Vita

תקופת המבחנים קרבה (ואם איזה סטודנט במקרה נפל פה – בהצלחה!) ולפני שאני לוקח שלושה שבועות חופש מן הקהילה המקוונת, אני רוצה להציג כאן אבחנה שלא נותנת לי שקט מחשבתי.

כולם מסכימים שאנחנו במשבר: התפוררות מערכת החינוך, מערכת פוליטית מושחתת, אנארכיה חברתית (שלא בהכרח מביאה לאנרכיה שלטונית – ישים לב הקורא להבדל) ועוד מיני רעות חולות.

קבוצה קטנה יותר יוצאת מן הכלל שלעיל ומבהירה שהמשבר נובע מהדמוקרטיה הליבראלית הנוכחית ולכן כל ניסיון לתקן את המצב בתוך גבולות המערכת שגרמה לנזק הוא ניסיון עקר. במקום זאת מה שנדרש לשיטתם הוא בנייה מחדש של החברה לאור הכרה בטבעה הלא-שוויוני של המציאות והעלאה על נס של תכלית חברתית כוללת כדרך להנעה של היצור האורגני החדש. הכול טוב ויפה, למעט שאלה אחת: מהי התכלית? מה ה"מטאפיזיקה" שמאחורי המערכת התרבותית?

אנסה לבחון את העניין: אנו מניחים שהמציאות שאנו פועלים בה היא חיצונית לנו ובעלת חוקיות אותה ניתן לגלות ולצפות שתתקיים גם בעתיד. המציאות הזו היא היחידה: המחשבות שלנו כלולות בה, אף כל "עולם מטאפיזי" הוא חלק ממנה. הדבר מותיר שתי ברירות: להתאים עצמנו אליה[1] או להתעלם ממנה ולנסות ליצור "מציאות חלופית" אשר תתנתק או תנסה לעצב את המציאות החיצונית באופן אשר יפגע באדם עצמו. לשם התועלת, כמו גם האתגר, התאמה והכרה במציאות החיצונית הזו היא הנדרשת.

ההתאמה, ההישרדות וההתפתחות, כלומר התקדמות ממצב פיזי-מנטאלי גולמי למצב מזוקק וחזק יותר, דורשים תכונות מסוימות מהפרט אותן הוא יכול להשיג באופן עצמאי או לחדול בדרך. הבחנה זו טובה כל עוד הפרט אינו חלק מחברה גדולה יותר – אולם האדם הוא יצור חברתי; מכאן שההישרדות כמו גם ההתפתחות שלו תלויים בחברה בה הוא נמצא.

החברה לוקחת את תפקיד האדם: היא צריכה להיות מסוגלת להתאים עצמה לנסיבות חיצוניות ולהבטיח את הבריאות שלה. יכולות אלו מושגות על ידי עיצוב וסידור המידות של היצור האנושי לכדי אחד אשר יכול לנהל את חייו הפרטים ולבצע את המטלות הנדרשות ממנו, תוך בחינה ומיקום כל אדם בנישה המתאימה לו.

התיאור הזה הוא המימוש הפיזי של האידיאלים של החברה הנמצאים כדרבון לה וכבסיס לתרבותה. אידיאלים אלה מדברים על מקומו של האדם ביקום[2] ומכאן על דמות האדם האידיאלי. התרבות מבטאת זאת בעזרת אומנות, דת, חינוך, ספורט ועוד בשביל לקדם את הפרטים להגשים איש-איש את המידות הראויות לו ולפעול ביחד לפיתוח התרבות והחברה כך שיוכלו לקדם עוד דור ועוד דור.

האבחנות האלה צריכות ליטוש וסדר, אבל הן התחלה – יש להעמיד אידיאל חדש-ישן לאדם, אשר ממנו תצמח תרבות וחברה אידיאלים (לא במובן של מושלמים, אלה כרעיונות ותכליות עליונות).