הלימודים האקדמאיים מעייפים קוראיי היקרים ולכן הבלוג הזה תוכנן להיוותר שומם עוד כמה שבועות, עד שאשיג איזה חופש בשביל כתיבה. אולם, ישנם דברים שחייבים להתייחס אליהם בשעתם כשעדיין השפעותיהם לא נראו- וכזה הוא הסכם (אחיזת העיניים) עם איראן.
תמונת מצב
במהלך המהומות באיראן תהיתי כיצד להתבונן בהן: האם כנקודת שבר מכוחות מהפכניים אותם ניתן לרתום להפלת המשטר האיראני, או לחילופין אפיזודה זמנית שאל למערב להשתמש בה בשביל ריסוק הרפובליקה האסלאמית של איראן, משום הסכנה במהלך כזה. כפי שכולנו יודעים, המערב עמד בצד כשאזרחי איראן נמחצו- במקרה הטוב הדבר נעשה מתוך תפיסה אסטרטגית רציונאלית ובמקרה הגרוע מדובר בחלק ממדיניות הפיוס של המערב עם איראן.
לאחר שהמהומות דוכאו, למערב וישראל נותרו 4 אופציות פתוחות:
1. האופציה הצבאית- האופציה הצבאית מגיעה בשילובים שונים, תלוי ביוזמי התקיפה ובלגיטימיות העולמית למהלך הזה. האפשרות הראשונה היא תקיפה ישראלית, עם או בלי תמיכה של הקהילה הבין לאומית. מהלך כזה, בטווח הארוך אינו יעיל אלא הרסני- הדבר לא יחסל את פרויקט הגרעין האיראני אלא רק יעכב אותו, איראן תאוחד "הודות" לתקיפה ואם היא תפתח בגל טרור כנגד המערב- ישראל תואשם על ידי דעת הקהל כאשם.
אפשרות שנייה היא פלישה צבאית אמריקאית או של קואליציית צבאות לאיראן. אם משווים את איראן לעיראק, הכיבוש האמריקאי באחרונה ייראה כמו פיקניק: איראן הררית ברובה, גדולה פי כמה מעיראק ולשלטון המרכזי יש צבא של פאנטים דתיים מקומיים, בניגוד למשטר סדאם החילוני, שיהפכו פלישה צבאית לגיהנום.
האפשרות השלישית וזו שאני רואה אותה כיעילה ביותר היא הפסקת קיומה של איראן כמדינה הלכה למעשה- תקיפה משולבת על מרכזי שלטון ומתקני גרעין תכניס את המדינה לאנרכיה ותבטיח שחומר גרעיני לא יזלוג משברי המדינה. במקרה הגרוע ביותר, תיווצר שם מלחמת אזרחים ש"תירק" טרור למדינות שכנות באזור ואולי כמה פיגועים בעולם; המערב יכול לנשוך את השפה ולהמתין עד שהסערה הזו תעבור.
אם באמת התקיפה תכאב, או שלמעצמות יהיה רצון להיכנס לאנרכיה, הן ייכנסו לשם עם כוחות צבאיים בשביל "לעזור בבנייה מחדש של איראן". אך באופן כללי איראן מבוססת על קבוצה אתנית הומוגנית- פרסים, לאום עתיק ומכובד שקרוב לוודאי ישאף לאיחוד המדינה מחדש ולא להתפרקות ל"שברי מדינות".
2. הפיכה יזומה- המוטיבציה להפיכה עדיין לא נעלמה, אלא שהמהפכנים פשוט לא מחזיקים בכלים ובכוח בשביל לבצע אותה. המוסד, הסי.אי.איי ושירותי ביון אחרים יכולים לעזור להם להשיג את הכלים והטכניקות להפלת משטר האייתוללות.
הסיכון הוא ש: א. אם הציבור באיראן יגלה שהמשטר החדש עלה בעזרת מהפכה יזומה על ידי גורמים זרים, אפשרי שהוא יאבד את הלגיטימיות שלו ו-ב. להפיכות יש נטייה להביא במקום משטר גרוע, משטר נורא עוד יותר. יש להבטיח שבזמן ההפיכה, פרויקט הגרעין יפורק כך שאף משטר חדש לא יוכל לאיים עם יכולות גרעיניות.
