Vita

אנוכי יהודי. אינני לא יווני או רומאי או גרמני, גם לא צרפתי, נורדי או אמריקאי. יהודי, על כל הכרוך בכך.

אין לקחת בהצהרה הזאת משהו בנאלי, משהו ברור מאליו בהבנה הזו – הרבה זמן אני רועה בשדות זרים, כולנו. אין בהכרח רע בביקור מפעם לפעם, בלימוד הדדי. הבעיה מתחילה כששוכחים את הבית, את המקורות והמסגרת. זאת התבוללות, היטמעות והיעלמות. את זה אני מסרב לעשות.

לכן יש צורך להבין את המשמעות של הזהות, של השורשים. לא בתיווכם של עבדי שמיים או אדמה. הגיע הזמן להתעלות קוראיי היקרים, לחדד את הניתוח הניטשאני ולחזק את הלך הרוח. ושלב ראשון והכרחי הוא חשיבה אסתטית: הבנת השימוש, ההשפעה והפירוש של צורות, מטאפורות, טקסים וסמלים לשם העברת רעיונות ותפיסות.

הנה הוא הפסוק המפורסם על שלום עולמי:

"... וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה." ~ מיכה ד', ג'.

והנה פסוק ידוע פחות, גם הוא על אותו "שלום":

"וְהָיָה שְׁאֵרִית יַעֲקֹב בַּגּוֹיִם בְּקֶרֶב עַמִּים רַבִּים כְּאַרְיֵה בְּבַהֲמוֹת יַעַר כִּכְפִיר בְּעֶדְרֵי-צֹאן אֲשֶׁר אִם-עָבַר וְרָמַס וְטָרַף וְאֵין מַצִּיל. " ~ מיכה ה', ז'.

"ארבעה נכנסו בפרדס ואלו הן בן עזאי ובן זומא אחר ורבי עקיבא ... בן עזאי הציץ ומת עליו הכתוב אומר (תהילים קטז) יקר בעיני ה' המותה לחסידיו בן זומא הציץ ונפגע ועליו הכתוב אומר (משלי כה) דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו אחר קיצץ בנטיעות רבי עקיבא יצא בשלום" ~ תלמוד בבלי, סדר מועד, מסכת חגיגה, דף י"ד פרק ב'.

לא ברורה לי מהיכן התעוזה להיכנס לקודש הקודשים בלי אפילו לעבור בשער הראשי. זהו אחד מסימני העת המודרנית – חוסר המוכנות, אף בנושאים רמי חשיבות, לבצע תהליך הכנה והתמחות בשביל להבין ולהיכנס בסוד הדברים.

אין לי אלא להעמיד כאן י"ג עיקרי האמונה ולקוות שלפחות אחת מן ה"קבליסטים המודרניים" יחל לתהות מה הוא באמת עושה עם סודות עמנו היקר:

א.       כי ה' הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים;

ב.      שהוא יחיד ואין יחידות כמוהו, והוא לבדו אלהינו, היה הוה ויהיה;

ג.       שאינו גוף ולא ישיגוהו משיגי הגוף (שאינו עלול למאורעות האדם) ואין לו שום דמיון כלל;

ד.      שהוא ראשון והוא אחרון;

ה.     לו לבדו ראוי להתפלל ולא לזולתו;

ו.        שכל דברי הנביאים אמת;

ז.       שמשה רבינו היה אב לנביאים לקודמים לפניו ולבאים אחריו;

ח.     שכל התורה המצויה עתה בידינו היא הנתונה למשה רבינו;

ט.      שזאת התורה לא תהי מוחלפת ולא תהי תורה אחרת מאת ה';

י.        שהבורא יודע כל מעשה בני אדם וכל מחשבותיהם;

יא.    שהוא גומל טוב לשומרי מצותיו ומעניש לעוברי מצותיו;

יב.    האמונה בביאת המשיח, ואע"פ שיתמהמה נחכה לו בכל יום שיבא;

יג.     שתהיה תחיית המתים בעת שתעלה רצון מאת ה'.