יש לי בעיית לחץ דם, שנפוצה בקרב הציבור הימני או/ו החושב בציון- בכל פעם שאני שומע על מחאה של כמה צעירים שמשמיעים תעמולה שמאלנית-קיצונית ומבססים את פעולותיהם על ראיית מציאות מעוותת, לחץ הדם שלי ממריא לשחקים.
אולם מפני שאני מאמין שהדרך הכי טובה לייבש את האנשים האלה (או לכל הפחות את התמיכה בהם) היא על ידי קטילה מבוססת של טיעוניהם. אז ללא הכרזות נוספות, הרי לפניכם תוכנית ההרג שלי אותה אתם מוזמנים לאמץ בשביל לקטול את טיעוניו של כל אנרכיסט/"יפה-נפש"/ פעיל שמאל קיצוני שתפגשו.
טעות ראשונה-"הכיבוש"
כמו כל מכתב שמיניסטים טוב, גם זה מצהיר שהם מסרבים להתגייס לצה"ל משום "עוולות הכיבוש". כך גם טוען יובל אופיר-אורון שמספר לנו את ראיית המציאות שלו בה צבא ההגנה לישראל הופך לוורמאכט, הפלשתינים נהפכים לעם שליו ושוחר שלום ושטחי יהודה ושומרון נהפכים כבמטה קסם ל- שטחים כבושים.
"רגע, הם לא כבושים?" לבטח תתהו והתשובה היא- לא, הם לא. אמנת האג מגדירה שטח כבוש כ"שטח שנמצא למעשה תחת שלטון צבא האויב" ואמנת ז'נבה הרביעית קובעת ש"כן תחול האמנה על כל מקרה של כיבוש חלקי או שלם של ארצו של אחד מבעלי האמנה". מה המשמעות?
1. אמנת האג ואמנת ז'נבה, אותם הסכמים כביכול ש"ישראל מפירה שוב ושוב", חלים רק במקרה שצבא אויב משתלט על שטח.
2. ירדן סיפחה את יהודה ושומרון, סיפוח שהוכר רק על ידי בריטניה ופקיסטן וויתרה על ריבונותה ב1988.
3. אש"ף קיבל על עצמו את האמנה בשנת 1989 והוא אינו מוכר כריבון של יהודה ושומרון וכמו כן ישראל אינה במלחמה איתו ועם יישות הבת שלו- הרשות הפלשתינית.
בהתאם לשלוש הנקודות הנ"ל, ניתן לקבוע ללא צל של ספק ש: א. שטחי יהודה ושומרון (ועזה) אינם כבושים ו-ב. אין אמנת ז'נבה או האג חלות עליהן. לפיכך ישראל יכולה לפעול כאוות נפשה באזור, תוך שמירה על זכויות אדם בסיסיות.
טעות שנייה- מציאות מעוותת
השמיניסטים היקרים (ושלושת הסרבנים) מציגים בפנינו את הסיטואציה הבאה: "הצבא הישראלי, אותו נדרשנו לשרת, שולט על חייהם של 3.5 מיליון בני אדם בשטחים הכבושים." ואחרי זה הם מספרים לנו על המחסומים, הפשיטות וכו'.
מצג השווא הזה מנסה להראות לנו שצה"ל אינו צבא הגנה כי אם צבא כיבוש, קלגס קולוניאליסטי שמעוניין לעשוק עד כמה שניתן את העם הפלשתיני המסכן. שוב, קשקושים:
1. צה"ל הקים מחסומים, גדר ומבצע פשיטות משום איום הטרור מצד הפלשתינים. הם, קרוב למאה שנה, מנסים להרוג אותנו בכל דרך אפשרית- החל מהפרעות לפני הקמת המדינה, עבור במלחמת העצמאות וכלה בשתי אינתיפאדות. כאשר אנחנו מבצעים פעילות ביטחון שוטפת- אין פיגועים וכאשר אנחנו משחררים מהאחיזה- אוטובוסים שוב מתפוצצים.
2. אם צה"ל הוא באמת צבא כיבוש ועושק, כיצד ניתן להסביר את עובדת הפריחה של "הגדה המערבית"? אם צה"ל באמת היה צבא אכזר הדבר לא היה אפשרי, אך המציאות כמובן שונה: צה"ל מחסל גורמי טרור ומעניק יציבות ליהודה ושומרון מה שמתבטא בפריחה כלכלית.
3. בפעם האחרונה שבדקתי, לפלשתינים באזורים מסוימים יש אוטונומיה כחלק מהרשות הפלשתינית, פרי מפעל השלום של אוסלו שדאג לעשוק את האוכלוסייה עד תום ובכל זאת- אוטונומיה. כמובן שיטענו נגד זה- "מדובר בבובה של ישראל!" ואני אשיב- אז מה? הוא בובה של ממשלת ישראל, לא של צה"ל. לא שמעתי עדיין על חייל צה"ל ששימש כפקיד/שוטר/פקח/אחות ביה"ח ברשות ושלט על מיליוני התושבים.
טעות שלישית (הפעם שלנו)- סרבנות מצפון
ממשלת ישראל עשתה טעות כשנתנה הכרה ל"סרבנות מצפון" ובכך נתנה פרצה לכל מיני אידיאליסטים יפי נפש לטעון ש"צו מצפונם" אינו מרשה להם לשרת בצבא (שהוכחנו שאינו צבא כיבוש צמא דם ורעב לבשר תינוקות פלשתינים.)
הטיעון עליו מתבססת ההכרה בסרבנות מצפון היא כזו- אדם רשאי לסרב לחוק במקרה בו יש התנגשות בינו ובין מצפונו. בלי להתייחס לעצם טבעו של אותו "מצפון", הטיעון הוא פרדוקסאלי: אם צו מצפוני דורש ממני לרצוח (וכן, מצפון יכול לדרוש זאת), האם מותר לי לבצע זאת?
או אולי ניקח דוגמה פחות קיצונית- אדם, שמצפונו הוא קפיטליסט מושבע, מסרב לשלם מיסים משום שזה מתנגש עם צו מצפונו. מה אנו נחשוב? "אתה נהנה משירותים שמספקת המדינה ולכן עלייך לשלם, אם זה נראה לך או לא". ועכשיו חשבו- מה ההבדל בין סרבנות מצפון לאי תשלום מיסים? כל אותם סרבנים נהנו 18 שנה משירותיו של צה"ל וכשהם נדרשים לשלם על שירותים אלה (שלוש שנים) הם מסרבים משום שזה נוגד את מצפונם. זהו דבר מוסרי? אני בספק.
סיכום
מכתב השמיניסטים הוא עוד קשקוש שכתבו כמה נערים שבטוחים שהם מהווים מבקרים חברתיים נוקבים, המבצעים מאמץ למען טובתה של המדינה כולה מתוך תפיסה מציאותית שלמה ונכונה. במציאות מדובר בחבורה של מורעלי תעמולה ערבית-שמאלנית קיצונית בעלי השקפת עולם מעוותת שאני אשמח מאוד אם יושיבו אותם 4 שנים בכלא צבאי וידרשו מהם לבצע עבודות בשביל לתמוך בצה"ל. כך לפחות הם יחזירו את חובם לצבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה