עם סיום העשור הראשון של המאה ה-21, הגיע הזמן לבצע שני דברים: סיכום הנקודות המרכזיות של העשור הנוכחי והערכה מה יהיו הנקודות המרכזיות של העשור הבא; הפוסט הזה יוקדש לסיכום והבא, שבתקווה יתפרסם בסוף השבוע הזה, ינסה לחזות נקודות מרכזיות בעשור השני של המאה.
*
i. 11/9- אינני חושב שיש מישהו שלא יציב את מתקפת הטרור ב11.9.01 בראש האירועים המרכזים של העשור, או לכל הפחות בין המובילים- הוא מייצג יותר ממתקפת טרור: הוא סמל לסכסוך בין המערב לאסלאם, קריאת התעוררות ל"עולם הנאור" שאויב לא נאור מעוניין להשמידו.
כך, כפרל הרבור מודרני, הפיגוע הניע את העם האמריקאי לדרוש נקמה ושלח את הכוחות האמריקאים ל"בית קברות של אימפריות" (אפגניסטן) ולעיראק בשביל שבוש הבן יסיים את שהתחיל בוש האב.
אולם כיום, ככל שזיכרון הפיגוע מתיישן, כך גם נרגעים רוחות המלחמה שנישבו באמריקה ולאט לאט אנו רואים את המערכת המערבית חוזרת שוב למצבה המדושן ולהלך רוח ש"רק רוצה קצת שקט".
*
ii. מחמוד בטהרן- לאלה מבינינו ששכחו, מחמוד אחמדינז'אד נכנס לחיינו באוגוסט 2005 כנשיאה החדש של הרפובליקה האסלאמית של איראן. ועל אף שמדובר בתפקיד כמעט ייצוגי (רוב הסמכויות בידיי המועצה העליונה), מחמוד מייצג מגמה שיכולה לקרוע לגזרים את האזור.
מהי? עלייתה של איראן ככוח מהפכני המחויב להפצת המהפכה האסלאמית ולחיזוק כוחם של השיעים. אם עד לפני כמה שנים רבים ראו את המזרח התיכון כמנוהל בעיקר על ידי הסונים, הרי שבשנים האחרונות השיעים משחקים תפקיד גדל והולך- בעיראק הם מהווים את עיקר הממשלה; ריכוזי שיעים בסעודיה מדאיגים את השלטון; חיזבאללה בלבנון; המלחמה הנוכחית בתימן ועוד.
בקיצור- השיעה עולה רבותיי והיא מתכוונת להעלות אותנו בלהבות ביחד עם שאר האזור .
*
iii. המלחמה העולמית בטרור (האסלאמי)- התהליך המרכזי שהגדיר את המפה הגיאו-פוליטית והביטחונית של העשור שלנו וכנראה ימשיך להגדיר את השנים אם לא העשורים הקרובים, הוא המאבק כנגד הטרור שארה"ב הובילה.
בשמו מערכות האבטחה בתחבורה ציבורית ואווירית נהפכו להדוקות יותר, זכויות אדם ואזרח נרמסו לעיתים קרובות יותר ושתי מדינות נכנסו תחת שלטון צבאי בשמו; האוכלוסייה במערב, בחלקה, נהפכה להרבה פחות שאננה בנוגע לטרור וניצנים ראשונים של הבנה בינינו לבין שאר העולם המערבי החלו לצמוח; ואנשים, בעיקר באירופה, החלו להתעורר לבעיה האסלאמית.
אם כן, המאבק הזה (שעדיין לא הסתיים) יהיה אחד המרכיבים החשובים ביותר להבנה לכל היסטוריון עתידי של התקופה שלנו ולנו היא שעיצבה תפיסות מדיניות וחברתיות.
*
iv. אובמה כנשיא- בינואר 2009 הושבע לנשיאות הנשיא השחור הראשון של ארה"ב וההמולה סביבו הייתה רבה.ניתן כמובן לטעון שזו כשלעצמה גזענות לא קטנה, אבל לא זה ענייננו; אנו מתעניינים במה אובמה מייצג.
ראשית, ניתן לקבוע ללא צל של ספק שבחירתו של מר אובמה מצביעה שחלק לא מבוטל מהציבור האמריקאי ניתן לקנייה על ידי דמגוגיה נבובה מכל מסר- כי הרי אובמה נבחר הודות להיותו: א' ספין תקשורתי נאה לעומת מקיין הזקן; ב' חמוש בסיסמת "Yes We Can!" וקמפיין שוטף מוח במיוחד; ג' שחור ו-ד' הוא לא היה בוש ו/או רפובליקני.
שנית, הוא מציג במדיניות הפיוס שלו ובחוסר תקיפות כמו קודמו את אותה מדיניות של צ'מברליין כלפי היטלר כשהדבר היחיד שניתן להעלות להגנתו של אובמה שבעוד שלצ'מברליין היה רק היטלר אחד, לאובמה יש את איראן,צפון קוריאה, סין, העולם המוסלמי ורוסיה, עם שאר תוקפנים צמאי כוח.
