לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Vita


Lasciate ogne speranza, voi ch'intrate- Abandon all hope, You who enter here

Avatarכינוי:  ז'נבה

בן: 33



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

סוף סוף


ידיעות: כפר בדואי לא מוכר נהרס.

כן ירבו!

 

נכתב על ידי ז'נבה , 27/7/2010 13:33   בקטגוריות בדואים, תיקון לאומי, ערביי ישראל, ייהוד  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



על זבל מילולי מודפס- מניפסט השמאל הלאומי


היכולת להבליג היא יכולת חשובה לניהול חיים: יש גבול לכמה אנשים אנו יכולים להשיב על שטויותיהם וצריך לדעת מתי לומר בינך לבינך "אידיוט לא משעשע, הלאה"; זה היה יכול להיות גם המצב עם "מניפסט השמאל הלאומי", זבל תעמולתי מהביל שבתחילת עיוני בו החלטתי שלא אגיב לו, עד שהגעתי לחלק שהרתיח את דמי- הם זלזלו בז'בוטינסקי: זוג יבחושים העז לצקצק לא על דעותיו של האיש (עניין לגיטימי) אלא על היותו איש מעשה, על פועלו למען העניין הציוני בתקופת חיים קצרה בה הספיק לעשות יותר ממה שרוב בני האדם חולמים עליו.

לכן בהתאם לאמרתו של ז'בוטינסקי ש"שקט הוא רפש" החלטתי לא להבליג ולהקדיש עוד מזמני היקר בשביל, כמאמר הגשש, להוציא למניפסט את המעיים מהמעיים, מעשה נקמתו של תלמיד שירקו על מורהו.

תיהנו.

 

דברי פתיחה

מעידים כותבי ה"מניפסט", מר שמואל הספרי ואלדד יניב, שמדובר "לא [ב]עבודה אקדמית. אין כאן הערות שוליים או ביבליוגרפיה... זה גם לא טקסט לפוליטיקאים או אקדמאים, אלא לאנשים אינטליגנטים. כאלה שלא יכולים יותר." במילים אחרות- השניים מבהירים שסימוכין לדבריהם לא יביאו ושהכתב נועד לאנשים אינטליגנטים; על איזו רמה של אינטליגנציה נעמוד מאוחר יותר. בינתיים- יש לנו גיבוב שטויות לפרק.

רגע על הקפיטליזם ברוח המאה ה-19

גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא ימני מדיני התומך בשוק חופשי וממשלה עם מקל גדול כנגד מונופולים, או כך לפחות הוא חשב-

"הקפיטליסט אומר- אני אעשה כסף כמה שאני רק יכול, כמה שיותר, בלי גבול ועל הזין שלי העניים והחלשים. האידיאולוגיה של הימין מסכימה איתו אבל מציעה שכדי למנוע צרות עם החלשים האלה... צריך לתת להם קצת עצמות ושאריות... הימין בכל העולם חושב שזה ממש בסדר שהבעלים של הבנק ירוויח פי שלוש מאות מהשומר בפתח הבנק...".

במילים אחרות אני כימני נורא אוהב שעושקים אותי, על גבול הסאדו-מאזו: התפיסה הכלכלית שלי מרטיבה עצמה משום מחשבות העושק ואינני חולק את ההיגיון שכולם צריכים להיות עניים באופן שווה; בהחלט בושה.

הבעיה היא כמובן שאלו שטויות שמתאימות למניפסט קצת יותר מפורסם (של בחור מזוקן, יהודי לשעבר עם תפיסה מטופשת במקצת על ההיסטוריה): אם העשיר עושק את העני, הוא מרכז הון, אם הוא מרכז הון- השוק מפסיק להיות חופשי; עד כדי כך פשוט- יש סיבה שתיאודור רוזוולט הוא זה שחתם על החוק כנגד המונופולים ושקובה היא עד היום מדינת עולם שלישי.

בנוסף, מה הבעיה שבעל הבנק ירוויח יותר משומר, ממש יותר? ניחא היה מדובר בבנק ממשלתי, אז צריך להגביל להם את השכר ולו רק משום הוצאות,אך מישהו רוצה להגיד לי שעבודת שומר ובעלי גוף עסקי שוות מבחינת מאמץ? זה כמו לדרוש השוואת שכר בין המנקה בבית החולים והכירורג הבכיר.

מצד שני, אולי הם פשוט שטופי מוח: תיאורם בנוגע למי שמוגדר כ"קפיטליסט" אינו מנסה עוד להיראות מציאותי, אלא נשמע כמו ציטוט מאיזה עלון קומוניסטי תוך שהם מבהירים שאינם שונאים עשירים או כסף אלא רק חזירים; ומי הם החזירים? אה, אלו שעושים הרבה כסף ואחרי זה לא מחלקים! באמת, בושה וחרפה- אדם מקים בעשר אצבעות חברה, משקיע מאמצים רבים בשביל שתתפתח ואז כשהוא מצליח עליו לתת חלקים מכספו למדינה ולחברה. למה? כי הכותבים מאמינים שבעל ההון עושק את מעמד הפועלים ואינו מחזיק בהלך הרוח, או אפילו ביכולת להשיג אחד, שיגרום לו לתרום לקהילה מרצון.

ניתן לסכם אם כן- בתחום הכלכלי אינם מחדשים דבר ועוד נראה שגם לא בשום תחום אחר.

 

גם השמאל הלאומי מסכים: בכל רגע כיבוש שעובר, גור חתולים מת

מניפסט השמאל הלאומי נפתח בבריזה עבשה ממרתפי הקומוניזם/סוציאליזם/אידיאולוגיה שונאת רווחה אחרת וללא איבוד זמן, שלא חס וחלילה נחשוד שיש בו משהו חדשני, תוחב לפנינו את הקלישאות העבשות של "הסמול" בנוגע לאדמות 67'; מבחר פנינים להנאתכם-

1.      "חוץ מכמה מטורללים וטרופי דעת קיצוניים, כולם היו בטוחים שנעוף משם תוך זמן קצר"- דבר שעומד לחזור עוד הרבה פעמים הוא חוסר הידיעה של הכותבים בהיסטוריה, חוסר ידיעה הגובלת בבורות מחפירה. מדוע אני אומר זאת? כי בתנועה למען מטורלל וטרוף דעת קיצוני. אה כן- וחתן פרס נובל לספרות.ארץ ישראל השלמה שקמה חודש לאחר המלחמה היו חברים, בין היתר, נתן אלתרמן, ש"י עגנון, ישראל אלדד, אורי צבי גרינברג ועוד רבים וטובים.
 אכן, אלתרמן ידוע כתימהוני משיחי מזיל ריר ועגנון, חתן פרס נובל לספרות, לבטח היה בנפשו פסיכופת לא מציאותי. אבחנות קולעות.

2.      "לא רוצים להיות כובשים לנצח. זה מסרטן ולפעמים הורג"- הנה מבצבץ זנבה של דת השלום מתחת לגלימת "הרוח החדשה בשמאל" עם המנטרה הידועה: הכיבוש משחית, מנטרה שמיועדת ספציפית להשחתת השכל ולי באמת נמאס לנסות ולהציל עוד משהו ממאמיני הכת הזו ולכתוב בכל פעם שהכיבוש לא משחית ואם חושבים עליו מנקודת מבט היסטורית- הוא דווקא די טוב לתרבות. אם אתם רוצים עידן אורות, צאו לעשוק איזה עם או שניים (זה גם יממן לכם יופי של מערכת סוציאלית, ראו לדוגמה את צרפת).

3.      קטעים 18 ו-19 מציירים לנו את השליטה הישראלית ביש"ע ככיבוש הבריטי בהודו בימיו המאושרים מאוד עם ניצול ציני של כוח אדם פלשתיני. אתם יודעים מה? אפשרי שיש גרעין אמת בתיאורים ובאמת העסקה מחפירה של בני אדם הוא לא משהו טוב מבחינה חברתית. מצד שני- הוא לבטח עודד רבים מהם לצאת מהשטחים ומעבדות לחירות (טוב, לא ממש: אצל אחיהם הם מועסקים בתנאים מחפירים אפילו יותר).

מרוצים מהמתאבנים האפורים? נהדר, מנת הרפש העיקרית כבר חמה ומוכנה.

 

להיטלר היו יהודים, להם יש מתנחלים

הכותרת בטח תגרום לכמה לזעוק: "אבל הם לא תומכים ברצח מתנחלים!" ונכון שמבחינת הרצון לחסל את מושא השנאה תיעובם נבדל משנאת הצורר. העניין הוא שחוץ מהיעדר הצירוף "רצחו מתנחלים" בטקסט, הם מכתימים מגזר שלם ללא הינד עפעף ובאותה ארסיות של ה"דר שטירמר".

אם להיות כנה- ללא ההנחה שיש להם איזה מוסר, אפשר לתהות שאולי חלק מתיאוריהם באים מאותו עיתון משוקץ-

הם פותחים בלהציג את המתנחלים כ"הם", כאויבים "לנו", כבוגדים שהודות לתיאורית קשר מתוחכמת עשקו מאיתנו כספים ("לכן ברמאות ובגזל, מהפה של הילדים שלנו, הם מימנו את מפעל ההתנחלויות...") וחיים כמלכים באחוזות פאר ביהודה בשומרון עם לימוזינה, מטוס פרטי ושלוש משפחות ערביות לקטיפת כותנה (או סתם להתעלל בהן, כי ידוע שהמתנחלים הם יצורים מוצצי דם ובעלי קרניים). לא ניתן אף שלא לחוש תיעוב כלפי השניים כשהם כותבים: "כל החבר'ה שאחרי פינוי גוש קטיף נקלעו למשבר נפשי ותעסוקתי, כי פתאום נדרשו לפרנס על באמת" בעוד הנתונים הסטטיסטים מראים בבירור שלפני הגירוש מועצה אזורית חוף עזה שגשגה מבחינה כלכלית.

בשביל לחזק את עמדת השנאה הם מספרים לנו שקר מצוץ מהאצבע ש"המועצות האזוריות בשטחים... [מקבלות] 165% מאשר אחיותיהן החורגות בישראל" ומעידים שלא מדובר מנתונים מדו"ח בצלם אלא מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.

ובכן רבותיי, כיהודי קפיטליסט שנורא אוהב מספרים, החלטתי לבדוק את הנתונים: הנתונים העדכניים ביותר של הלשכה לסטטיסטיקה (בנוגע לפיננסים) הוא מ2007 ובהם, לפני שהפריפריה הוכרזה כאזור עדיפות לאומית, השקעת הממשלה בהכנסות מועצה אזורית ביהודה ושומרון הייתה שנייה להשתתפות הממשלה בהכנסות המועצה האזורית בנימין שבמחוז ירושלים. רוצים לדעת משהו יותר מרתק? ההבדל בין מועצה אזורית ביהודה ושומרון (שהם, כזכור, אזורי עדיפות לאומית) להשקעה הממוצעת במועצה אזורית הוא 46%. לא מאמינים לי? אתם מוזמנים לעשות את המתמטיקה בעצמכם ולהיווכח שאכן לכותבי המניפסט אין מושג ירוק על מה הם מדברים.

הם ממשיכים אחרי זה לבצע דמוניזציה וזלזול מוחלט בזרם שלם של התנועה הציונית, מעשים שמצדיקים לכל הפחות תביעת דיבה והוצאה להורג בסקילה. בשביל לא להלאות אתכם קוראיי, אפנה למאמר הנהדר של סג"ל על הדברים האלה ואומר רק, כהערת צד, שכדאי לבחון אותם פסיכולוגית- שנאה כה תהומית מעידה על משהו מעוות מאוד.

 

צרות מוחין מדינית או סינדרום: "יש לי אונה מצחית אך אני מסרב להשתמש בה"

כרסנו כבר מתפקעת מהגועל והרפש, מהמאכלים שהותקנו ממרכיבים עתיקים יותר אף מפרס וכבר עכשיו אנו רוצים לברוח מהשולחן ולהתיישב לכמה שעות/ימים/שבועות בנוחיות הקרובה רק בניסיון לשטוף את הזוועה. הבעיה לצערנו היא שהסעודה עדיין לא הסתיימה וכאורחים מנומסים אנו מחייכים למארחת ולוקחים עוד חתיכה מהבקר/עוף/דג/משהו לא מוגדר ומתפללים שאם זה יהרוג אותנו שלפחות ההליך יהיה מהיר. לעצרנו- הוא לא.

לא רבותיי- לאחר שזרקו שנאה, תיעוב ועוד רגשות קטנים ומטונפים הם רוצים להראות שיש להם גם תוכנית חיובית לסיום הסכסוך,
 תוכנית שמעידה על חוסר חשיבה עצמאית אם לא היעדר יכולת הקשה לוגית. לא מאמינים? להלן התוכנית, כדי שתיווכחו בעצמכם:

1.      נבנה גדר- איזה יופי! גדר! אחרי שהסינים ניסו חומה ונכשלו אנחנו נבנה גדר! הרי העובדה שבין הגדר הזו לבין מניעת פיגועי התאבדות אין כמעט קשר היא סתם שקר ימני מרושע[1]! הרי לא יחפרו מנהרות מתחתיה, ינסו לקפץ מעליה, ישברו חלקים בה או סתם יבכו לאו"ם וידרשו ממנו שתהיה "הקלה" במעברי הגבול. לא ולא! ואם כן תמיד נוכל לרשת את הכול במצלמות, לתת לגדודי מג"ב לסייר לאורך הגדר ולהציב מערכות נגד רקטות וטילים לכל אורכה בעוד שהיא תשודרג לחומת בטון וברזל שתגיע 20 מטר לעומק האדמה ו100 מעליה. אולי זה לא ימנע דבר ויעלה לנו מיליארדים, אך לפחות תהיה גדר. כיפאק היי!

2.      ניתן לכוח בינלאומי לערוב לביטחוננו- תקראו טוב טוב:"ואז נקום ונודיע [לעולם]... שאנחנו יוצאים מהשטחים... [ו]להם יש זמן לעשות סדר ולערוב לביטחוננו..." לא קוראיי היקרים אין כאן ניסיון רמאות מצידי- כל הדברים כתובים שחור על גבי לבן בעמוד 40 ולנו לא נותר לתהות: הם קוראים חדשות? הם יודעים מה הולך בלבנון? צריך להיות לא שפוי (לפי ההגדרה האיינשטיינית) בשביל להאמין שאיזה כוח בינלאומי יכול לערוב לביטחוננו. הדבר היחיד שנראה שהכוחות האלה יודעים לעשות באופן עקבי זה דווקא לחזק את כוחות הטרור המקומיים, כך שאם אתה רוצה שאיראן תתצפת על גוש דן, תן לאו"ם לאבטח את השטח!.

הערת ביטחון: לפני המשך קריאה, אנא החזיקו לידיכם טלפון עם חיוג מהיר למד"א, כוס מים ודאגו לשבת.

3.      אם הם יירו, נירה בחזרה- צחקתם עד שכאב? כמובן שצחקתם עד שכאב, איך אפשר שלא? הם בעצמם אומרים "ואם יהיו טילים, הם יחטפו. בלי רחמים. כמו בלבנון, כמו בעזה." בהחלט כמו בלבנון ובעזה-

נניח אפשרות תיאורטית שהמחבלים יירו משטח אוכלוסין, לאחר שהמדינה הפלשתינית שתקום תהפך למדינת עולם שלישי. מה נעשה, נפציץ את השטח? כמובן שלא. ומה יקרה כשהם יאיימו עם טילי נ"מ על נתב"ג? נכניס כוחות לרשות? נפלוש מחדש? אבל יהיו שם כוחות בינלאומיים- מישהו רוצה תקרית ירי בין ישראל לגרמניה או ארה"ב? אז לא נכנס ובמקום נעשה את הדבר היעיל ביותר- נגנה את הפלשתינים ונשלח להם כספים בשביל שאולי יפסיקו לירות.

מרגישים כבר בטוחים?

 

עין דלוחה מנסה להחוות תצפית בהירה

אולי מתוך הבנה תת-מודעת עד כמה הרעיון שלהם אווילי הם מכריזים ש"אין בטווח הנראה לעין שום אפשרות ציונית אחרת. גם לא יהודית" ומודיעים לנו קבל עם ועדה שלרצות לשמור את ארץ ישראל שלמה הוא לרצות רוב ערבי בארץ, פשוט עד כדי כך. לא נותר לי אלא ללעוג:

1.      פתרונות יהודים וציונים לסכסוכים אתניים- הכותבים כנראה לא קראו את ספר יהושע, את התנ"ך או את דברי חז"ל בנושא ההתיישבות הישראלית בארץ. למקרה וגם אתם לא, אסכם: הגענו כנחיל לכנען והודענו למקומיים "כניעה או השמדה", ההצהרה המלחמתית הסטנדרטית בימים ההם. אלו שבחרו א'- גורשו מהארץ או נהפכו לבני חסות ואלו שבחרו ב'- ובכן, הם כבר לא איתנו. עד כאן ל"פתרון היהודי".

בנוגע לפתרון הציוני הדברים לא נראים "הומאניים יותר": לפני הקמת המדינה קנינו או השתלטנו על שטחים (חומה ומגדל) ובמהלך מלחמת העצמאות חלק מהערבים ברחו ואחרים גורשו באופן פעיל.

אז אין פתרונות יהודים וציונים בעתיד הקרוב? דווקא טרנספר והשתלטות על אדמות נשמע כמו פתרון יהודי-ציוני למהדרין.

2.      ארץ ישראל השלמה=רוב ערבי- על ידי יישום פתרונות ציונים יהודים לסכסוך אפשר יהיה תוך עשור או שניים לספח את כל יו"ש כשריכוז הערבים בו הוא אולי 20% אם לא פחות פשוט על ידי השתלטות דמוגרפית, כך שהרעיון שארץ ישראל השלמה בהכרח גורר רוב ערבי הוא שטות.

מצד שני המחשבה שארץ ישראל בגבולות אושוויץ (ציטוט של אבא אבן, שמאלן מהדור הישן) תהיה בעלת רוב יהודי "לנצח" מעלה את התהייה מה הכותבים מתכננים לעשות עם ערביי הארץ: האם הם חושבים שהבדואים ושאר הערבים יפסיקו להתרבות ושהגירה מהמדינה הפלשתינית לישראל לא תהיה? קשקוש.

 

ז'בוטינסקי

אלדד יניב עשה את שירותו הצבאי ככתב "במחנה" והוא עורך דין, עיתונאי ויועץ פוליטי; תרומתו למדינה ולציונות לא מסתכמת בפסיק. שמואל הספרי הוא מחזאי, תסריטאי ובכלליות כותב שגם תרומתו שלו למדינה ופעילותו עד כה לא ניתן לסכם בפסיק בדברי הימים שלנו.

זאב ז'בוטינסקי, במהלך חיים קצר של 60 שנה, הקים את הכוח הצבאי העברי הראשון מזה אלפיים שנה (הגדודים העבריים) כשהתנועה הציונית עצמה חרדה מהיוזמה והשתתף בעצמו בקרבות (לא מתוך חובה אלא מתוך רצון לכבוש את הארץ מידי העות'מאנים), ב1920 כשחזה את מאורעות תר"פ ארגן כוחות הגנה מבני ירושלים וחיילי הגדוד ובכך הקדים את ההגנה והיה הראשון לתפוס את המימד הביטחוני ביישוב הארץ, הקים את תנועת בית"ר שפעלה למען יישוב הארץ ועוד מעשים רבים ואדירים.

לא ניתן גם להתעלם מהיותו אינטלקטואל מהמעלה הראשונה, נואם בחסד, סופר ומשורר שרק בתחומים אלה מגיעה לו תהילת עולם. בקיצור, כאמרת ניטשה, הוא היה אדם שגדול מהחיים.

ניתן לאור ההשוואה הזו להניח שאותם פישרים קטנים יתייחסו בכבוד לאדם, להיותו איש מעשה דגול שהקדיש את חייו לתקומת ישראל וסירב להכפיף את גבו כשאר התנועה הציונית בפני ממשלת הוד מלכותה. שלא להפתעתי הדבר לא כך- להניח שהם יתייחסו בכבוד הוא להניח קודם שמדובר בבני אדם עם חוש כבוד וידע כלשהו בהיסטוריה.

תחילה הם מספרים לנו שז'בוטינסקי התנגד לכל מה שהשמאל מסמל, לכיבוש הארץ דונם אחרי דונם והוא סירב להצעת ועידת פיל בעוד שבן גוריון הסכים. באמת בושה: ועידת פיל רצתה לתת לנו את הגליל ומעט משפלת החוף וז'בוטינסקי, שלו הייתה השפיות הלאומית שלשני הכותבים חסר, סירב בתוקף ואם היה פחות מנומס אולי היה אף קורע להם את המפה בפנים.

הם מנסים לתאר אותו כיושב על שמריו, כהוזה מטורף ("הוא הזה מדינה מן הים עד הפרת והחידקל. בקיצור, חי בסרט") שלא עשה דבר חוץ מלריב עם כל העולם ולמות בניו-יורק, בלי לציין למה בניו-יורק: האיש פעל בלהט למען המאבק היהודי וניסה לאסוף תמיכה בשביל כוח יהודי צבאי שיפעל כחלק מצבא בעלות הברית. ומה הכלבים רושמים עליו? "אם זה היה תלוי בו [בז'בוטינסקי], הבריטים עוד היו כאן...". כלבים מגעילים.

 

דברי סיכום

מניפסט השמאל הלאומי מגעיל אותי. לא סתם "הם חושבים אחרת ממני", אלא מעורר גועל בכל נים בגופי: השפה הרדודה בה מוצגים הרעיונות, הערפול הרעיוני, הקיבעון המחשבתי, השנאה התהומית והמפלגת לכל מי שאינו "סמול", הבורות הנוראית בהיסטוריה וחוסר יכולת לחשוב לעתיד לבוא- כול אלה גורמים לי תחושת קבס תוך רצון עז לגרש את השניים האלה ולאסור עליהם כל כתיבה עתידית.

לצערי, יש אנשים שהחליטו להיות חלק מתנועת השנאה הזו, אנשים שקרוב לוודאי חלקם בעלי מוח מתפקד ויכולת הבנת הנקרא. למה הם משתתפים בטמטום הזה? אולי כי גם הם חשים שהשמאל הדרדר ורוצים שינוי. הבעיה- הם לא ימצאו אותו בחתיכת הזבל פרי ראשם העלוב של עורך דין ומחזאי.

 

בברכת ניגוב נעים,

ז'נבה, ט"ז בסיוון התש"ע.

 

תם טקס שריפת המניפסט.



[1] אתם באמת חושבים שכשתעשיית הטרור ביו"ש תפרח מחדש, את מהנדסי המוות תעצור גדר מצומקת?

נכתב על ידי ז'נבה , 29/5/2010 15:59   בקטגוריות מניפסט השמאל הלאומי, גיאו-דמוגרפיה, דמגוגיה, דמוקרטיה, היגיון, היסטוריה, השמאל החדש, ייהוד, יהדות, כיבוש, מדיניות חוץ, מלחמה, שלום  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אמביוולנטיות וטווח אפשרויות


ניקינו ממחשבתנו את הפתרון הצודק, את אשליית השלום המצרית, את הצמא הקטלני לתהליך מדיני ושלום. אולם בחברה כמו שלנו, חברה שנאלצת להתמודד בערך כל עשור עם מלחמה, יש להתמודד עם זוג המושגים "מלחמת ברירה" ו"מלחמת אין ברירה". בנוסף להם יש גם להתייחס למדיניות הישראלית בכל הקשור לשטחי 67' שנותרו בידינו: חבלי יהודה ושומרון שמתאפיינים בהססנות כה מסוכנת.

 


התיוג "מלחמת אין ברירה/יש ברירה" הוא, כפי שניתן ללמוד מהשימוש שלו בזירה הפוליטית, סמן של לגיטימיות המלחמה בה ישראל מעורבת- מלחמת העצמאות היא "מלחמת אין ברירה" ולכן היא חיובית וכיבושיה טובים (עוד נגע בנקודה הזו) ולעומתה מלחמת לבנון הראשונה היא "מלחמת יש ברירה", כלומר חסרת לגיטימיות או הצדקה בעיניי זה המתייג אותה כך.

מערכת התיוג הזו היא התוצר של רעיון פשוט: המלחמה היא דבר נורא שאין להשתמש בו אלא כמפלט אחרון למען "ערכים מצדיקים",
 קרי ערכים שיצדיקו אותה, כדוגמת שמירת קיומה של האומה. רעיון כזה יוצא כנגד עמדתו של התיאורטיקן הצבאי
קארל פון קלאוזוביץ ש"המלחמה אינה אלא המשך המדיניות בצורות אחרות" ומציב צורת מחשבה משוללת תוכן ומשמעות שהגישה המקיאבלית אינה יכולה לקבל-

ראשית התיוג של מלחמה כ"מלחמת אין ברירה" הוא יותר ניסיון של החברה למרק את מצפונה מלהצביע על "חוסר ברירה אמיתי" מהסיבה הפשוטה שתמיד אפשר להתגלגל לצד הדרך של ההיסטוריה ולמות. ונאמר והחברה הזו אינה רוצה למות (דבר לגיטימי) עדיין יש לשאול מהו המדד ל"הישרדות האומה"- האם זהו החירות שלה, או רק קיומם הפיזי של חבריה? ואם גם החופש שלה, מדוע לא גם השגשוג שלה שקשור בקשר הדוק להישרדות שלה? והרי משום שנסכים שאין הבדל בין איום קיומי ברגע זה לאחד שיהיה כך בעוד חמש שנים, הגבול בין "מלחמת אין ברירה" ל"מלחמת ברירה" נהפך נזיל עד לא קיים.

יהיו את אלו, שלאור ההיסק הזה, יתכחשו למלחמה בכלל ויטענו שאין מלחמה צודקת, ברם העמדה הזו לא מעניינת אותנו משום היותה אובדנית במציאות שלנו. לעומת זאת ההיסק הרציונאלי והמקיאבלי יותר הוא שמלחמה ומאבק הם אף לא מעשים שניתן לכפות על אומה. ארה"ב לא הייתה חייבת "להיגרר" למלחמת העולם השנייה, היא רצתה בכך ברגע שהיפנים תקפו את פרל הארבור. ישראל, כמוה, החליטה במלחמת ששת הימים לצאת למלחמת מנע על האויב ואין דבר לא צודק בהיותנו התוקפן.

ההבנה ההכרחית היא שצמד המינוחים מלחמת אין/יש ברירה מערפל את המחשבה שלנו וכובל את ידינו- פוליטיקאי ממולח יוכל לצייר כל מלחמה כמלחמת אין ברירה ואי הכרה בהיותה של המלחמה כלי מדיני והגבלתה לכל מיני תעלולים אינטלקטואלים של "הגנה עצמית"  ועילות מלחמה מוצדקות  יסרסו את המחשבה המדינית של הלאום[1].

 

 

עניין שני הוא "הכיבוש", השיקוץ המיתולוגי[2] שהשמאל נהנה להפיץ בכל רגע פנוי ומהווה את ההסבר המושלם לכל רעה חולה- החל מההתנהגות בכבישים (הכיבוש הופך אותנו לאלימים מדי), עבור בפערים חברתיים הולכים וגדלים (כי כ-ו-ל הכסף הממשלתי מושקע בהתנחלויות שכל אחת מהן, לפי תיאורי "שלום עכשיו", היא יישוב יוקרה[3]) וכלה בהיות המלפפון חמוץ (בגלל הכיבוש!).

הבעיה האמיתית עם חבלי המולדת של יהודה ושומרון היא שאין לישראל מדיניות ברורה בנוגע אליהם: אנו יכולים לבטל את הרש"פ, להכניס את הפליטים הפלשתינים בצל כנפי נציבות האו"ם לפליטים ולעודד הגירה של פלשתינים בד בבד עם עידוד צמיחת יישובים יהודים בריכוזים ערבים והבאה לידי מצב של טרנספר מרצון או שלא מרצון. אך כמובן- מדיניות אתנית אינה עולה בקנה אחד עם ערכים ליברלים ובכלל, רק פאשיסטים שוקלים כאלה דברים נוראיים.

אם לא נגרש את הערבים, ניתן תמיד לספח אותם ולהביא את חבלי המריבה תחת שלטון ישראלי. עד כמה שהמעשה יכול להיות פשוט, אליה וקוץ בה- רבים מפחדים מפני השטף הערבי שיחסל את צביונה היהודי של מדינת ישראל. אז גם הסיפוח ונרמול האזור יוצאים מן התמונה.

"בסדר", אמר לעצמו איזה הוגה פוליטי, "אם לא נגרש אותם ולא נספח אותם- ניתן להם מדינה!" והוליד את רעיון שתי מדינות לשני עמים. על הרעיון הזה כבר נשפכו קיתונות ביקורת: סיכון של אזורים חשובים אסטרטגית, כרסום הבסיס להצדקת ישיבתנו בארץ, הקמת מדינת עולם שלישי 20 דקות מת"א והרשימה ממשיכה עוד ועוד. גם לתת להם מדינה הוא לא הרעיון הטוב ביותר.

המדיניות האחרונה ברשימה היא מדיניות אמיתית של "כיבוש": נבטל את הרש"פ, נקים נציבות ישראלית, נוציא להורג מרכזי כוח מסורתיים של החברה ביו"ש ונציב אחרים, נעשוק את המקומיים עד תום מבחינת כוח אדם זול ואדמות ולאחר כך וכך שנים של קולוניאליזם מדינת ישראל תהיה גדולה יותר, הישראלים יהיו קרוב לוודאי מושחתים יותר ומהמקומיים תיוותר קבוצה מעורערת וצמאת נקם. גם לא אופציה חביבה.

לכל אחת מהאפשרויות שנמנו לעיל יש בהחלט חסרונות ביחד עם יתרון ברור אחד- הן מהוות מדיניות ברורה, בניגוד למה שמתנהל כיום ביהודה ושומרון: מצד אחד הממשלה מעודדת בנייה של התנחלויות, מצד שני היא אינה מתנגדת לשתי מדינות לשני עמים, מצד שליטה היא שולטת הלכה למעשה בהתנהלות הפלשתינים ומצד רביעי מנסה עד כמה שאפשר להקל את חייהם. בקיצור- חוסר החלטיות שגורם לבזבוז משאבים וחיי אדם של שני הצדדים.

 

 

הכיבוש אינו משחית, ההססנות כן. אירופה של ימי הקולוניאליזם הייתה הקרקע הפורייה ממנה צמחה הנאורות המהוללת של תקופתנו. לעומתה, ישראל של ימינו אינה יודעת מה לעשות ביהודה ושומרון והדבר מתבטא בפשעים מוסריים חסרי כל תועלת, מפעל התיישבות חסר תוכנית ובזבוז משאבים.

אם יש ברצוננו לשגשג בארץ האבות עלינו לבחור מדיניות בהתאם ל"היגיון המדינה" ולהשקפה המקיאבלית: לא מדיניות שתתאים לנטיות ליבו של כל אחד, או לערכים והנחות יסוד נסתרות שמשטים ביכולת השיפוט שלנו- אין להירתע ממעשים "לא הומאניים" או "נאצים"; אלה רק תגיות שמשמעותן האמיתית אינה ברורה אף למתייג. כך גם אין לנהות אחרי תגיות של "פתרון צודק" או "מוסרי" מאותן סיבות בדיוק.

חידוש הלאומיות היהודית ושגשוגה דורשים החלטות קשות אך החלטיות שמחויבות להסתכל מעבר לסבל הנוכחי על הרווח בעתיד. במדיניות אין מקום להתייחס למעשה עצמו, אלא רק לתוצאתו.



[1] וכבר ראינו את התוצאות הרות האסון של הפחד ממלחמה והשאיפה הפנאטית לשלום בדמות ההתרפסות הבריטית-צרפתית לצורר הנאצי בתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה.

[2] לא הראה לי עדיין אחד התומך בטענת "הכיבוש" איזו הוכחה שתפריך את הטענה שלי שאין כיבוש מבחינה משפטית. אך כמובן שבלוגיקה של ימינו חובת ההוכחה היא לא על המאמין, אלא על הכופר...

[3] ואני ממליץ לקרוא את הסאטירה הנהדרת בנושא מתוך "התנחלות דמה" של חגי סגל.

נכתב על ידי ז'נבה , 4/3/2010 18:46   בקטגוריות דמגוגיה, היגיון, ייהוד, כיבוש, מדיניות חוץ, מלחמה, מקיאבלי, גיאו-דמוגרפיה, תהליך השלום, פתרונות לסכסוך  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
12,289
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לז'נבה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ז'נבה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)