Vita

טיעון לוגי מחייב הפרדה של מונחים, תיחומם זה מזה והגדרת היחסים ביניהם כתנאים מקדימים לקיומו. בבואנו להעלות טיעונים לוגים איננו יכולים להסתכן באי-הבנה של מילים או מונחים, בערפול היחסים ביניהם או הכוונה שלנו. במקום זאת אנו משרטטים שרשרת סיבתית ברורה הבנויה על לוגיקה ובמקרה הצורך ביסוס מתאים.

אולם אין שיטה אשר אין לה בעיות:

א.      בשביל להשתמש בצורה הלוגית אנו חייבים לקחת רעיונות ולפרק אותם לרכיבים נפרדים אשר מחלוקים אחד-אחד לקטגוריות יחסים. לא ניתן לדבר בבת אחת על עשרות קשרים בין עשרות גורמים, אלא להפריד כל קשר וקשר ולהציג אותו – תוך שהחיות מן המערכת נשאבה כבר לגמרי (ינסה למשל הקורא לתאר אף את אורח החיים בכפר, על החינוך, השלטון, הדת וכו' ויגלה איך לא ניתן לעשות כן אלא על ידי ניתוח והפרדה של כל חלק בנפרד - תוך שנהיה מסובך יותר ויותר לתאר את הדינמיקה בין כל החלקים).

ב.      עד כמה שהלוגיקה היא כלי נהדר, היא בכל זאת הייתה ונותרה כלי. אני יכול להוכיח לכם במשוואות וניסויים שהדרך הטובה ביותר לחברה אופנתית היא על ידי משטרת אופנה, ברם אינני יכול להוכיח שאכן לחברה אופנתית יש לשאוף. העניין נוגע כאן ל"שרירותיות" בהוויה האנושית: החלק האי-רציונאלי (אשר מכונה באופן אירוני משהו ביהדות – "רצון") שלנו הוא שמצייר את הערכים והעדפות שלנו. עלינו קודם להניח את המטרה בשביל לתת ללוגיקה למצוא עבורנו את הדרך.

כאן נכנסת השפה האסתטית, זו של צורות ותכונותיהן, בשביל לענות על החסרים של הדרך הלוגית. השימוש בשפה זו הוא על ידי מטאפורות, סמלים וציורי לשון בשביל להעביר מסרים ויחסים אשר אינם נמצאים ברובד הראשון של הטקסט.

כתיבה כזו נותנת לנו: א' לבטא מערכות יחסים מורכבות הודות לרבדים השונים של הטקסט. בעוד שבכתיבה הלוגית למילה יש רק משמעות צרה, בחשיבה האסתטית היא יכולה להכיל כמה משמעויות אשר אלו המתאימות נבחרות בהתאם להקשר של הטקסט; ב' להשפיע על הרצון והרגשות של הקורא על ידי הרדמת המערכת הביקורתית-אנליטית: הקורא המודע לבטח כבר הבחין כיצד הקולנוע/טלוויזיה/ספרות/אומנות פלאסטית משמשים כלי להעברת רעיונות ובדרך-כלל אמצעים אלה מצליחים לבצע מניפולציות שמאמרי דעה לוגים אינם. זה היתרון של הסימבוליקה, של האומנות – איננו מתכוננים לקרב רעיוני כאשר אנו מתיישבים לראות סרט, על אף שדווקא אז מתרחש הקרב המכריע ביותר.

אם כן, השימוש בסמלים – ויהיו אלה צורות אמתיות או סיפורים – מציע לנו, כפי שהציע לדורות קדומים יותר, להעביר מסרים מורכבים ובאופן משכנע יותר מן שיטת הטיעון הלוגית-מתמטית הרווחת בימינו. לא שזו זניחה או חס וחלילה לא חשובה, אולם לכל דבר יש עת ומקום: לפעמים להיגיון צרוף, לפעמים לאומנות טהורה.