3. סנקציות- אמצעי אחד לפני הגשמת המשפט "להיות בלי ולהרגיש עם" הן סנקציות כלכליות/צבאיות/דיפלומטיות וכו'. במקרה האיראני הסנקציות קיימות כבר מס' שנים אך גורמים שונים מפירים אותן שוב ושוב- יהיו זה הסינים, חברות גרמניות או טורקיה, ולאיראן ממשיך לזרום מטבע זר.
הבעיה העיקרית עם הסנקציות שגם אם הן מיושמות במלוא יעילותן, כמו במקרה של צפון קוריאה, ממשל נחוש מספיק ודיקטטורי מספיק (צפון קוריאה/איראן) בסופו של דבר ישיג פצצה (צפון קוריאה).
4. הסכם- הסכמים בין מדינות שאינן מסתירות דבר והאינטרס הלאומי שלהן אינו דורש להפר את ההסכם, יקיימו הסכם שנחתם איתן. לעומתן, מדינות שהאינטרס הלאומי שלהן דורש להפר את ההסכם והן יחתמו על ההסכם רק בשביל הארכת זמן, יבטלו את ההסכם ברגע הנוח להן.
ניתן לטעון שיש "עונשים" כלפי הפרות הסכמים בינלאומיים ולטיעון כזה יש להשיב- אם כבר השתמשת בעונש ולא בגללו ההסכם נחתם או שבר את רוחה של המדינה, הוא לא יעצור אותה מלהפר את ההסכם.
במילים אחרות- הסכמים שאינם מכובדים שווים בדיוק את הנייר עליהם הם כתובים (דבר שבמקרה של חוזים בינלאומיים אסור להקל בו ראש; אני בטוח שמדובר בנייר מאוד יוקרתי).
ההסכם עם איראן- נקודות תורפה
ניסיתי לחפש טיוטה של ההסכם, אך אף גוף תקשורתי (או ממשלתי) לא העלה אותה לאינטרנט. לכן פשוט ניסיתי לסכם את המידע מרשתות החדשות העיקריות וליצור איזו תמונה של הטיוטה.
לענייננו- ההצעה מדברת על כך ש75% מ1,500 הק"ג אוראניום מועשר ברמה נמוכה שיש לאיראן כיום (שזה 1,125 ק"ג למי שמתעצל להפעיל מחשבון) יועבר לרוסיה שם יועשר לרמה גבוהה ואז לצרפת שם יהפוך למוטות דלק שיוחזרו לכור אזרחי בטהרן לשימושים רפואיים שונים.
שתי בעיות עולות כאן-
1. לא ראיתי שיש דיבורים בנוגע למה יקרה ל25% הנותרים והמשך העשרת האוראניום של איראן. ההסכם הזה בעצם אומר שרוסיה וצרפת יעשו את העבודה לאיראן בעוד שזו תוכל, עם ה375 ק"ג שיוותרו לה, לייצר כמה פצצות גרעין.
2. ההסכם יוצא מתוך נקודת הנחה ש1,500 הק"ג הם כל האוראניום המועשר של איראן. אם לוקחים בחשבון את גילוי מתקן העשרה לפני זמן קצר והעובדה שכנראה קיים פרויקט גרעין נפרד מזה האזרחי, לא זוכים להתייחסות.
המשמעות של שתי הנקודות האלה היא שאיראן עדיין תעשיר אוראניום ותמשיך במסלול לנשק גרעיני, כשההסכם לא יהיה בפניה אפילו מחסום. וזה אמור להיות ההסכם שיסיים את המשבר בין המערב לאיראן?
המשך הדרך
אם ההסכם ייחתם על ידי המעצמות ואיראן, המאבק כנגדה ירד בכמה מהלכים והמערב שוב יכנס לשאננות בעוד האייתוללות ימשיכו לעבוד בדרך לפצצה. כשזו תגיע (והיא תגיע), ניתן לצפות לתחילת תגובת שרשרת גרעינית- מדינות המפרץ וסעודיה לא יוותרו ללא נשק גרעיני מול איראן, לאחריהן תגיע מצרים ואז לוב ואחריה אלג'יריה. כך פצצה איראנית אחת תיצור רצף גרעיני מהאוקיינוס השקט (סין) ועד הים התיכון, אם לא יותר.
אתן לכם רבותיי להמשיך ולדמיין מה יהיו התוצאות של מצב כזה בהמשך, אם לא יפעלו בתקיפות כנגד הרפובליקה האסלאמית של איראן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה