כבר פרשתי מכאן די מזמן, יש פעמים בודדות שאני מרגישה שאני דווקא כן צריכה את הבלוג הזה לפעמים,

חלק מהפעמים זה עכשיו למשל.

כבר כמעט שבועיים עברו מאז שנדרסת, שבועיים שגם בפעמים שאני צוחקת וכן, אפילו שמחה - אני לא מפסיקה לחשוב עלייך..

קשה לי בלעדייך, אני חולמת עלייך ומספיק שרק מזכירים את השם שלך, אני בשנייה פורצת בבכי.

את חסרה לי, את היית בשבילי הרבה מעבר לסתם כלבה.. היית כמו חברה.

כתבתי לך מכתב, יש כאלה שיגידו שזה כל כך דבילי לכתוב מכתב למת בעיקר שזה כלבה.

אבל כן, זה באמת עזר לי.

יום שבת בעזרת השם, אנחנו נוסעים לחפש כלבה אחרת, אני יודעת שהיא לא תהיה כמוך, אני גם לא אנסה להפוך אותה למי שאת היית -

כי כמוך יש רק אחת, אבל צריך להמשיך הלאה.

אמרו תמיד שכשמישהו מת, הכאב האמיתי הוא למי שאיבד אותו ולא למת עצמו, כי את מתת כל כך מאושרת, רצת לטל לקבל אותה חזרה מהבית ספר,

את לא סבלת, את היית מאושרת.

בנתיים, כבר התרגלתי לעובדה שאני חוזרת לבית ריק, אולי בקרוב מישהי חדשה תקפוץ עליי,

אבל לפעמים זה מפחיד אותי, מפחיד אותי שאני לא אוכל לתת לה את אותה האהבה שאת קיבלת.

לא יודעת.

אבל אני כן רוצה מישהי חדשה, כדי שאני אתחזק ואם יש לנו את היכולת ואת האהבה לתת לכלב, אז למה לא? ...

עברתי תאוריה אתמול, באמת שאני כל כך שמחה וגם חזרתי לא מזמן לחמש יחידות באנגלית ואפילו קיבלתי ציון טוב במבחן,

מעבר לזה, שום דבר מיוחד.

הציונים שלי לא מי יודע מה, תלוי..

אני צריכה קצת לחזור להשקיע.

חודש הבא יום הולדת