באחד מן הימים אתם תמותו. רובכם, אם לא כולכם, מכירים בעובדה זו. אולם כמה מכירים בעובדה שביום מן הימים האומה או התרבות שלהם ימותו? כמה הוגים מדיניים מכירים בכך שכל מערכת שיעלו בסוף תקרוס? מעטים, מעטים מדי.
אנו יכולים לראות זאת בדיונים על יצירת מערכת נטולת שחיתות, חסינת אוליגרכיה. המדד להצלחתו של מבנה מדיני, או אחד מהם, הוא מידת אי-היציבות בו: האם הוא יגרום לקיטוב? האם שחיתות תתפתח בו? מהם סיכויי ההישרדות שלו? נראה שאיזו אמנה בלתי כתובה גורמת לנו לשאוף אל אומות נצח או לשלום נצח. מטרות אלה אינן אלא רצון לחסל את יצר החיים במדינה.
השאלה הראויה להישאל היא דווקא האם לאחר נפילת האומה, העם יוכל להקים אחרת? האם ההמון יהיה מחושל דיו וההנהגה חזקה מספיק בשביל לספוג את הפגיעה ולהקים מקדש חדש על חורבות הישן? הצלחתו של המבנה החברתי נמדדת ביכולתו לתת לעם את הכוחות להתגבר על השחיתות, על הניוון ובדרך לחזור לתהילה קדומה או ליצור אחת חדשה.
אין גם לטעות ולחשוב שמסרה והשראתה נמדדים רק בשימושם על ידי בני המקום ובזמן נפילת האומה. אפשרי שמאות שנים ישוטטו בני אומה שנפלה בין חורבותיה, בורים לרוחם העתיקה. אולם כאשר לפתע באים מתבוננים, ילידים כנוכרים, והם שואבים כוחות מבארות העבר – האין זו הוכחה לאונה? רומי ויוון חוללו מהפכה של רוח אלף שנה לאחר חורבנן.
נסכם: אין להבין כאן דבר במישור הפיזי.
***
לפילוסוף בתחומי המוסר יש הרגל מלוכלך: הוא רוצה שהחוקים והעקרונות אשר פיתח יהיו נחלת הכלל, תוך שמירה על עקביות ואי-סתירה עצמית. הגדיל לעשות קאנט עם "הצו הקטגורי", בעזרתו רצה להטיל את מוסרו על כל ישות בעלת תבונה.
הבעיה שהכללה שכזו מחייבת ירידה לבסיס המשותף הנמוך ביותר, תוך בנייה של מערכת החוקים לפי מידות האדם הבינוני והוא משתנה באופן חריג ממקום למקום, מתקופה לתקופה – דמיינו למשל אם היינו עם לוחמים: תוקפנות וכוחניות היו זוכים ליוקרה, בעלות הייתה מקושרת למה ניתן לקחת ולשמור בכוח. בסיסו של אדם, תיאטרון צללים של יצרים, שונה ומגוון מספיק בשביל לראות במוסר כולל לכול, עם זכויות שוות לכול, סימן של טעם רע אם לא עוול של ממש.
המקורות והרמב"ם מלמדים אותנו אחרת – ידע נסתר בפני ההמון, אף הנבואה; וסמכויות הנהגה וכוח מחולקות באופן מפלה להחריד: כהונה לשושלת דם, מלוכה ניתנת על ידי דיקטטוריים רוחניים בשם נביאים או שופטים. אם בעוד היהודי הממוצע היה מוצא את מותו אם רצח בזדון, אליהו הנביא טבח עשרות וזכה בנתיב אקספרס השמיימה.
מה המסקנה המתבקשת? אל נמכור עצמנו! אנו, ההוגים עקרונות וחוקים ייחודים, איננו בונים אתיקה לכולם ואיננו רוצים שיהיו לכולם! רצון לאדנות יניב פירות טובים יותר מאשר בתחום המוסר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ז'נבה