Vita

מצאתי מאמר ישן שלי שכתבתי במתכונת בחיבור, בנוגע למשפט "אין במלחמה מנצח ומנוצח". לנוכח הפייסנות שמתפשטת בעולם, חשבתי שהוא יהיה אקטואלי גם עכשיו. תהנו :).

נשאלת לא פעם השאלה "האם המלחמה המצאה של האדם והוא נלכד בהמצאתו?". כשבוחנים את תולדות התרבות האנושית, הצבא, הקרב, המלחמה מופיעים שוב ושוב כמרכיב חשוב בכמעט כל תרבות אנושית. אולם בעוד שתרבויות קדומות נתנו מקום של כבוד למלחמה ולניצחון, התרבות המודרנית שבעת המלחמות הנוראיות ביותר בהיסטוריה האנושית, רואה במלחמה דבר בזוי אשר אין להשתמש בו ואף חלקים ממנה שוקדים על ניסיון להראות שאין המלחמה עוזרת בשום מצב. כנגד הניסיון הזה יוצא המאמר ומטרתו להוכיח עד כמה המשפט "אין במלחמה מנצח ומנוצח" תלוש מהמציאות.

ראשית, כדי להפריך טיעון יש קודם להבין אותו ואת מטרתו. המשפט "אין במלחמה מנצח או מנוצח" אומר שבעוד שלכאורה אנו מדברים על המלחמה במובנים של צד מנצח ומנוצח, אין זו המציאות. במציאות שני הצדדים מפסידים. ברם, אין לטעות ולחשוב שהמשפט הזה נועד רק בשביל לגרום לנו לדבר במונחים אחרים אלא הוא ניסיון לתקוע מקל בין גלגלי התהליך המביא למלחמה.

מהו אותו מקל? זוהי ההבנה שהמדינה אינה יכולה לצאת מנצחת מהלחמה והרי אם לא ניתן לנצח במלחמה, אין טעם להתחיל אותה. כך, משפט בן 5 מילים יכול לעצור את הלוגיקה המובילה למלחמה על-ידי הוצאת המרכיב החשוב ביותר שלה- האפשרות להכריע מצב לטובת המדינה, כך שתוכל להשתמש בהכרעה כמנוף להגשמת האינטרסים שלה. אף על פי כן אין לטעות ולחשוב שהלוגיקה מאחורי אותן 5 מילים היא חסרת פגמים ולכן יש לקבל את מסקנתה, שלא ניתן לנצח במלחמה, כתורה מסיני.

הדרך לסתירת הטיעון הזה מתחיל בשאלה "מה הופך מנצח למנצח?", אם ברצוננו לבחון את הבסיס הלוגי למשפט. המושג "מנצח" נמצא בשימוש בתחומים רבים שאינם דווקא חופפים למלחמה כמו תחרויות ספורט או מאבק כלכלי בין חברות עסקיות. למרות זאת, ברמה הבסיסת המושג משותף לכולן וקובע שהמנצח הוא זה שזכה ליתרון או הכרעה על פני השאר במסגרת מסויימת. השימוש פה ב"מסגרת מסויימת" חשוב מאוד להמשך הדיון: ניצחון מתבע תמיד בתחרות המאופיינת על-ידי מסגרת שמגדירה מהו הניצחון. ללא המסגרת וקביעותיה, לא ניתן לקבוע מיהו המנצח ולכן אם למשל לא הייתה קובעת המסגרת של משחק הכדורגל שהניצחון הוא לזה שהבקיע את מירב ה"גולים", לא היה טעם בעצם המשחק.

לפי הגדרתנו לעיל, שהמסגרת היא המבחינה בין המנצח והמנוצח, צריכים אנו ליצור הגדרה לניצחון במלחמה ולפיה לקבוע האם יש מנצח ומנוצח. אם כך, מהי ההגדרה המתאימה לניצחון במלחמה? ההגדרה המתאימה היא שהצד המנצח הוא אותו צד שהצליח לממש את מטרותיו, כולן או לפחות אלה שהוגדרו כחשובות ביותר. ההגדרה הזו היא המתאימה ביותר מפני שהיא מבוססת על ההכרה שמלחמה היא כלי למימוש המדיניות של ממשל ואינה סתם אקט של אלימות והרס חסרי מטרה. לפיכך, ניתן לומר בביטחון שקיים מנצח במלחמה משום שקיימת המסגרת שתגדיר אותו.

מסגרות זו כמובן תצרום לאנשים מסויימים, בעיקר לאלו שמאמינים באותו משפט שהוזכר לעיל. הם ינסו ויקשו עלינו על ידי השאלה האם המדינה, שהשיגה את המטרות שלה במלחמה אך משום השקעת משאבים רבים לשם כך והיא על סף התמוטטות, עדיין תקרא "מנצחת"? התשובה היא כן. מדוע? משום שכפי שהגדרנו לעיל, הניצחון מושג במסגרת מסויימת. גם אם ניצחון במסגרת אחת פוגע באחרת אין זה שולל את הניצחון במסגרת הראשונה. דוגמה למצב כזה היא רץ מרתון שמגיע ראשון לקו הסיום ומת. האם מותו, שיכול להיתפס כ"הפסד" במסגרת החיים, מבטל את ניצחונו במסגרת המרתון?בוודאי שלא. כמובן, מתכנן מדיניות חכם ידאג שמדינתו לא תעמוד על סף קריסה עם הניתחון, אך אין זה תנאי הקובע אם מדינה ניצחה או לא.

לסיכום, המשפט "אין במלחמה מנצח או מנוצח" לא נשען על לוגיקה נכונה או משקף נכונה את המציאות. הוא לכל היותר סיסמאתם של חלקים בחברה העייפים מהמלחמה ולכן מעוניינים להראות שאין היא נותנת דבר. ברור שאינני חושב שהמלחמה היא דבר חיובי שיש על המדינה להשתמש בו בכל פעם שהיא באה להכריע קונפליקט. אולם גם הפיכתה ל"טאבו" בתחום המדיני אינה צעד חיובי והיא יכולה להשפיע על יכולתנו לתפוס ולנתח את המציאות ברמה כזו שנתחיל לשקר לעצמנו רק כדי שלא נצטרך לפתוח במלחמה.