צדק, צדק תרדוף- למען תחיה!
ציירו בלבכם שאתם חיים בקהילה כפרית קטנה, שמשום ריחוקה מעיר הבירה הציב בה המלך את פסלו ועם חוק ברור- אם תושבי הכפר לא ישמרו על הפסל, הם יחושו בחרון אפו של השליט; וביחד עם הפסל, אף דאג לשלוח מספר משגיחים.
הימים חלפו, הקהילה הכפרית הקטנה שגשגה והפסל נותר ללא רבב. עד שיום אחד נער פוחז ירק על הפסל, בנוכחותו של המשגיח; האחרון כמובן דרש להוציא להורג את הנער, אולם תושבי הכפר הסבירו לו שמדובר בנער מבית הרוס, יתום חברתי, שבאמת לא יודע מה הוא עושה. המשגיח השתכנע והנער חויב רק לנקות את הפסל.
כך עברו עוד מספר שבועות ולפתע- בחור אחר זרק צואת פרות על הפסל. הפעם המשגיח באמת לא יכול היה לשתוק ורגע לפני ששלח את הפושע לתלייה, שכנעו אותו התושבים שגם פה מדובר בנער חלש אופי, שהכניסו לו "רעיונות רעים". המשגיח היה חייב להסכים שקיימת סבירות שדבר כזה התרחש וגם הפושע הזה חויב רק לנקות את הפסל.
כך לאט לאט נעלם הפחד מן המלך ולבסוף המשגיח מצא עצמו נתלה על ידי ההמון המורד של הכפר. אנרכיה השתלטה על הקהילה השקטה ואתם נאלצתם לברוח או להילחם על רכושכם. והמלך? הבין את הסיכון בקיומו של כפר מורד והשמיד את הקהילה עד האיש האחרון.
אותו תהליך, של נפילת הסדר, מתרחש בצורה מורכבת יותר במדינות אולם הוא בעל אותם עקרונות (ואותם תוצאות) כמו הניסוי המחשבתי שניהלנו: תחילה כמה כלבים שוטים משולי החברה פוגעים במוסדות השלטון; כשאלה אינם נענשים, המרדנות מתחילה לזלוג לתוך ליבה של החברה ולפני שתשימו לב- המדינה התפרקה לבליל כאוטי והרסני.
בנוסף, המניע המרכזי להתמוטטות הזו הוא גם זה שהיה במשל: הניסיון להעלים את האחראיות האישית של הפושע ולהחליפה בנסיבות חברתיות. בדיוק כפי שניטשה מבכה ב"אנושי, אנושי מדי" את ההוצאה להורג של פושעים משום היותם עבדיו של דטרמיניזם ונטולי רצון חופשי, כך הקרימינולוגיה המודרנית צעדה שלב אחד אחרי יצירת פרופילים וגילוי תבניות פשיעה: נתינת הכלים ל"פעילי זכויות" למיניהם בשביל לזכות את הפושע או לכל הפחות להקל על עונשו.
מגמה זו הופכת את שלטון החוק לרחום וחלש יותר, תוך שהיא ממוססת את פחדם של האזרחים (והשליטים) מפני החוק. וכשהחברה ונבחריה אינם עוד מרכינים ברך בפני חוק האומה, המדינה נהפכת למיותרת.
הדג מסריח מראשו
מקיאבלי מביא בספרו "הנסיך" את מצב העניינים שהתחולל ברומניה (חבל ארץ באיטליה): נסיכיו של העם, משום שהיו חסרי הון עצמי וחלשים, עשקו אותו וביצעו פשעים נוראיים. בעקבות זאת העם עצמו החל לפשוע ורומניה נהפכה לנסיכות של פושעים ופריקת כל עול וחוק.
הדבר התנהל עד שצ'זארה בורג'ה השתלט על המדינה וחיסל את כל משפחת המלוכה. אז, כשאל מול עיני העם לא עמדו חבורת פושעים אלא חבר מתים ועליהם עומד רודן שידוע באכזריותו, נפסקה הפשיעה והעושק במדינה והיא חזרה להתנהל בצורה הנכונה.
וכיום, האם התנהלותם של בכירי השלטון אינו מקרין על התנהלות החברה? בהחלט כן. הגנב הקטן, כשהוא עד לפשעי הענקים האלה, חש שאין במעשה שלו משום עוול או רשעות והרי "אם להם מותר, מדוע לי אסור?".
לכן הפשעים שמבצעים נבחרי ציבור, שוטרים, מפקדים ושאר חברי השלטון, עלוקות שהעם שם על עצמו בשביל שגשוגו, חמורים פי כמה מפשע שביצע אדם בודד- הוא זאב בודד בלהקה, מישהו שיש להעניש על שום שבירת החוק. לעומתו, נציגיו של השלטון הם האחראים לאכיפתו של החוק על הלהקה, הם התגשמות אידיאל האומה בבשר וכשהם פושעים על הענישה להיות לא רק על שבירת החוק, אלא גם על בגידה בייעודם.
