אואה כמה זמן עבר מאז שעשיתי פוסט...חחח איזה איקסקלוסיב חח
הממ כמה דברים שהשתנו :
מממ תכלס כלום חוץ ממני
אני בנאדם אחר לגמריי
אני מרגישה שונה, אני נראית שונה נראלי שבעיקר התבגרתי.
במיוחד בתקופה האחרונה שהבצפר בראש סדר העדיפויות, כשזה היה במלטה למטה שנה שעברה
המשפחה ואני התחלנו להסתדר, אני לא תמיד רבה עם אמא להיפך, נהיינו סוגשל חברות D:
למדתי להעריך אנשים לדעת במי לסמוך ובמי לא
איזה סוג אנשים שאני יודעת שאני לא אוהבת אבל אני גם יודעת שאסור לשנוא (:
חבר שלי לימד אותי כמה לקחים, אולי לא דברים שהיו לי נעימים לעבור
אבל כל הדברים האלה הראו לי מציאות שלא ידעתי עליה מקודם וככה למדתי על עצמי. אני מאוד שמחה שסופסוף הצלחתי להבין איפה אני עומדת בחברה הזאת
אני לא אומרת שאני יודעת מי אני עדיין אבל אני מחפשת ולאט לאט מוצאת
אחד הדברים שמפריעים לי אבל זה הפסימיות הזאת שמלווה אותי כמה מלא זמן בחיים
לא שמתי לב לזה אפפעם..זה דיי נוראי, העובדה הזאת שכל דבר שיגידו לי, אפילו אם זה דבר טוב אחרי מאית השניה אני אפרש את זה כדבר רע.
נקח תדוגמא הכי בולטת, נגיד שאומרים לי "אני אוהב\ת אותך" אני בחיים לא יוכל לקבל את זה שאוהבים אותי אני תמיד יחשוב שיש משו מעבר לזה כמו לדוגמא "אוי היא\הוא אמר\ה לי את זה כי היא\הוא רוצה משו ממני"
למרות שבקצה של המוח שלי אניודעת שזה לא ככה
ישלי נטייה להיות פסימית לגביי כמעט כל דבר בחיים וזה נורא מציק לי, הלוואי ויכולתי להיות רק אופטימית אבל אני מרגישה שאני משלה את עצמי כשאני חושבת חיובי
אני באמת מנסה לצאת מזה אבל זה נורא קשה כשאתה במצב כזה שאפילו החשיבה לצאת מזה היא פסימית.
אני צריכה סוג של נקודת תפנית איי שם
או שאני פשוט צריכה שמישו יזחל לי לתוך המוח ופשוט ידע מה אני מרגישה כי אני לא יכולה להבטא במילים את הבעיה שלי
אבל בסדר בנתיים נחשוב ככה? כל אחד והפאקים שלו.
אם מישו מזדהה איתי שיגיב (: (וגם מי שלא חח) זה יהיה קצת נחמד לדעת שאני לא פסיכית או משו כזה
לאטס אוב לאב 3> סטיבי.
אני והדבילל שלי , הלוואי והוא היה יודע עד כמה אני באמת מתגעגעת אליו כל יום
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.BRUT4L.MONSTER™