לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vita


Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here

Avatarכינוי:  ז'נבה

בן: 33



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ניטשה בעדות אישית


"דע את המייחד אותך- אנו שוכחים על נקלה שבעיני אנשים זרים, הרואים אותנו לראשונה, אנו מהווים משהו שונה לחלוטין ממה שהננו בעיני עצמנו: על פי רוב לא יותר מאשר פרט המייחד אותך, הבולט לעין, קובע את הרושם הראשון.

גם אדם רך מזג ביותר ונוח לבריות, אם רק בעל שפם-אדירים הוא וכמו כל כולו יושב בצלו ושליו בצלו- עיניים רגילות של בני אדם לא תראינה אותו אלא כנספח לשפם רב-הממדים ופירושו של דבר: בעל אופי מיליטאריסטי, נוח לכעוס ולעת מצוא- אלים ועל פי זה הם מתנהגים בפניו."- דמדומי שחר, מכתם 381.

 

יכול להיות שניטשה מתבסס כאן על אירוע אישי?


לא, לא יכול להיות.

נכתב על ידי ז'נבה , 16/6/2010 17:20   בקטגוריות ניטשה, ענייני קריאה  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"אירו-ערביה": כיצד האליטה האירופאית מכרה את אירופה- המלצת קריאה


אני איש שאוהב טקסים, מסורות וכו'. יש משהו שמרומם את נפשי כאשר ההווה לרגע אחד קד קידה בפני העבר, לקשר הזה ולכן הנה אפתח לי במסורת בלוג שבתקווה תמשיך כל שנות פעילותו: המלצה על ספר.

כן, אני יודע מה אתם חושבים "זהו? המלצה על ספר?" אך בשבילי ובשביל כל אדם שאוהב ספרים הדבר הוא כמו להמליץ על ילד או חבר מאוד קרוב- מלאכת הבירור היא קשה, סיזיפית ובסופה תמיד בספק אם "זו הייתה ההחלטה הנכונה". על אף זאת הרצון לשבח את הספרים שראויים לכך, לחלוק אותם עם עוד אנשים, הוא רצון נחוש דעת עד מאוד.

לכן זה השי שלי לשבוע הספר: קידום מכירות של ספר אחד שראוי לכספכם.

 

אירו-ערביה/ בת יאור

456 עמודים, 99 ₪.

הוצאת שוקן, נדפס בתשס"ח 2008.

 

"יש לממש את שיתוף הפעולה והסולידריות האירו-ערביות באמצעות ארגונים בינלאומיים וועידות בינלאומיות. צריך להרבות ב]מפגשים וסימפוזיונים מקדימים, משותפים, אירו-ערביים] בכל התחומים- הכלכלי, המוניטרי, המסחרי וכיוצא בכל- כדי להגיע לעמדות משותפות"- טילז' דקלארק, חבר בלגי באיחוד הבין-פרלמנטארי לשיתוף פעולה אירו ערבי.

 

בציטוט הזה, שמביאה לנו בת יאור, ניתן לסכם את הספר כולו: השאיפה של מוסדות שלטון ומתכנני מדיניות באירופה ליצור איחוד אירו-ערבי כ"גוש על" חדש שיעמוד אל מול רוסיה וארה"ב ויגשים רחשי לב ושאיפות שקיננו ביבשת האירופאית מאז הכיבושים הצרפתים במערב אפריקה.

הספר נפתח עם הצגת המצב שכולנו כבר מכירים: הטביעה האירופאית בתוך ים אסלאמי, גלי מהגרים חסרי מוכנות להשתלב ו"תקינות פוליטית" שמסרסת את האדם החושב האירופאי. בת יאור, יהודייה שמשפחתה עזבה את מצרים ב57' והשתקעה בלונדון, מספרת לנו כיצד אירופה משנה את פניה בעודה עוצמת עיניים בפני הטרור האיסלאמי שמתפשט בעולם ובה. אך בת יאור אינה מאשימה איזו אליטה אינטלקטואלית או תנועה רעיונית בהידרדרות הזו; לא, היא מפנה אצבע מאשימה למנגנון ענק ומשומן היטב שכבר כמה עשורים ממיר לאט לאט את אירופה הנוצרית לאירופה איסלאמית.

הטענה הזו בתחילה איננה נתפסת ואנו מסתכלים על הרעיון בחוסר אמון: אם יש באמת איזה מנגנון צללים שפועל כבר חצי מאה בשביל ליצור אירופה חדשה- אירו-ערביה- כיצד לא נתקלנו בו? אבל אחרי הפרק ההיסטורי, בו קושרת המחברת בין התהליכים העכשוויים בעולם ובין דוקטרינת הג'יהאד העתיקה, לא ניתן יותר להכחיש: מנגנון ענק מתקתק לו מאחורי הצללים ולנו לא היה שמץ של מושג בנוגע לקיומו.

אין לטעות ולחשוב שהעובדה הזו, שבת יאור הסירה את הלוט מעל התהליך, מכניסה אותה לאקסטאזה או מניפולציות: בכתיבה קולחת ועם נימה אובייקטיבית היא משרטטת בפנינו את המאורעות, האישים והתהליכים שפעלו ופועלים בדרך לאירו-ערביה. שום ספקולציות לא תמצאו כאן- לכל טענה יש סימוכין, לכל ציטוט יש מקורות; עבודה עיתונאית משובחת.

 

כמובן שתרצו לטעום קצת ממה שהיא מביאה בספרה, ברם לנסות ולגולל בהמלצה הקצרה הזו את מה שהספר עושה ביותר מ300 עמודים הוא משימה בלתי אפשרית ואינני מתכוון לעשות זאת. במקום זאת הבהיר את הרגשתי לנוכח הדברים, לנוכח הראיות הבלתי ניתנות להכחשה שאירופה השתגעה: מצד אחד הפחד שהיבשת תבלע בים ערבי וישראל תיוותר מכותרת על ידי מוסלמים משני צידי הים התיכון, כשאחד מהם גם חמוש גרעינית (צרפת). מצד שני יש שמחה לאיד, הטעם המתוק של נקמה: סוף סוף האירופאים, הגזענים ביניהם שצעקו "יודן ראוס!" מקבלים אויב קצת יותר מאיים מרב קשיש.

ימים יגידו מי יכריע- העם הערבי או השבטים הנורדים והסלאבים.

 

סיכומו של עניין: אם ברצונכם להבין את המגמות השולטות בדמוגרפיה האירופאית, במדיניות האירופאית ובאינטלקטואליות שם, להציץ מעבר למסך הערפל בשביל לראות מי מנסה באופן פעיל להפוך את אירופה לשמית- "אירו-ערביה" של בת יאור הוא ספר חובה.

 

שבוע הספר שמח! :D

נכתב על ידי ז'נבה , 5/6/2010 00:20   בקטגוריות שבוע הספר, המלצת קריאה, איסלאם, אירו-ערביה, גיאו-דמוגרפיה, כיבוש, מדיניות חוץ, ענייני קריאה, שעות דמדומים, סיפרותי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



צהריי האדם


"'...זהו שחר שלי, יומי מחל: עלו נא, עלו הצהריים הגדולים!'- כה אמר זרתוסטרא ועזב את מערתו והוא יוקד וחזק כצאת השמש עם בוקר מתוך ההרים האפלים".

 

110 שנים לאחר מות האיש, הנה אני אומר לכם- באים ומתקרבים הצהריים הגדולים! אין הערפל והלחות האופפים את העמקים אלא סימן מקדים לרוח קדם חמה שבאה לשטוף את כולנו! אכן, מתקרבת שעת החום היוקד והבהירות האכזרית!

אך לא תהיה זו שעת העל האדם, כי הנה: אין עדיין מספיק אדם בשביל להתעלות עליו וכיצד יוכל אריה לעמוד על נעץ? עדיין המסה החיה שמאכלסת את עולמנו אינה מסת בני אדם- מסת אנוש היא! לא נקרא ליצור ההולך על שתיים "אדם" עד אשר יצדיק זאת: אדם נקרא הכובש, המגלה שתבל כולה ניתנה לו כממלכה להטיל עליה את מרותו; היש בינו ובין הצפונים בביתם- וגרוע מזה: בראשם- משהו במשותף? לא, לא ועוד מאה פעמים לא! עד לא יהיה אדם, לא יהיה על-אדם.

אולם הנה מתקרבים הימים הנמצאים כשעת כושר לאדם: הבהמה הגדולה אשר על הנהר גוססת ובמותה יצטרכו לבחור האנשים להיצמד לצללים הישנים או להעז להיכנס לאור. אז, כשכולנו נצטרך לשבור את המסכות והשלשלאות בשביל לשרוד, יגיעו הצהרים הגדולים של האדם!

אכן ירקבו וייפלו אנשים, ינשרו כעור המשיל נחש בהתחדשותו: אירופה על ההמונים המסוממים שלה, ארה"ב על ההמונים המנוונים שלה. מי יישאר אם כן בשביל להצמיח את אדם שעת הצהריים? ישראל אחיי! לא אחר מן הגזע העתיק, מהשפל בשפלים והמרומם שבעמים, הוא העם היהודי! "מדוע?" תתהו ואשיב: היש עם ששורשי ליבתו תקועים אלפיים שנים אחורה? יסתכלו הגרמנים ועמי הצפון בערגה על המיתולוגיות הנורדיות, ינסו לדמיין עצמם כוויקינגים הגדולים- קשקוש! על גבם הם נושאים אלף שנות נצרות, את רוחם הם צריכים לקשור מחדש ברוחות עתיקות שמתות הן כבר. לעומתם מגיל כה צעיר נאלצנו לבחור בין יהושע המצביא ובין ההומניסט הרכרוכי, לבחור באיזה שביל לצעוד מבין השניים: שביל רוחות התנ"ך, מסריו, דמויותיו הכבירות, או הליברליות המנוונת. נאלצנו לבחור ובחרנו: זרקנו לאלף עזאזל את כל "האמיתויות" ואלף פעמים צעקנו "הן!" לאלוהי הצדק האכזר של התנ"ך- כי לא יהיה לנו ספר אחר על פניו וממנו נוציא את הכוחות למען עתיד חדש.

 

באות אם כן שעות גדולות לאנשים גדולים ש"בני אדם" רוצים להיקרא ואני אשאל: המוכנים אתם למעשים שנוצרו לטלפיי נשרים?

 

כה אמר ז'נבה.

נכתב על ידי ז'נבה , 12/5/2010 21:38   בקטגוריות אקטיביזם אזרחי, ניטשה, ענייני קריאה, שעות דמדומים  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
12,289
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'נבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'נבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)