בתקופה בה ארה"ב הפכה מידידה לאויבת וישראל מאבדת תמיכה בינלאומית, נחמד לשמוע התבטאויות התומכות בישראל מצד הרפובליקות הסובייטיות לשעבר של אזרבייג'אן וקזחסטן. על אף מה שנראה במבט ראשון, יחסים עם המדינות האלה ואחרות צריכים להיהפך לאחד הנכסים החשובים ביותר של מדינת ישראל, אם ברצוננו להתנתק סופית מארה"ב השוקעת.
הכסף מדבר
החשיבות הראשונה במעלה של אזרבייג'אן וקזחסטן הוא שמדובר בשתיים מהמדינות העיקריות מהן אנחנו מייבאים נפט, שעל אף האוכלוסייה המוסלמית והקרבה עם איראן מוכנות להמשיך לספק באופן בטוח נפט לישראל.
אזרבייג'אן גם מציגה עמדות מערביות ואינה מסתמנת דווקא כבעלת ברית קרובה של הקרמלין. לעומתה, קזחסטן הצטרפה לארגון שנחאי לשיתוף פעולה שבראשו עומדות סין אולם לא ניתן לטעון שהיא מחזיקה בקו אנטי-מערבי.
הנתונים האלה צריכים לדרבן משקיעים ישראלים ובמיוחד את ממשלת ישראל, להגדיל עד כמה שניתן את הייצוא למדינות האלה. הודות לעוצמה הטכנולוגית שלנו, אנו יכולים להציע שירותים טכניים איכותיים לשתי המדינות, שככל מדינה, שואפות להפוך את כלכלתן ליותר איכותית בשביל רווח כלכלי.
סקירות כלכליות מראות שמדובר בשווקים צומחים בעלי עתודות נפט וגז מרשימות. אם הערכות כלכלנים נכונות ושוק הגז הטבעי יהפך לדומיננטי, יש להפוך ליעד לאומי את הגדלת הייצוא למדינות האלה בעיקר בתחומים הקשורים לתעשיית האנרגיה. מעורבות ישראלית בענפי האנרגיה של המדינות האלה יקנו לנו אספקה טובה אף יותר של משאבי אנרגיה ותיצור הזדמנות למשק הישראלי להתעלות על המיתון הכלכלי העולמי.
והתותחים רועמים
עד כמה שההיבטים הכלכלים חשובים לנו, אין הכוונה במאמר זה לפתוח בסקירה כוללת של שווקים פוטנציאלים למשק הישראלי. אינני מכיר את הנושא טוב מספיק ובכל מקרה נתוני ייבוא-ייצוא מעוררים עניין רק כשהם כוללים נשק.
ההיבט החשוב יותר הוא מה שישראל יכולה להציע לבעלות הברית של ארה"ב, כשזו מתערטלת מעוצמתה צבאית. במקום בו האמריקאים מבטלים הצבת מערכות יירוט לטילים, ישראל יכולה להיכנס כשותפה טכנולוגית; אם יש צורך במאמנים צבאיים- אנחנו נעזור; ואם וושינגטון מפסיקה לתאם מודיעין, אז אנחנו נבצע שת"פ מודיעיני עם כל מדינה בעלת אינטרס לביטחון הלאומי שלנו.
אל לכם לחשוב שמה שמוצג כאן הוא חלום, או מנסה להפוך אותנו למעצמה בעלת אינטרסים בין לאומיים. העובדות בשטח מראות שמשלוחי הנשק של צפון קוריאה ופעילות טאליבן בפקיסטן הם נושאים הקשורים קשר הדוק לביטחון הלאומי שלנו. בשביל להדגיש זאת עוד, הנה כמה הצעות:
1. מערכות יירוט טילים- מתקציב 2010 הסיר הממשל האמריקאי 1.2 מיליארד דולר לפיתוח והצבה של מערכות ליירוט טילים. הדבר מעמיד את יפן ודרום קוריאה במצב לא נוח אל מול המשוגע בפיונגיאנג, שפיתח חיבה גדולה לשגר כל שני וחמישי טילים מעל מדינות. לתוך המצב הזה יכולה להיכנס ישראל בהצעה לפרויקט משותף של פיתוח מערכות ליירוט טילים. במקום לפתח את מערכת החץ ביחד עם האמריקאים, שכפי שמסתמן שוב דבר לא "בוער" להם בנושא, נעשה זאת יחד עם מדינות שנמצאות בסיכון אף יותר גדול משלנו.
2. שת"פ מודיעיני- הכור הגרעיני בסוריה שצפון קוריאה עזרה לבנות הוא רק עליית מדרגה נוספת בתמיכה הטכנולוגית של הרודנות הקומוניסטית לאויבות המקומיות שלנו. כבר שנים שהסורים והמצרים מייצרים טילים בליסטיים על פי תכנונים צפון קוריאנים, מהנדסים צפון קוריאנים עוזרים לאיראנים ועוד. יפן, דרום קוריאה ואף הודו יכולות כולן להרוויח משיתוף פעולה מודיעיני עם ישראל, משום שיורחב ויועמק המעקב אחרי המשלוחים של צפון קוריאה.
3. תמיכה צבאית- ברור לכולנו שכל ברית אסטרטגית בה תהיה ישראל לא תכלול מחויבות לשלוח כוחות לצד בעלת ברית מותקפת; אין מספיק חיילי צה"ל בשביל שילכו למות באיזו מלחמה מקומית, שלא לדבר על כך שהדבר יוצא נגד עקרונות הצבא.
לעומת זאת, ישראל יכולה להציע הכשרה צבאית ומכירת טכנולוגיה נשק למדינות המעוניינות בכך. במקום לתת לחברות ישראליות פרטיות ללכת ולפזר מידע חסוי של צה"ל ללא פיקוח, שיתוף פעולה ממשלתי יבטיח שהאינטרסים הישראלים ימולאו ללא דליפה של מידע.
נוכל לבצע השבחת מערכות נשק למדינות כמו גיאורגיה, צ'כיה, פולין ועוד ביחד עם אימונים צבאיים. מאוחר יותר יהיה ניתן למנף את חיזוק הצבאות הללו ליצירת לחץ על הממשל הרוסי ולעידוד יציבות באזורים כפקיסטן והמזרח הרחוק.
סילוק מדינות המפרץ מן הבמה
יעד אחרון וחשוב מעין כמוהו לביטחון הלאומי שלנו הוא צמצום חלקו של המפרץ הפרסי בפרט ואופ"ק בכלל בשוק הנפט. הדבר נובע משום שכולנו יכולים לראות מתחת למסכת הצביעות העולמית: המעורבות העולמית באזורנו וההתעסקות הכפייתית בסכסוך הישראלי-פלשתיני והישראלי-ערבי נובעים מהשליטה הערבית בנפט. נעלים את זו, ולא רק שמעמד העולם הערבי ירד אלא גם המימון לטרור האסלאמי.
שני אזורים שיכולים לעזור לנו לבצע זאת הם ברזיל ומערב אפריקה. בברזיל התגלה לפני קצת יותר משנה שדה נפט וגז ענקי בגודלו, המכיל לפי הערכות למעלה מ33 מיליארד חביות נפט וגז. המדינה היא בעלת מדיניות פרו-מערבית ולכן במקום בו ארה"ב עומדות בחוסר מעש בעוד סין נכנסת במלוא כוח, ישראל יכולה להצטרף לחגיגה ולעודד מדינות אחרות גם הן להשקיע בפיתוחו של המשק האנרגטי של ברזיל, כמתחרה למפרץ הפרסי ולמדיניות לטיניות בעייתיות כדוגמת וונצואלה.
האזור השני שמחזיק בפוטנציאל נהדר לתחרות הוא מפרץ גינאה שבאפריקה. כיום מערב אפריקה הוא אחד האזורים הנחשלים ביותר בעולם, בדיוק כמו המפרץ הפרסי לפני גילוי הנפט. משום המצב הירוד שלהן, יצרניות הנפט השונות באזור אינן מצליחות למצות את מלוא הפוטנציאל הגלום בהן, דבר שפוגע ביכולת שלהן להתחרות עם המפרץ הפרסי.
ברם, על ידי תמיכה טכנולוגית ועידוד השקעות, מפרץ גינאה יוכל להפוך לאזור שוקק חיים ומשגשג כלכלית, שיעזור להפיל את אופ"ק. ישראל צריכה לבחון ערוצי השקעה ושיתוף פעולה באזור, אולי אף שיתוף פעולה עם חברות סיניות.
לפני סגירת הדלתות
בהתאם לתיאורית "המלחמה הקרה השנייה", בעלות הברית שארה"ב היום נוטשת ינועו לעבר המעצמות הריכוזיות כדוגמת סין ו(עדיין) רוסיה. כשהדבר הזה יקרה, קרוב לוודאי שהדלתות בפניה יסגרו משום שהיא מזוהה כבעלת ברית אמריקאית וכרועץ בפני כל יחסים תקינים עם מדינות ערב השולטות בנפט.
לכן ישראל צריכה כיום לחזק עד כמה שניתן את הבריתות עם בעלות הברית האחרות של ארה"ב ולחזק את הפיתוח של שדות נפט מתחרים לאלו שבמפרץ הפרסי. על ידי המעשים האלה, בתוך מס' שנים ישראל סוף סוף תתנתק מארה"ב ותוכל להתנהל בטוחה ועצמאית יותר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה