עניין החטיפה של שליט, כמו כל עניין רגשי, מתאפיין בדמגוגיה וחוסר רציונאליות משווע; ובצדק- לנו כבני אדם קשה להתעלם מהכאב והצער של משפחת שליט ולהחליט בקור לב להפקיר את גלעד למלתעות החמאס. ניתן אף להוסיף שגם מבחינה אסטרטגית להפקיר חייל צה"ל לתנועת הטרור הזו היא טעות שתפגע ביכולת ההרתעה שלנו ובמורל הצבא.
מצד שני, גם לשחרר מאות מחבלים לא יעשה לנו טוב.
הסכנות בהצעה הנוכחית
במייל שקבלתי לפני כמה חודשים, ביקש הכותב לחתום על עצומה למען שחרור גלעד שליט והכריז ש"זה לא משנה כמה מחבלים ישוחררו". אני מניח שכיום מעטים אלה שחושבים ששחרור המחבלים לא ישנה דבר, אך בכל זאת לפי הקולות בעם בנוגע לצעד הזה יש מקום להבהיר שוב את הנקודות מדוע שחרור מחבלים הוא טעות אם לא אסון:
1. חיזוק לטרור- כמה חושבים שלאחר כך וכך חודשים או שנים בכלא הישראלי, מחבל פלשתיני יחליט לוותר על דרך הטרור ולהפוך למגדל פירות אורגניים אי שם בדרום יריחו? מעטים ולא רק בגלל הציניות שבשאלה.
המחשבה שמחבלים ששוחררו, בטח רבי-המחבלים שמככבים ברשימת השחרור, לא ימשיכו לעסוק בטרור היא מחשבה תמימה. אם אנחנו נשחרר אותם, אנחנו מעניקים דם חדש לתעשיית הטרור שכבר כמה שנים לא שלחה אף מחבל להתפוצץ בת"א או ירושלים (לא שהם לא ניסו).
2. חיזוק החמאס- כיום, באופן מעשי, קיימות שתי "ישויות פלשתיניות"- אחד בעזה המונהגת על ידי החמאס ואחת ביו"ש שמנוהלת על ידי פת"ח (או בשם הקוד שלו- הרשות הפלשתינית/אש"ף).
ישות אחת, העזתית, מונהגת על ידי תנועה טרור שתומכת במחיקתנו, מהווה תנועת בת לתנועת האחים המוסלמים במצרים שמעוניינת במחיקתנו ומקבל מימון מהמשטר האיראני שגם, כמה מפתיע, מעוניין במחיקתנו. הישות הזו, ענייה וחלשה עד כמה שתהיה, עומדת בזכות עצמה ואינה קשורה לארה"ב או ישראל.
לעומתה, הרשות הפלשתינית מתנהלת ביחד עם ישראל וארה"ב ומיוצבת על ידיהן. חיילנו הטובים ביו"ש הם הסיבה המרכזית לכך שחמאס עדיין לא שחט את חברי הפת"ח בגדה וכך גם ה"פרטנר לשלום" שלנו, אבו מאזן, מצטייר כלא יותר מבובה מערבית ולכן זוכה לחוסר פופולאריות ברחוב הפלשתיני.
ועכשיו, אם עסקת שליט תצא לפועל, חמאס יצטייר כזה הדואג לכל הפלשתינים והיכול לכופף את ידה של ישראל בשביל לסחוט ממנה וויתורים. בדיוק כמו שההתנתקות חיזקה את חמאס לקראת הבחירות הפלשתיניות, העסקה הנוכחית שוב תקפיץ את התמיכה בו על חשבון "חברנו הטוב" אבו מאזן.
3. החלשת ישראל- לבסוף, שחרור המחבלים יפגע בביטחון שלנו: יכולת ההרתעה שלנו תפגע שוב, כשתנועת טרור מקומית תכופף אותנו לתכתיביה; רבי מחבלים עם דם על הידיים יחזרו להקדיש את מלוא תשומת ליבם לאזרחי מדינת ישראל; וההצלחה בשחרור המחבלים תראה שוב שהדרך היעילה ביותר להפיל את הענק הישראלי לברכיים הוא לחטוף את אחד מבניו.
אנחנו פשוט מחליפים את גלעד בחטוף אחר שהוא כרגע אלמוני לנו ולבטח עם חטיפתו יזכה גם הוא ל"צבא חברים".
מצור, חטיפות ושאר ירקות
אם זה המצב, כיצד נוכל לשחרר את גלעד מחוטפיו מבלי לאבד את ההרתעה או להסתכן בעוד חטיפה? את התשובה אנחנו יכולים להסיק מסיפור חטיפתם של מס' דיפלומטים סובייטים בלבנון בשנות ה80'- מליציה מקומית חשבה שתוכל לסחוט את הממשל הקומוניסטי על ידי החטיפה ובמקום שהממשל ידון איתה, הק.ג.ב חטף את קרובי החוטפים ושלח אותם אליהם, בחתיכות. סיפור מזעזע, אך הוא מלמד אותנו כיצד יש לפעול כנגד החוטפים האלה- לשנות את כללי המשחק כך שיתאימו לאינטרסים שלנו.
ואיך עושים זאת? יש כמה דרכים, חלקן אפילו נבדקו ואומתו ע"י האו"ם:
1. עזה מוכת רעב, עוני וחוסר שקט אזרחי. העובדה שהחמאס עדיין יכול לשלוט בסיר הלחץ הזה הוא שאספקה בסיסית נכנסת לרצועה ובכך מבטיחה שלאנשים לכל הפחות יהיה מה לאכול. מצד שני, אנחנו אלה שמנהלים את עיקר האספקה הזו ולכן גם אלה שיכולים לסגור את הברז בכל רגע שנרצה.
מה המצור הזה ייתן לנו? הוא יהפוך את הרחוב העזתי לשחקן בצד שלנו- אזרחיה הרעבים של חמאסטן בתחילה אולי יאשימו אותנו, ברם ככל שיעבור הזמן הם לפתע יראו בראשי התנועה, שקרוב לוודאי לא יחסכו מעצמם מזון, כאויבים האמיתיים שלהם ובהחזקת החייל החטוף הוצאה שאינם יכולים לעמוד בה. כך, תוך כמה ימים-שבועות, גלעד יחזור אלינו חי ושלם כשהדרישה היחידה של חמאס בעזה תהיה שנפתח את המעברים.
אם לעומת זאת הם לא יישברו, נמתין שהאוכלוסייה תשבר וגלי פליטים יעוטו על מצרים דרך מעבר רפיח- נראה את מובארק ממשיך באדישות לנוכח המצב בעזה כשאלפי פלשתינים רעבים יתפזרו בסיני ביחד עם מי יודע כמה פעילי טרור.
2. אפשרות אחרת, "הומאנית יותר", היא לחטוף בכירים בחמאס ולהחליף אותם בתמורה לגלעד- במקום לשחרר רבי מחבלים ולהיראות כחלשים, חמאס הוא זה שיצטרך לזחול על גחונו בשביל שנחזיר את בכירי ארגונו. אנחנו אפילו יכולים להוציא להורג חלק במשפט צבאי, רק בשביל להחיש את ההחזרה.
לא לוותר!
בסופו של דבר אנחנו גם יכולים להיכנס שוב לעזה ובאמת להשיג משהו. מצד שני, בתקופה של שפל כלכלי מלחמה היא לא עסק מרוויח כל כך ומשום כך יהיה יעיל הרבה יותר ללחוץ על הממשל העזתי באופנים פחות ישירים. הצעדים האלה, גם אם יגונו על ידי הצבועים באו"ם, ישיגו את שחרורו של גלעד בלי להקריב את הביטחון הלאומי שלנו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה