כשאנו באים ליישם שיטה פוליטית-חברתית מסוימת שלא צמחה בתקופתנו ומציאות היעד שלה רק דומה למציאות שלנו, אנו מחויבים לשנות בה מרכיבים ואולי אף לוותר עליה ולהרכיב אחת חדשה. כך למשל בניסיון ליישם את "קיר הברזל" של ז'בוטינסקי עלינו לשאוף לא רק לחיזוק הכוח היהודי בארץ ישראל, אלא גם לשאוף להגדלת הרוב היהודי בכל חלקי המדינה או במילים אחרות (וצורמות באוזניים מסוימות)- ייהוד.
בעיות גיאו-דמוגרפיות
הצורך בחיזוק הרוב היהודי בארץ לא נובע ממה שמכונה "האיום הדמוגרפי" איתו מנסים להפחיד אותנו על ידי תיאור תרחיש אימה בו המדינה תטבע תחת רוב ערבי ותאבד את זהותה היהודית. נגעתי כמה פעמים בעניין הזה והקורא מוזמן לחפש בעצמו מידע בנוגע לשד הדמוגרפי.
הבעיה שאני רואה היא זו של השתלטות על אדמות מולדת על ידי האוכלוסייה הערבית בגליל, ביש"ע ובנגב. מדוע זו בעיה? משום שעל אף רצוננו לראות בערביי ישראל אחים למפעל, אין אנו יכולים להכחיש את העובדה שאותו מגזר נושא את סממניו של גיס חמישי ואת זרעי הפורענות הלאומית שמחכים לרגע לפרוץ- וכי אפשר אחרת? האם מישהו מאמין שנוכל לסרס את היצר הלאומי מערביי הארץ? אף לא אחד ובכל זאת אנו מצפים שהם יישבו בשקט ויקבלו אותנו, גם אם מעצם טבעה של המציאות איננו יכולים להטמיע אותם בתוכנו על ידי שירות צבאי, סמלים משותפים וכו'.
אתן לכם למשל נתונים על ההתפשטות הבדואית המכרסמת בעתודות הקרקע שלנו בנגב-
1. האוכלוסייה הבדואית, נכון ל2007, מונה 200,000 איש ובעלת שיעור גדילה גבוה הודות לשירותי רפואה משופרים ופוליגמיה (שנעה לפי הערכות בין 20% ל36%).
2. בעת כתיבת דו"ח גולדברג היו קיימים 50,000 מבנים בלתי חוקיים במגזר הבדואי, עם התווספות של בערך 1,500-2,000 בשנה.
3. הבדואים יושבים על אדמות מדינה בהיקף העולה על 130,000 דונם והמספר ממשיך לצמוח.
עלינו להוסיף לנתונים אלה את הפשיעה, העוני ושיתוף הפעולה בענייני הברחות באזור הגבול, ביחד עם התעוררותם של גורמים לאומנים בקרב המגזר בשביל להבין שאנו בהחלט יושבים על פצצת זמן מתקתקת.
הדבר תקף למגזר הערבי בכללו- אחוזי פשיעה גבוהים (שמונעים גם מנימוקים דתיים/לאומיים), בנייה בלתי חוקית וגורמים לאומנים המסכנים את מדינת ישראל מעידים שעל אף רצוננו לדו-קיום עם הערבים, אנו חייבים לפעול בשביל לדחוק אותם מהארץ.
ייהוד
הדרך להגדלת הרוב היהודי באזורים שאנו מעוניינים בהם אינה מחייבת טרנספר ושאר שיטות שנחשבות "לא מוסריות". במקום זאת עלינו להשתמש במנגנון חופשי לשם ייהוד- הגדלת ההגירה מן הארץ של ערבים והכנסת יהודים לאזורים ערביים.
ניתן לבצע זאת בכמה דרכים-
1. יישום של הפתרון ההומאני לסכסוך הישראלי-פלשתיני על ערביי הארץ, כלומר הצעת חבילות הגירה למשפחות.
2. הפניית משאבי קק"ל לקניית אדמות ביישובים ערבים והעברת יהודים אליהם. במקום להפנות את העולים החדשים לשפלת החוף, עדיף להפנות אותם להגדלת האוכלוסייה היהודית ביישובים בעלי רוב ערבי.
3. הרס מבנים בלתי חוקיים והצעת אפשרויות הגירה נוחות. בעניין האוכלוסייה הבדואית יש לשקול הסכם עם ירדן להעברת אלה שבתיהם נהרסו אליה וכך היא תוכל להגדיל ולו במעט את האוכלוסייה הבדואית לעומת זו הפלשתינית.
אני מניח שוועידה שתוקדש להרכבת תוכנית לייהוד של הנגב והגליל תציע אפשרויות נוספות וכלים יעילים יותר ממה שהצעתי, אך הכול כמובן תלוי ב-האם נתגבר על החרדה והדחייה מפני הרעיון של "ייהוד" אזורים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה
