שבלול ים

ברקע מנגן השיר Hello של אבנסנס מזכיר ימים עברו,

ימים של דיכאון אין סופי,מחשבות סופניות,

בימים שהייתי משותת בין רחובת ריקים בשעות בוקר מוקדמות

שמגופי ובגדיי נודף ריח חריף של עוד וודקה זולה מאיזה חנות צד,

ספסלים שמזכירים עבר,ילד שיושב לו בפינה אם בגדי להקה קרועים ומגפים

שחורים,לק שחור בזרט ימין,מזכיר לי,מזכיר..

ילדה עם איפור שחור חזק,ועניים שחורות,חודרנות החושניות שעוטף אותי

בין רגע,מזכיר לי עבר הווה ואת עצמי,מסתתרת בין איפור,אפלולית כבוייה כנר

בין שערי מגדלי האפלה,מתחבאת ילדה קטנה ופגיעה,בית הרוס,חלול.

את מגיעה בוכה מעוד ערב מצמרר, איזה מישהוא שוב ניצל אותך במזדמן, האיפור שלך נימרח וכל הקסם שבו נישפך, את עצובה מרירה,הדמעות המלוחות נוגעות בשפתיך,הם לא מפסיקות לרעוד כקולך שבור,ליבך סדוק,כולך נופלת לי בין הידים עורך קר כשלג,תהליך,ליבך קפוא ומעניך זולגות דמעה אחר דמעה נופלות על לחייך העגולות והיפות, ועוצרות בשפתיך האדמות והבשלות, כולך בעצמך,. חושבת,המצח זז לך אם המחשבות,ואני מנסה לפתח יכולות מיוחדות,לדעת מה הולך לך שם מה את חושבת,תני לי פירצה קטנה להיכנס למוחך

לוקח מטלית מנגב את פניך,המטלית שחורה. מלטף אותך מחבק אותך,עוטף אותך מכסה אותך דואג לך. הפסקת לבכות נרגעת עכשיו את יושנת אבל אני עכשיו בפינה החשוכה יושב בצד ובוהה בך,האוויר הקר של לילה לבן מכה עלי ומקרר אותי. חושב לעצמי הנה עוד אחת לקחתי את כאבה והוספתי לאוסף, לבי מיתפרץ רוצה לצעוק,לשפוך הכל,אבל הוא נשאר כך בפינה החשוכה עומד לו ללא תזוזה.

הנה אני עוד אחד מבין כולם

פותח אני בפניכם את שערי

ופורס לכם כאן על הדף הדיגיטאלי הזה

את חיי הלא פשוטים,מקווה שתמצאו משהוא

בכתיבה שלי שיעזור לכם בחיים,לא מחפש

לכתוב יפה,לא מחפש להיות מבין ה-10 בלוגים היפים,

לא מחפש כלום,רק דבר אחד כן

שלווה פשוט לכתוב לכם את מה שעל ליבי,בכל מיני צורות שלי,

הכתיבה שלי מוזרה מאוד,אני מאמין שאנשים מוזרים יבינו,

אז הנה אני פותח לכם את שערי

ומזמין אותכם על עולמי ,

באהבה אני באו.