שלישית, אובמה מציג מדיניות של התכנסות אמריקאית, לכל הפחות צבאית; מגמה זו מתאימה למגמת הבדלנות שמתחזקת בהדרגה אצל האמריקאים ואפשרי שאם העשור הזה היה רווי התערבות אמריקאית, העשור הבא יראה את ארה"ב בהדרגה מתכנסת לתוך עצמה בשביל לטפל בבעיות שלה- בעיקר כלכליות, חברתיות ודמוגרפיות (מהגרים בלתי חוקיים בהיקף של כמה מיליונים).
סיכומו של דבר- אם ארה"ב נכנסה לעשור הזה שיכורה חלקית מהיותה מעצמת העל היחידה בעולם, היא יוצאת ממנו חבולה ופגועה כשסין חותרת באופן מתמיד תחתיה.
*
v. המהומות באיראן- מצד אחד יש לנו את מחמוד והגרעין האיראני; מצד שני, יש לנו את התסיסה האזרחית באיראן שמעידה על כך שהעם האיראני אינו שש להמשיך במסעה של ההנהגה להגמוניה אזורית.
מה יכול היה להניע את ההמונים לצאת לרחובות ולהפגין לאחר זיופי הבחירות בקיץ ועכשיו, בחודשים האחרונים, להמשיך את ההפגנות על אף האלימות הרבה שמופעלת כנגדם? קרוב לוודאי שהסנקציות הכלכליות שעל אף שאינן משפיעות על סדר העדיפויות של השלטון בטהרן (כיאה לכל משטר מהפכני דיקטטורי), לוחץ על העם.
הבעיה היא שוב חוסר התוקפנות המספיקה של ארה"ב, אירופה וישראל לנצל את המהפכה הזו בשביל למוטט את השלטון האיראני: כפי שכבר העלתי בפוסט אחר, מהפכה כזו יכולה להביא לשינוי גישות בממשל או לחילופין לתת פתח לסדרת מתקפות ישראליות על הפרויקט הגרעיני של איראן.
אם בכל מקרה טהרן מובילה את האזור לכאוס, עדיף שהוא יהיה אחד ללא גרעין וכשלנו יש את היוזמה; זו קרוב לוודאי תהיה אחת הנקודות המרכזיות בעשור הבא ותהיה תוצאה ישירה של ההססנות בעשור הזה.
*
vi. האיחוד האירופאי- העשור הזה מהווה את בנייתו והתמצקותו של האיחוד האירופאי תוך הרחבתו לחלקים נוספים של אירופה והפיכת המבנה המסורבל שלו ליעיל קצת יותר. ועל אף שמדובר בארגון יבשתי כמעט חד תרבותי, הוא עדיין חסר רלוונטיות במערך הכוחות העולמי.
מה הכוונה "חסר רלוונטיות במערך הכוחות העולמי"? האיחוד האירופאי מקבל תכתיבים מדיניים ופועל על פיהם; אם לישראל יש מרחב פעולה ועוד איזה רצון עצמי, אירופה מתנהלת לצליל החליל האמריקאי או/ו הערבי (תלוי הנהגה), כשלפעמים גם תכתיביה של רוסיה משחקים תפקיד.
הדבר הופך את האיחוד האירופאי, חלום ישן עוד מתקופת הנאצים, לכזה שהופך את אירופה לרגישה יותר למהגרים (הודות לגבולות הפתוחים בין המדינות החברות), עם מטבע יקר מדי לטובתה ואוכלוסיה שמוצפת ברעיונות של פלורליזם, סובלנות ושאר ערכים שמטביעים את היבשת.
בסופו של דבר, כך נראה, תם לחלוטין עידן השליטה האירופאי- אם בתחילת המאה ה-20 אירופה הייתה אחד השחקנים המרכזיים, אם לא המרכזי ביותר, במערכה הבין לאומית הרי שבעשור השני של המאה ה-21 היא כבר חסרת רלוונטיות.
*
vii. מלחמת רוסיה-גיאורגיה- "אין חדש תחת השמש" הוא אחד הביטויים שבעזרתם ניתן לסכם את כל ההיסטוריה האנושית: אין כמעט תבניות חדשות, רק אישים חדשים. וכך גם בסכסוך בין גיאורגיה לרוסיה, המשיב את התבנית הישנה של מאבק בין הגוש הדמוקרטי לגוש הריכוזי.
הסכסוך הזה העמיד מחדש את הפדרציה הרוסית כדוב החרד לחצרו האחורית ואת העולם המערבי, שגיאורגיה נהפכה יותר ויותר לשלוחה שלו, ככזה המנסה להשיג דריסת רגל בשטחי ההשפעה הרוסיים.
לכן הוא מעיד לנו על קיומו של סכסוך לאומי בין רוסיה למערב על אזורי השפעה ובתבנית הגדולה יותר, זו של המלחמה הקרה השנייה, בין הגוש הריכוזי לגוש הדמוקרטי. בנוסף, הוא נותן לנו הבנה עד כמה המערב מוכן לעזור לבעלי בריתו לנוכח תוקפנות.
*
viii. המשבר הכלכלי- לקראת סופו של העשור, כפי שזכור לכולנו, אחד אחרי השני בנקים וחברות אמריקאיות הודיעו על פשיטת רגל, פרי מניפולציות בשוק המשכנתא והנדל"ן שיצרו בועה שאיימה להשליך את העולם לשפל כלכלי נוסף.
המשבר הכלכלי הזה התפשט לאזורים אחרים בעולם ושוב עלה הדיון בנוגע למרכזיותו של הדולר והשוק האמריקאי בכלכלה העולמית, טענות שעלו בין השאר מסין שהמניפולציות הכלכליות שלה עוד עלולות להביא למשבר הכלכלי הבא.
בכל מקרה- אובמה שטף את השוק בדולרים, בכך הוריד את ערכו, הגדיל את חלקה של הממשלה בכלכלה והגדיל את החוב הלאומי הגדול ממילא של ארה"ב. אותו הדבר נעשה במקומות אחרים, שם בשביל יציבות לעכשיו אנו מסתכנים בחוסר יציבות מחר.
סיכומו של עניין- כניסה לעשור השני במשבר כלכלי בהיקף עולמי נחסך מאיתנו כרגע, אולם אין לדעת כיצד הצעדים האגרסיביים שביצעו ממשלות כיום בשביל לשקם את הכלכלה, ישפיעו עליה בשנים שיבואו.
*
ix. נקמת התרנגולת (והחזיר)- העולם נהפך, בעשור ומשהו האחרונים, מעולם בו אזרחי מדינה אחת כמעט ולא ידעו מה קורה באחרת וגם אם כן- יכולת התקשורת ביניהם הייתה מוגבלת, לכפר גלובאלי בו כולנו חברים. מצד אחד, אם ישנו איזה סיכויי לשיתוף פעולה פורה בין עמים הרי שזה דבר חיובי. מצד שני, הבריאות שלי בישראל תלויה יותר ויותר בבריאותם של אזרחים במדינות אחרות.
משום כך אם בימי הביניים המוות השחור היה מנת חלקה הבלעדית של אירופה, כיום אפילו זני שפעת נהפכו לנחלת הכלל- סארס היה המגיפה הראשונה שהעלתה את רף הפאניקה בעולם (שעודד על ידי התקשורת העולמית, עוד בעיה בכפר הקטן שלנו), אחריה שפעת העופות שגרמה לגופים בין-לאומיים להיות מודאגים גם מהכפרים הקטנים באזורים כאינדונזיה ווייטנאם ולבסוף שפעת החזירים שממשיכה לרדוף אותנו כמגפה נוראית שמעולם לא עמדה בציפיות שלה.
קרוב לוודאי שגם בעשור הבא יצוצו אילו זני שפעת "קטלניים" בעלי "יכולת הדבקה גבוהה" שיכניסו כמה לפאניקה מוחלטת ואת הרוב לשעמום. בכל זאת, יהיה להם את העשור שלנו כהוכחה שלא כל מגפה "קטלנית" היא באמת כזו.
*
x. האינטרנט, הבלוג ספרה ושאר ירקות- לבסוף, לא ניתן לסכם את השנה מבלי לציין גם את התחזקותו והתפשטותו של האינטרנט כפלטפורמת תקשורת חדשה ומהפכנית שמעניקה לנו את הכלים לחתור תחת המוסדות הישנים.
אם האינטרנט בתחילתו עוד היה משני לטלוויזיה, לקולנוע ולעיתונות המודפסת, תוך שהוא אינו מהווה כלי מידע ותקשורת מרכזי, הרי שכיום לא ניתן לדמיין חיים בלי הגישה המהירה לכל כך הרבה שירותי מידע ותקשורת שחלקם נבנו על ידי אנשים פרטיים ללא תלות באיזה גוף מסחרי גדול יותר.
כיום אנו נהנים מן השפע הזה בדמות אתרי חדשות אלטרנטיביים (ברכה בעיקר לימנים מבינינו, שמאסו מהשמאלנות של ערוצי החדשות המסחריים), מגזיני איכות ודעות ובמות אישיות שמשמשות את חלק מן האנשים לחלוק מחשבות ורשמים שלא היו מצליחים לעלות במסגרת רשמית ופורחים במסגרת החופשית הזו.
כולי תקווה שהתנופה הזו תמשיך ואנו נהיה להמשך הצמיחה של אינטרנט חופשי ועשיר יותר.
*
תם ונשלם סיכום העשור ובתקווה כבר השבוע תעלה התחזית לעשור הקרב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה