לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vita


Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here

Avatarכינוי:  ז'נבה

בן: 35



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2009

להבין את הסוליפסיזם- חלק א'


התיאוריה, שכל מה שמתחולל לכם מול העיניים הוא לא יותר מאשליה, נשמעת קצת הזויה. אכן, לדמיין שהמקלדת, המסך, הבגדים והמחשב הם דברים שלא קיימים אלא בראשי כתוצאה ממודל נוגד כל אינטואיציה טבעית שלנו. אך כאן בדיוק החלק המעניין- משום שזה נוגד כל כך את האינטואיציה הטבעית, הרי שכדי להבין את התיאוריה ואז לקבל או לפרק אותה בעזרת לוגיקה לבדה יהיה הרבה יותר מעניין מלטעון "זה לא הגיוני".

משום העניין הזה, ומשום האתגר הטמון בזה, אני הולך לכתוב כאן רשימה שתנסה לתת לי דרך לעקוב שלב אחר שלב בדרך להפרכת המציאות. הטיעון, שניתן להטיל ספק בקלט החושי רק משום שניתן לשטות בהם, הוא עלוב מדי. אני רוצה יותר ואתם מוזמנים להתלוות אליי במסע. אגב, אם מישהו עדיין לא מבין על מה אני מדבר.

 

תחילתו של הדיון הוא בתכונות משניות (צבע,ריח,מגע) של חפצים במציאות. התיאוריה טוענת, שכשאני רואה משהו אדום הוא לא באמת במציאות אדום, אלא שהמוח שלי מפענח את האור שחוזר ממנו כצבע הזה. מדוע המוח שלי עושה כך? אין לי שמץ. באמת אולי כדאי לבדוק מדוע אנחנו בכלל קולטים צבע, מה היתרון בכך. בכל מקרה, חזרה לדיון- תכונות משניות לא קיימות במציאות אלא הן תוצר של המודלים במוח שלי. המוח שלי מקבל מידע X ומתרגם אותו למודל Y.

אולם עכשיו אנחנו נכנסים לחלק המעניין של הדיון- מחקרים, ואשליות אופטיות, מראים שהמוח שלנו לא אמין גם בהצגת תכונות עיקריות של נפח, מיקום וגודל. במאמר מאת ג'ון ס' ורנר, באנג'יו פינה ולותאר ספילמן בסיינטיפיק אמריקן ("צבעי תעתוע במוח", גליון יוני-יולי 2007) מוצגים ניסויים שמראים שגווני צבע משפיעים על איך אנו תופסים חפצים. אנו גם יודעים בעצמנו, משלל אשליות אופטיות שמסתובבות להן ברשת, שניתן לשטות בתפיסה של תכונות ראשוניות.

כדי להוסיף לכך, אזכיר גם הערה שכתבתי בסוף הפוסט על "איסלמו-פאשיזם"- אם לעיבוד המידע החזותי שמגיע אלינו אנו צריכים זמן, הרי שמה שאנחנו רואים כ"תנועה" אינו אלא רצף מהיר של תמונות שבאות אחת אחרי השנייה. המוח שלנו, כחלק מפעילותו, מעניק לעצמו אשליית תנועה!

אולם, גם אחרי שהוכח שהמוח אינו רואה באופן אובייקטיבי את המציאות, ומוסיף לה ערך, עדיין אין זה מסיר את העובדה שיש משהו מחוץ לנו שמגרה את איברי החישה שלנו ומתחיל את כל תהליך הקליטה וקידוד מידע. כדי לתת איזה בסיס לתפיסה שהמציאות אכן אינה קיימת, יש להראות שלא קיים באמת גירוי חיצוני.

האם קיימת הוכחה לזה? עוד נראה.

נכתב על ידי ז'נבה , 15/3/2009 20:17   בקטגוריות פילוסופיה, מדע  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



12,466
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'נבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'נבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)