Vita

הערת טרום קריאה: זעם רבותיי חייב להשתחרר מפעם לפעם, אחרת מתפוצצים. הפוסט הזה הוא שחרור קיטור כזה.

בימי מבצע עופרת יצוקה, בדיון (שהזכיר יותר וויכוח) עם חבר'ה מחו"ל, אחד המשתתפים טען ש"אם ישראל רוצה להיות חלק מן המדינות המתורבתות, עליה להתנהג כמו אחת". לנוכח המשפט הזה לא יכולתי לחוש חום, רעידות בכל הגוף ואת הרצון העז לשבור את האצבעות שהיו אחראיות לשטות הזו.

*

"המדינות המתורבתות" שהוא דיבר עליהן, או לכל הפחות אלה שאני מכיר ככאלה להן ניתן התואר, הן כאלה שמעורבות במלחמות, סחר נשק חובק עולם, טבח מיליונים ועוד דברים טובים. מדינות מתורבתות כמו גרמניה ובריטניה שיעבדו עמים ויצאו למלחמות רצחניות; ארה"ב, הדמוקרטיה הדגולה, קמה על ידי רצחו עם של אוכלוסיית הילידים וכיבושים אימפריאליסטים; את מס' המדינות באירופה שההיסטוריה שלהן לא כוללת שיעבוד, קולוניזאציה או רצח יהודים אני בטוח שניתן לספור על יד אחת.

ובכל זאת, אלה "המדינות המתורבתות". למה מתורבתות? כי המערב מציג את התרבות שלו כ"תרבות האוניברסאלית" עם הערכים והשיטות הטובות ביותר. אין להתפלא אם כן מדוע ציביליזציות לא מערביות מגיבות כיום בעוינות הולכת וגדלה לערכים דמוקרטיים, שטובים כשלעצמם, שמתויגים כחלק מן המערב.

*

וכשאנו שומעים על רצח עשרות אם לא מאות באפגניסטן על ידי כוחות הקואליציה, על מעיכת זכויותיהם מפגינים באיראן ותוך ידיעה שנאט"ו הפציצו ריכוזי אוכלוסיה במלחמת קוסבו ורצח העם שמתבצע בצ'צ'ניה, עלינו לתהות למה רק ישראל היא זו שזוכה בחקירות כה מעמיקות (ומוטות) שכל מטרתן להראות שהנה- "עד שלא יפעלו כנגד ישראל לא יהיה שלום במזרח התיכון" כדבריה של נציבת זכויות האדם באו"ם במועצת הביטחון.

עם העובדה שבמשך רוב זמן קיומה של הועידה לזכויות האישה רק ישראל גונתה ושבאופן כללי בפוליטיקה העולמית שולטת לא האמת אלא הצביעות והאינטרסים, אני חושב שלטעון ש"כל העולם נגדנו" אולי לא מדוייק, אך גם "לעולם אכפת מאיתנו" תהיה הגזמה מסויימת לאור העובדה שמוכרים אותנו בשביל הנפט של הערבים.

*

אולם איננו חייבים לשתוק לנוכח דחיפת האף האמריקאית לתהליכים במזרח התיכון, לנוכח הצביעות האירופאית והטמטום הקטלני כמעט שמציגים יחידים וקבוצות בעולם. הנה מס' הצעות למשרד החוץ הישראלי, בשביל לתת להם להתבוסס בדמם:

א.      אם האמריקאים דורשים מאיתנו להקפיאה התנחלויות ו"להחזיר שטחים", מדוע הם לא יעשו מחווה דומה? למי שלא יודע, טקסס וחלק נרחב מדרום ארה"ב נכבש במלחמת התוקפנות האמריקאית כנגד מקסיקו במאה ה-19. אם האמריקאים רוצים שאנחנו נוותר על חבלי מולדת, שהם יוותרו על הכיבושים בדרום- נדרוש להקפיא את הבנייה בלוס-אנג'לס ואת פינוייה של ניו-מקסיקו. בכל זאת: נאה דורש נאה מקיים.

ב.      לעם הספרדי שמורה פינה חמה בליבי, לנוכח העובדה שהקולניים בשמאלנים הלא-מציאותיים שפגשתי היו ממוצא ספרדי. להם אני מציע לשלוח מפה של חצי-האי האיברי לפני מסע הכיבוש של הצפון הנוצרי ולדרוש מהם שאם אנחנו נדרשים להקים מדינה פלשתינית, של עם שהמציא את עצמו, הם לכל הפחות יכולים להחזיר את צאצאים של כל אותם מוסלמים שגורשו מספרד ולשלם פיצויים לעולם הערבי. בכל זאת- פשעי כיבוש אינם מתיישנים[1].

ג.       לערבים כדאי להזכיר שמקורם בחצי האי הערב, שהעובדה שהם רוב אתני במזרח התיכון היא תולדה של מפעל כיבוש שהופך את הקולוניאליזם האירופאי למשחק ילדים ושאם אנחנו צריכים לתת מדינה לפלשתינים, אז שסוריה, איראן, עיראק וטורקיה יקימו את כורדיסטן ושמצרים תקים מדינה קופטית.

*

החוצפה הערבית ומידת המושפלות שלנו לפעמים מדהימה אותי- ירדן מבקרת אותנו על ההתנהלות כנגד מתפרעים בסביבות הר הבית? ממתי היא הפכה להיות למדינה משפיעה באזור ולא לתוצר של עסקה בין בית המלוכה הסעודי לזה הבריטי? אם הם ימשיכו לקשקש בנושא, אני מציע לשחרר כמה עשרות מחבלי חמאס- לירדן. אולי אפילו לדבר על "הקמת מדינה פלשתינית בעבר הירדן המזרחי" .

*

גם לסוריה הייתה החוצפה (המגוחכת אומנם) להזכיר "עימות מזויין" ו"ישראל" באותו משפט שמערב גם אותה. כיצד הסורים מתכוונים להשתלט על הגולן- עם מטוסים חלודים וטנקים ללא חלקי חילוף? אולי אסד פשוט מתגעגע למטסי חיל-האוויר מעל הארמון הנשיאותי בדמשק; במקרה הזה כדאי שחיל האוויר יעשה מטס ידידות מעל דמשק וכדאי שגם ישלח לאללה מחנה טרוריסטים אחד או שניים.

*

בעניין האיראני אינני חושב שיש עוד משהו להגיד חוץ מהעובדה הברורה שהמערב מפחד לעשות איזו פעולה אפקטיבית כנגד איראן, לנו מתישהו לא תהיה ברירה אלא לעשות מעשה ואם איראן תהפוך לגרעינית הדבר יהפוך את אחד האזורים הנפיצים ביותר על פני כדור הארץ לגרעיני. כפי שנוהג להגיד חבר קרוב- "קסום".

*

בקיצור רבותיי, העולם שועט לעבר סכסוכים חדשים, אנחנו עדיין לא למדנו שאין לסמוך על הגויים והאומה היהודית מזכירה יותר ויותר מדינה מערבית מנוונת- דמוקרטיה בה העם עסוק בלהתלונן במקום לעשות, ממשל לא תקיף ואלימות גואה. אך לפחות בתחילת עידן האורות היו בטוחים שחופש לכול יהיה הדבר הכי טוב.

הם כנראה שכחו שבשביל לתת למישהו אחראיות על חייו, קודם צריך לוודא שמדובר באדם אחראי.

אבק המלחמה באזור גיאורגיה מתחיל לשקוע והרוסים, ביחד עם רבים בעולם, מסמנים את זה כניצחונה של רוסיה לשמירת האינטרסים שלה בחצר האחורית. "הנה", חושבים להם ראשי הממשל בקרמלין, "הראנו לאמריקאים שלא נקבל את הפלישה שלהם לשטח שלנו ושהגיע הזמן להתייחס אלינו כמעצמה שוות ערך".  אולם נראה שלמרות חצוצרות הניצחון בסופו של דבר המלחמה נגד גיאורגיה ו"הניצחון" כביכול על ארה"ב הם לא יותר מאשליה- המלחמה בקווקז היא בבחינת גול עצמי לרוסים.

מדוע יש לראות ניצחון מתריס כזה כגול עצמי? משום שגיאורגיה היא רק חלק קטן מהשח העולמי שרוסיה מנסה לשחק עם ארה"ב כבר כמה זמן. אגב, אין טעות בשימוש ב"מנסה"- רוסיה מנסה לגרום לאמריקאים לשחק איתה שח בעוד שהם מצידם משחקים במונופול בו הם קונים עוד ועוד אחיזה על השטחים לשעבר על בריה"מ ומה לעשות, לפוטין כואב לראות שהנוכחות האמריקאית מתחילה להקיף את רוסיה שפעם הייתה אחת משתי מעצמות עולם.

תמונת המצב שמצטריית בפני הרוסים היא עגמומית- ארה"ב היא מעצמת העל היחידה ולבעלות הברית לשעבר של רוסיה יש אינטרסים חדשים שהפעם פונים לוושינגטון מאשר למוסקווה. האם על רוסיה להשלים עם המצב? לוותר על תהילת העבר? "וודאי שלא!" קבע פוטין והתחיל להצעיד את רוסיה לשם החזרה לכבוד ולכוח של ימים עברו. עם כסף מתעשיות האנרגיה שלה ועם מנהיגות חזקה ורודנית, רוסיה ניסתה להתעצם ולהתעמת עם ארה"ב עד שזאת תכיר בה כיריבה שוות ערך. אולם כמו כל חלום יש את הפנטזיה ויש את המציאות.

ארה"ב הודיעה על הצבת מערכות הגנה מפני טילים במזרח אירופה ובכך הופכת באופן רשמי את מזרח אירופה כחלק ממערך הביטחון הלאומי שלה. הרוסים בתגובה טענו שמדובר בפגיעה בביטחון הלאומי שלהם ומהווה הפרה למאזן האסטרטגי בין המדינות בעוד שארה"ב הכחישה שמדובר באיום על הביטחון הרוסי ושהמערכת נועדה אך ורק לשם הגנה מפני טילים מאיראן וצפון קוריאה (נחמד שהאמריקאים חושבים עלינו, לא?). הרוסים כמובן חשפו שיניים ומאז ההכרזה האמריקאית בנושא המדינות המיועדות כבסיס הצבה, צ'כיה ופולין, גררו את הרגליים במו"מ בשביל לנסות ולהפחית את הזעם הרוסי. יש לצפות שהפחד שרוסיה תפעיל סנקציות כלכליות נגדן או אף תתקוף אותן, דבר שקיבל אישור נוסף בפלישה הרוסית לגיאורגיה, ירתיע אותן מספיק בשביל לסרב לחלוטין להצעה האמריקאית, אך הנה רק עכשיו אנו למדים שפולין מעוניינת בהצבת המערכות ובסיוע צבאי מארה"ב לנוכח התוקפנות הרוסית. ברם השפעות המתקפה על גיאורגיה לא מתסיימות שם: גם אוקריאנה, שהרוסים בוחשים בממשל שלה כבר שנים, הודיעה שהיא מוכנה להצבת טילים הגנתיים בתחומה. מדוע, תוהים הרוסים, הולכות המדינות האלה לקראת המערב במקום לנסות ולהתחנף אליה? הסיבה היא שהמלחמה בגיאורגיה מסמנת מלחמה קרה חדשה ומה לעשות, למדינות הלווין לשעבר של רוסיה יש זיכרון מר מהתקופה ההיא. אוקריאנה, פולין ועוד מדינות מכירות באופן רשמי בעובדה שרוסיה שואפת לחזור לתקופת התהילה של בריה"מ ויותר מסביר להניח שכחלק מהחזרה לתהילה העצמאות המדינית שלהן ,שלה זכו רק פחות משני עשורים לפני כן,תיעלם. מצב העניינים הזה דוחף את מדינות מזרח אירופה לקראת המערב בחיפוש אחרי מקלט מפני הדוב הרוסי מתעורר ובעצם גורמות לרוסים יותר נזק מאשר הצלחה בכל מה שקשור להשפעות המלחמה בגיאורגיה. 

המלחמה בגיאורגיה, כך מסתמן, היא בסופו של דבר האיתות הרשמי של רוסיה לעולם החופשי שפניה אינן לשלום ושהיא מעוניינת להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותה לשם החזרה לתקופת הכוח של בריה"מ. ברם, שלא כמו אז היום התוקפנות הזאת כנראה רק תעכב את הרוסים בניסיונות ההתפשטות שלהם. הוכחה היא שאף את אחת המטרות בפלישה לגיאורגיה, מניעת ההתקרבות למערב, הם כשלו מלהשיג.