התעוררתי בבוקר לצידך. אתה עדיין ישן.
יש רק מעט מאוד אור בחוץ, שנינו עירומים וחמים מתחת לשמיכה.
ליטפתי את שיערותייך החלקות, עברתי ללחי החמימה, ונתתי לך נשיקה קטנה על המצח.
מתהפנטת על פנייך הרגועות שמעלות על פניי חיוך מאושר כל כך, אושר רגוע ושלו שאין ביכולתי להגדיר את הרגשתו.
יכולתי לשבת כך כל היום ורק להביט בך, בלי להמאס...
אני לא יודעת כמה זמן ישבתי שם לצידך, אבל השמש כבר הספיקה להציף את כל השמיים באור שלה.
הסתיו שורר בחוץ ושינוי המזג אוויר מעביר בי צמרמורות כיפיות שכאלה.
קמתי מהמיטה, לבשתי חולצה ויצאתי החוצה כדי לא להעיר אותך.
ישבתי על המדרגות בכניסת הבית. הקור והלחות של טיפות הטל הרטובות מרעננת את פניי.
עוצמת את עיניי ומתענגת מהרגע המדהים הזה, מהבוקר המושלם הזה.
ריח מתוק כזה שמזכיר לי את כל הבקרים האלו שהיו מדהימים כמעט כמו זה...
אבל הבוקר הזה מיוחד יותר, אינני יודעת מדוע.
הרגשה מיוחדת ונעימה של יום חדש ושונה שיגיע היום.
ראיתי אותך צועד אליי מתוך הבית, כשראית אותי עלה חיוך קטן על פנייך. ישבת לידי.
העברת את ידך בחיבוק על כתפיי, והנחת ברכות את הסנטר שלך על ראשי.
ההרגשה הבטוחה הזאת יחד עם הבוקר המושלם סביבינו עורר בי שמחה מיוחדת שכזאת.
ידענו שמילים יהיו רק תוספת מיותרת למראה המושלם. השתיקה הייתה כל כך כיפית.
עוד יום חדש- בו יהיה לנו רק אחד את השני.
לא חושבים על אף אחד אחר, רק שנינו-
ביום מיוחד, שרק התחיל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