כמובן, כל עוד ההנהגה פתוחה בפני כל אחד (ולכן עבור אף אחד) לצפות לאתיקה מתאימה מממנה יהיה מוגזם (כי כוח משחית, במיוחד את החלשים) ועל אף זאת- אם מישהו זכאי לעונש מוות הוא המנהיג, מי שקשר את חייו בחוק ולכן כשבגד בו איבד את זכותו לחיים. רק ענישה כזו, חסרת רחמים ומשוא פנים, יכולה להרתיע את חברי השלטון מלמעול בתפקידם ולפרור את שלטון החוק במדינה.
גורל הזאב המורד
לאחר שהבהרנו שהענישה על נציג שלטון שסרח חייבת להיות חסרת רחמים ולפעמים ללא פרופורציה למעשה עצמו (וכן להשפעתו), עלינו לתהות מה בנוגע לכל אלה בחברה שמחליטים להפר את החוק ולגרום נזק לאחיהם לאומה. בקצרה: ענישה מחמירה מתוך כוונה להרתעה, חינוך מחדש והפקת תועלת למדינה.
ראשית, חברה שנותנת לאדם שאנס את בתו פחות משני עשורים בכלא היא חברה אובדנית, בטח כשקולות בה דורשים לשפר את תנאי בתי הכלא ועבודות כפייה אינם בתוקף. במקום לקבוע עונש מינימאלי לכל פשע (וכשעונש מוות ייכלל בין אפשרויות הענישה של השופט) ולנצל את המסה האנושית שמושלכת לבתי הכלא בשביל עבודות למען אינטרסים לאומיים, אנחנו נותנים להם לחיות על חשבון משלם המיסים ובלי שלנו תהיה תמורה ראויה.
הסיבה לגישה זו היא שכפי שיש להילחם בגורמים חיצוניים המאיימים על החברה, יש להילחם אף ביתר נחישות כנגד גורמים המאיימים על החברה מבפנים- פרטים הפוגעים באחרים ויוצרים טינה, מפרים את החוקים הבסיסיים ביותר של החברה (איסור פגיעה בחלשים: נשים, ילדים וזקנים) או מערערים את אבן היסוד של המדינה, היא התא המשפחתי, מסוכנים יותר מכל טרוריסט שתוכלו לדמיין.
כמובן שענישה מקסימאלית על כל מעידה תכניס את רוב האוכלוסייה לבתי הכלא ושחרור שוטרים מכל מעצור תהפוך אותם לחיות שרק יגרמו לתסיסה הן לא בתוכנית, כמו גם שמדינת משטרה (כפי שכבר הובהר) עומדת בניגוד לעקרון היסוד של הרפובליקה. לכן מערכת אכיפת החוק צריכה לאתר את הפשעים כשהם מתרחשים ולהעניש בהתאם את המבצעים.
על אף הדברים בתחילת המאמר כנגד זיכוי פושעים על ידי התנאים הסוציו-אקונומיים שלהם, אין הכוונה להתעלם מקבוצות באוכלוסיה שמהוות חממות לפשע וליצירתם של פרטים כושלים שמחוסר יכולתם לעשות משהו מועיל, פונים לפשיעה בשביל לשרוד ולהשיג עוצמה.
קבוצות כאלה חייבות להיות מטופלות על ידי מנגנונים אחרים של הממשל שמטרתם מיפוי, מיון ותמיכה בחלקים בחיוביים של הקבוצות האלה תוך הקמה של תשתית חברתית מתאימה. אלה שיזוהו כגורמים הפוגעים במרקם החברתי (סוחרי סמים, כנופיות מקומיות וכו') יטופלו במהירות על ידי גורמי אכיפת החוק ויותירו את המרחב החברתי נקי לפריחתם של האחרים.
הדבר יאפשר להם להפיק מהגורמים הגנטיים את המיטב ולרפובליקה להפחית את מספר הנכשלים באומה.
יש אם כן להפריד בין ההתייחסות לגורמים המביאים לפשע ולפשע עצמו: מערכת אכיפת החוק היא הפטיש שמכה במסמר שיצא מן המקום בעוד מערכות אחרות, של חינוך ורווחה, ידאגו לטפל בגורמים המביאים לפשיעה. במקום הרפיסות הנוכחית אל מול הפשיעה יש להציג עמדה חסרת רחמים ובעלת מטרה ראשית של מקסום רווחי החברה מענישת הפרט שפשע ויהיה זה בעזרת עבודות כפייה או אף הוצאה להורג לשם הרגעת הרוחות.
| 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה
