"'...זהו שחר שלי, יומי מחל: עלו נא, עלו הצהריים הגדולים!'- כה אמר זרתוסטרא ועזב את מערתו והוא יוקד וחזק כצאת השמש עם בוקר מתוך ההרים האפלים".
110 שנים לאחר מות האיש, הנה אני אומר לכם- באים ומתקרבים הצהריים הגדולים! אין הערפל והלחות האופפים את העמקים אלא סימן מקדים לרוח קדם חמה שבאה לשטוף את כולנו! אכן, מתקרבת שעת החום היוקד והבהירות האכזרית!
אך לא תהיה זו שעת העל האדם, כי הנה: אין עדיין מספיק אדם בשביל להתעלות עליו וכיצד יוכל אריה לעמוד על נעץ? עדיין המסה החיה שמאכלסת את עולמנו אינה מסת בני אדם- מסת אנוש היא! לא נקרא ליצור ההולך על שתיים "אדם" עד אשר יצדיק זאת: אדם נקרא הכובש, המגלה שתבל כולה ניתנה לו כממלכה להטיל עליה את מרותו; היש בינו ובין הצפונים בביתם- וגרוע מזה: בראשם- משהו במשותף? לא, לא ועוד מאה פעמים לא! עד לא יהיה אדם, לא יהיה על-אדם.
אולם הנה מתקרבים הימים הנמצאים כשעת כושר לאדם: הבהמה הגדולה אשר על הנהר גוססת ובמותה יצטרכו לבחור האנשים להיצמד לצללים הישנים או להעז להיכנס לאור. אז, כשכולנו נצטרך לשבור את המסכות והשלשלאות בשביל לשרוד, יגיעו הצהרים הגדולים של האדם!
אכן ירקבו וייפלו אנשים, ינשרו כעור המשיל נחש בהתחדשותו: אירופה על ההמונים המסוממים שלה, ארה"ב על ההמונים המנוונים שלה. מי יישאר אם כן בשביל להצמיח את אדם שעת הצהריים? ישראל אחיי! לא אחר מן הגזע העתיק, מהשפל בשפלים והמרומם שבעמים, הוא העם היהודי! "מדוע?" תתהו ואשיב: היש עם ששורשי ליבתו תקועים אלפיים שנים אחורה? יסתכלו הגרמנים ועמי הצפון בערגה על המיתולוגיות הנורדיות, ינסו לדמיין עצמם כוויקינגים הגדולים- קשקוש! על גבם הם נושאים אלף שנות נצרות, את רוחם הם צריכים לקשור מחדש ברוחות עתיקות שמתות הן כבר. לעומתם מגיל כה צעיר נאלצנו לבחור בין יהושע המצביא ובין ההומניסט הרכרוכי, לבחור באיזה שביל לצעוד מבין השניים: שביל רוחות התנ"ך, מסריו, דמויותיו הכבירות, או הליברליות המנוונת. נאלצנו לבחור ובחרנו: זרקנו לאלף עזאזל את כל "האמיתויות" ואלף פעמים צעקנו "הן!" לאלוהי הצדק האכזר של התנ"ך- כי לא יהיה לנו ספר אחר על פניו וממנו נוציא את הכוחות למען עתיד חדש.
באות אם כן שעות גדולות לאנשים גדולים ש"בני אדם" רוצים להיקרא ואני אשאל: המוכנים אתם למעשים שנוצרו לטלפיי נשרים?
כה אמר ז'נבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה