1/2010
מקיאבלי- הקדמה
ראשית, התנצלותי לכל קוראיי בצללים שציפו לתחזית לעשור השני של המאה ה-21: עד כמה שהדבר יכול להיות מעניין, גדולים ממני כבר עבדו עליו. לחזור על דברי אחרים, או לחילופין לבצע ספקולציות שלא תורמות בדבר, הן בזבוז זמן שלי ושלכם.
במקום זאת נעשה משהו קצת יותר מרחיב דעת ומרנין לב- מסע בדרכו הפילוסופית של ניקולו מקיאבלי, דרך של הגות מדינית חסרת פשרות
ברציונאליות ובתכליתיות שלה. שלא כמו הוגים מודרניים, מקיאבלי אינו נרתע מלהמליץ למנהיג אשר קוראו לחבוש את כפפות הברזל ולנתץ את המכשולים בדרכו.
אולם ככל הגות שלא מתקופתנו עלינו להכיר את דרך החשיבה והרקע לדברים בשביל לחדור לעומקו של הטקסט; בדיוק כמו שניסיון ליבראלי-מודרני מושחת להבין את התנ"ך יעלה בתוהו, כך גם להבין את מקיאבלי דרך עיניה המתות של ההגות המדינית המודרנית, זו שסורסה על ידי שתי מלחמות עולם ותפיסות מעוותות בנוגע למקומו של מוסר,צדק וכוח בפוליטיקה, יהיה ניסיון עקר.
זה יהיה כמו ניסיון להבין ספר בפסיכולוגיה בעזרת טרמינולוגיה וחשיבה של מדעי המחשב; לא רק שזה יגרום לחוסר הבנה, אלא אפילו לרתיעה מההגות.
לכן עליכם להצטייד או לוותר על כמה הנחות, לפני שתמשיכו איתי במסע. מי שאינו מעוניין לוותר עליהם, יבזבז את זמנו בלנסות ולהבין את הרעיונות שמקיאבלי מגיש בפנינו:
א. אכזריות אינה טאבו- לקרוא לאדם "אכזר" אינה בהכרח קללה, אלא לפעמים ברכה: אכזריות היא היעדרם של רחמים ויש פעמים ומצבים בהם דווקא רחמנות היא אכזריות. לפיכך עלינו לוותר על החשיבה שאכזריות היא דבר שאין לעשות בו אף פעם שימוש, תכונה אסורה שעל האדם להדחיקה תמיד.
ב. לא רק בדמוקרטיה פורחים החיים- על אף שמקיאבלי, בדיבורו על הרפובליקה ב"עיונים", מהלל את חירות העם והמשטר הרפובליקני כמוצלח, אין הוא חושב שרק תחתיו יכולים חיי האומה לפרוח. במקום זאת, מקיאבלי רואה גם בשלטון מלוכני ודיקטטורי ככאלה שיכולים להפריח אומה, הכול תלוי בכוונותיו של השליט.
לכן גם אנו נוותר על המחשבה שרק בדמוקרטיה האומה יכולה להבטיח שגשוג וחירות ובמקום זאת נתהה על המשותף בין משטרים מוצלחים, רפובליקנים או לא.
ג. "יצר האדם רע מנעוריו"- אחת מהנחות היסוד של המוסר הליבראלי-הומאני במתכונתו הדמוקרטית הנוכחית, היא שהאדם הוא יצור רציונאלי השואף לטוב. קשקוש.
אם יש משהו אחד שהוכח לנו שוב ושוב לאורך ההיסטוריה הוא שהמין האנושי אינו פחות חייתי או מרושע ממה שנרצה לדמיין; וכיצד ניתן, אל מול הארובות של אושוויץ, האונס, הרצח והמלחמות שרודפים את העולם הזה, שהאדם הוא טוב? כמובן שהוא יכול להיות טוב, אך להניח שכל אדם הוא טוב וישמור על טבע זה היא תמימות ונאיביות שכבר עלתה בחיים רבים. עלינו אם כן להשליך גם את האקסיומה הזאת הצידה.
השלכתם אותם הצידה? נהדר. עכשיו אנו יכולים לצאת למסע בנתיבים אותם סלל המדינאי הפלורנטיני של המאה ה-15, לכל אלה שמעוניינים במושכות ההנהגה לאחוז.
|