Vita

אבק המלחמה באזור גיאורגיה מתחיל לשקוע והרוסים, ביחד עם רבים בעולם, מסמנים את זה כניצחונה של רוסיה לשמירת האינטרסים שלה בחצר האחורית. "הנה", חושבים להם ראשי הממשל בקרמלין, "הראנו לאמריקאים שלא נקבל את הפלישה שלהם לשטח שלנו ושהגיע הזמן להתייחס אלינו כמעצמה שוות ערך".  אולם נראה שלמרות חצוצרות הניצחון בסופו של דבר המלחמה נגד גיאורגיה ו"הניצחון" כביכול על ארה"ב הם לא יותר מאשליה- המלחמה בקווקז היא בבחינת גול עצמי לרוסים.

מדוע יש לראות ניצחון מתריס כזה כגול עצמי? משום שגיאורגיה היא רק חלק קטן מהשח העולמי שרוסיה מנסה לשחק עם ארה"ב כבר כמה זמן. אגב, אין טעות בשימוש ב"מנסה"- רוסיה מנסה לגרום לאמריקאים לשחק איתה שח בעוד שהם מצידם משחקים במונופול בו הם קונים עוד ועוד אחיזה על השטחים לשעבר על בריה"מ ומה לעשות, לפוטין כואב לראות שהנוכחות האמריקאית מתחילה להקיף את רוסיה שפעם הייתה אחת משתי מעצמות עולם.

תמונת המצב שמצטריית בפני הרוסים היא עגמומית- ארה"ב היא מעצמת העל היחידה ולבעלות הברית לשעבר של רוסיה יש אינטרסים חדשים שהפעם פונים לוושינגטון מאשר למוסקווה. האם על רוסיה להשלים עם המצב? לוותר על תהילת העבר? "וודאי שלא!" קבע פוטין והתחיל להצעיד את רוסיה לשם החזרה לכבוד ולכוח של ימים עברו. עם כסף מתעשיות האנרגיה שלה ועם מנהיגות חזקה ורודנית, רוסיה ניסתה להתעצם ולהתעמת עם ארה"ב עד שזאת תכיר בה כיריבה שוות ערך. אולם כמו כל חלום יש את הפנטזיה ויש את המציאות.

ארה"ב הודיעה על הצבת מערכות הגנה מפני טילים במזרח אירופה ובכך הופכת באופן רשמי את מזרח אירופה כחלק ממערך הביטחון הלאומי שלה. הרוסים בתגובה טענו שמדובר בפגיעה בביטחון הלאומי שלהם ומהווה הפרה למאזן האסטרטגי בין המדינות בעוד שארה"ב הכחישה שמדובר באיום על הביטחון הרוסי ושהמערכת נועדה אך ורק לשם הגנה מפני טילים מאיראן וצפון קוריאה (נחמד שהאמריקאים חושבים עלינו, לא?). הרוסים כמובן חשפו שיניים ומאז ההכרזה האמריקאית בנושא המדינות המיועדות כבסיס הצבה, צ'כיה ופולין, גררו את הרגליים במו"מ בשביל לנסות ולהפחית את הזעם הרוסי. יש לצפות שהפחד שרוסיה תפעיל סנקציות כלכליות נגדן או אף תתקוף אותן, דבר שקיבל אישור נוסף בפלישה הרוסית לגיאורגיה, ירתיע אותן מספיק בשביל לסרב לחלוטין להצעה האמריקאית, אך הנה רק עכשיו אנו למדים שפולין מעוניינת בהצבת המערכות ובסיוע צבאי מארה"ב לנוכח התוקפנות הרוסית. ברם השפעות המתקפה על גיאורגיה לא מתסיימות שם: גם אוקריאנה, שהרוסים בוחשים בממשל שלה כבר שנים, הודיעה שהיא מוכנה להצבת טילים הגנתיים בתחומה. מדוע, תוהים הרוסים, הולכות המדינות האלה לקראת המערב במקום לנסות ולהתחנף אליה? הסיבה היא שהמלחמה בגיאורגיה מסמנת מלחמה קרה חדשה ומה לעשות, למדינות הלווין לשעבר של רוסיה יש זיכרון מר מהתקופה ההיא. אוקריאנה, פולין ועוד מדינות מכירות באופן רשמי בעובדה שרוסיה שואפת לחזור לתקופת התהילה של בריה"מ ויותר מסביר להניח שכחלק מהחזרה לתהילה העצמאות המדינית שלהן ,שלה זכו רק פחות משני עשורים לפני כן,תיעלם. מצב העניינים הזה דוחף את מדינות מזרח אירופה לקראת המערב בחיפוש אחרי מקלט מפני הדוב הרוסי מתעורר ובעצם גורמות לרוסים יותר נזק מאשר הצלחה בכל מה שקשור להשפעות המלחמה בגיאורגיה. 

המלחמה בגיאורגיה, כך מסתמן, היא בסופו של דבר האיתות הרשמי של רוסיה לעולם החופשי שפניה אינן לשלום ושהיא מעוניינת להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה לשם החזרה לתקופת הכוח של בריה"מ. ברם, שלא כמו אז היום התוקפנות הזאת כנראה רק תעכב את הרוסים בניסיונות ההתפשטות שלהם. הוכחה היא שאף את אחת המטרות בפלישה לגיאורגיה, מניעת ההתקרבות למערב, הם כשלו מלהשיג.