא גם למען תהילתה של האומה האיסלאמית.
לא לשימוש
לסיכום, בחינה של המונח "איסלמו-פאשיזם", מראה שהסתירה לכאורה בתוכו אינה קיימת ומבחינה לשונית ואקדמית הוא מדוייק להפליא. ברם, גם אם הוא נכון עדיף לא לעשות בו שימוש משום שזהו ביטוי המעודד דמגוגיה ומוציא את הדיון מהרציונאליות שלו. רדיקליזם מוסלמי יכול לשרת את אותה מטרה בלי להסית את הדיון לארץ הסיסמאות והקשקשת.
מאמרים נוספים לקריאה בנושא (באנגלית, כי בעברית אין כמעט כלום)-
1. איסלאם ופאשיזם- מאמר נהדר על הפאשיזם, איסלאם ומה שביניהם.
2. The American Conservative- לא להתבלבל משום שם האתר: המאמר יוצא כנגד המונח איסלמו-פאשיזם. למרות שהטיעון הלוגי הינו תקף, הטיעון שמדובר במונח דמגוגי מראה שלא כדאי להשתמש בו.
3. More on Islamofascism, the term- דף עם כמה לינקים איכותיים בנושא.
בנושא אחר- נתקלתי בטענה מעניינת במיוחד שגורסת שאם לוקח לנו זמן לקלוט ולעבד מידע חזותי, גם אם בפרק זמן קצר מאוד, אנחנו בעצם רואים סדרת תמונות מהירה, אחת אחרי השנייה, שמעניקות לנו את האשליה של תנועה. אז מי אמר שהחיים הם לא סרט? :P
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה