מיטלולילנד

איך אפשר לדעת מתי באמת מתאהבים? איפה עובר הגבול הדק שבין להידלק על מישהו לבין להתאהב בו?

טוב, אני אתחיל מההתחלה..

לפני קצת פחות מחודש, כמו שסיפרתי באחת הרשומות בבלוג, התחלתי לעבוד ברויאל פלאז'ה בטבריה. במהלך המשמרות יצא לי להכיר הרבה מלצרים ומלצריות ממש נחמדים. אפשר לומר שבמשמרת הראשונה שהייתה לי עם אושרי קצת נדלקתי עליו, זה אפילו גרם לי להפסיק לחשוב על מישהו שמאוד אהבתי עד לא מזמן.. במשמרת שאחרי יצא לי להכיר עוד מלצר שקוראים לו אביב, וסיפרתי עליו נראה לי כשכתבתי על המשמרת של אותו יום. חשיבה מוטעת שאביב בי"א ולא בי"ב גרמה לי לא להתעסק בו יותר מדי, בעיקר בגלל הפרשי הגילאים, אבל ככל שעבר הזמן שמתי לב שיותר אכפת לי מאביב מאשר מאושרי. משמרת אחרי משמרת רק קיוויתי שייצא לי למלצר עם אחד מהם, או עם שניהם, אתמול יצא לי למלצר עם אביב. וכאן העניין מתחיל לקבל משמעות.

במשך המשמרת אביב שאל אותי כל מיני שאלות, שבגלל שאני יחסית חדשה במלון לא ייחסתי להם שום חשיבות.

בהפסקה שיש לנו ב-6, יצאתי לשבת עם רוזה בחוץ, והוא הצטרף אלינו אחרי כמה דקות, הייתה מן שתיקה מעיקה שכזאת שאף אחד לא דבר, עד שהיינו צריכים לחזור פנימה למלון.

שאר המשמרת עברה כרגיל, בלי שום התרחשויות מוזרות [או שאולי כן ולא שמתי לב]. סיימנו לארגן את הכל עד השעה 10 בלילה ונשארה לנו עוד שעה עד שההסעה מגיעה. בהתחלה ישבנו אני, אביב, איברהים, ועוד אחד שאני תמיד שוכחת איך קוראים לו. אביב רצה להכין לו נס וראה שאני כמעט נרדמת אז הוא אמר הציע לי לבוא איתו להכין, הלכנו להכין לו נס, לא היה חלב אז הוא השתמש במלבין, בסופו של דבר הוא לא אהב את הנס. אחרי כמה דקות הוא הציע שנצא החוצה לאוויר, לא חשבתי יותר מדי ושמחתי על ההזדמנות לשבת באוויר, להתרחק מכל שאר העובדים ולדבר קצת עם אביב. יצאנו החוצה ודיברנו על כל מיני נושאים כמו בית ספר, מורים, יחידות מוגברות וכאלה. אחר כך הגיע שוב השתיקה המעיקה ההיא, אביב החליט לשבור את הקרח ושאל אותי אם יש לי חבר, אמרת לו שאין לי, הוא שאל מתי היה הקשר האחרון שלי, וסיפרתי לו שאף פעם לא היה לי חבר תוך כדי שאני עצמי מופתעת מזה שאני מדברת עם מישהו שאני בקושי מכירה על הנושאים האלה, שבד"כ היחידים שאני משתפת אותם בדברים האלה הם אנשים מאוד קרובים אליי. אביב שאל איך זה יכול להיות, ולמה לא היה לי אף פעם חבר, ואני בגילוי לב שהפתיע גם אותי סיפרתי לו שעד לפני 4 חודשים שקלתי 20 קילו יותר ממה שאני עכשיו, שאני חסרת ביטחון עצמי ושבאופן כללי אף פעם לא הגעתי למצב של להתחיל עם מישהו או שהתחילו איתי. אביב סיפר לי שגם הוא היה שמן פעם, ממש גוץ, והיה לי ממש קשה לדמיין אותו שמן. עכשיו הוא נראה פשוט מצויין, לא שמן, לא רזה מדי, פשוט בדיוק כמו שצריך, ואני אמרתי לו שרק מי שהיה פעם שמן יכול להבין אותי, והוא הסכים. נהיה קצת קריר בחוץ ואביב התעקש שאני אלבש את החולצה הארוכה שלו, או לפחות שאני אתכסה איתה קצת כי הוא רואה שקר לי, לא היו לי הרבה ברירות והסכמתי. ואז, כמו כל רגע יפה ונחמד חייב להיות משהו שיהרוס, אחד מעובדי המטבח שסיים גם לעבוד יצא החוצה והצטרף אליינו, ככה שיצא שלא המשכנו לדבר על הנושא, הוא שאל אם הוא מפריע לנו, אבל לא רצינו להסגיר על מה דיברנו אז אמרנו שלא. אחרי כמה דקות יצא איברהים וביקש ממני ומאביב ללכת לעשות פוליש לכמה כלים שיצאו מהמכונה, שמחו על ההזדמנו להיפטר מזה שנצמד אלינו והלכנו לפלש את הכלים שנשארו. סיימנו עם הכלים ויצאנו שוב החוצה, שוב יצא לנו להיות לבד בחוץ, הפעם ישבנו במקום טיפה מרוחק יותר, בספסל מעץ שיש שם מחוץ למלון, הוא היה קצת רטוב, אבל לא היה אכפת לנו כי בכל מקרה הבגדים הולכים ישירות לכביסה אחרי העבודה. אביב אמר שהוא שמח שאנחנו שוב בלי ההוא שנדחף כי יש לו נטיה לחפור, והוא דיי צודק. שוב שתקנו לנו ושוב זה היה אביב ששבר את השתיקה, הוא אמר לי שהוא מקווה שזה לא מפריע לי שהוא שאל אותי אם יש לי חבר וכל השאר, ואמר שהוא סתם רצה לדעת, אמרתי לו שברור שלא מפריע לי, הוא שאל אם אפשר לדבר איתי פתוח ואמרתי לו שכן. הוא שאל אם באמת לא היה לי אף פעם חבר, ואם לא היה לי שום קרבה אינטימית עם גבר, אפילו לא נשיקה, ואמרתי לו שאף פעם לא. הוא שאל אם הייתי רוצה שיהיה ואמרתי לו שכן, הרי מי לא רוצה אהבה, והוא שאל אם אני רוצה משהו שיעלה לי את הבטחון העצמי, לא הבנתי למה בדיוק הוא התכוון, אבל החלטתי ללכת על זה ואמרתי לו שכן. הוא הסתכל עליי כמה רגעים, סובב לי את הראש ונישק אותי. הייתי בהלם של החים שלי ורעדתי כולי כמו ילדה בת 12. הוא הסתכל עליי והציע שנתרחק קצת מהכניסה של המלון כדי שלא יסתכלו עלינו, וככה יצא שהלכנו יד ביד לכיוון מקום יותר מרוחק מהכניסה והתבודדנו לנו. אחרי שהתרחקנו מספיק ופחות או יותר עבר ההלם הראשוני [והראשוני בלבד] ביקשתי ממנו שיספר לי גם על המערכת יחסים האחרונה שלו. הוא סיפר שהיא הסתיימה לפני שבועיים, שהיא נמשכה חצי שנה ושזאת שהוא יצא איתה הייתה מטורללת, אבל הוא גילה את זה מאוחר מדי, ובכל פעם שהוא ניסה להיפרד ממני היו לה תרוצים אחרים, ואחד מהם היה שהיא בהריון, הייתי ממש המומה ממה שהוא סיפר לי.

המשכנו להתנשק לנו, כאילו אנחנו בכלל לא בעבודה, כאילו אנחנו נמצאים לבד בעולם, כשאני לא מפסיקה לרעוד ולקפוא מקור, פחד וחוסר ודאות. אביב היה כ"כ חמוד אתמול, הוא אמר שהוא לא מייעץ, אלא אומר לי להעלות לעצמי את הבטחון העצמי, ושאני חמודה ושאף אחד לא יעיז להגיד לי אחרת, הוא שאל כל הזמן אם אני בסדר, אם נעים לי והרגיע אותי שאין לי ממה לפחד. התנשקנו והתחבקנו כאילו סוף העולם עומד להגיע.. הוא אמר שאני בסדר גמור בשביל פעם ראשונה, אמרתי לו שאני קצת מפחדת, הוא שאל אם ממנו, ואמרתי שגם, שבכלל כל הסיטואציה קצת מוזרה לי, כי כמו שכבר אמרתי לו אף פעם לא הייתה לי קרבה אינטימית עם גבר, הוא אמר שהוא מבין אותי, ושלמרות שזה נשמע אדיוטי כי אנחנו בקושי מכירים הוא רוצה שאני אסמוך עליו, וא הוא שאל אם אני סומכת עליו ואמרתי לו שכן. הסתכלנו על השעון והיה כבר עשרה ל-11, המשכנו להתנשק ולהתחבק, הוא אמר לי שהמגע שלי מאוד נעים, ובגלל שהייתי כ"כ מהוססת הוא החליט שאנחנולכמה רגעים מחליפים תפקידים ושאני אזום והוא יתנהג כאילו זאת הפעם הראשונה שלו, אבל אותי זה הצחיק ולא הייתי מסוגלת לעשות הרבה חוץ מלחבק אותו, להריח אותו ולקוות שאני לא סתם חולמת את כל מה שקרה בחצי שעה- שעה האחרונה. התנשקנו שוב, עד שהחלטנו שצריך כבר לחזור כי אנחנו תיכף נאחר להסעה ופחדנו שיבואו לחפש אותנו. הוא שאל אם אני רוצה שמה שקרה ישאר בינינו ואמרתי שאני מעדיפה שבינתיים כן, והוא הבטיח שככה זה יישאר. הוא שאל איך היה להתנשק עם מישהו בפעם הראשונה ואמרתי לו שהיה כייף, ממש כייף. התקדמנו לעבר ההסעה וראיתי שכמעט כולם כבר שם ומחכים רק לנו ולעוד עובד, אביב רץ להחתים כרטיס, אני נכנסתי להסעה ובכוונה התיישבתי בשורה השלישית, כדי שזה שחסר לא יתיישב ליי ובתקווה גדולה שאביב יבוא לשבת לידי. העובד הנוסף הגיע, התיישב בשורה שנייה וכולנו חיכינו לאביב, הוא בא והתיישב לידי. הוא הציע שאני אכנס לשבת בפנים והוא ישים עליי את הראש, הסכמתי ונכנסתי פנימה, הייתי במין יקום אחר, מבודדת מכל מה שקורה מסביבי, אביב קרא לי להתקרב, שאלתי מה קרה כי לא שמעתי מה הוא אמר והוא סימן לי להתקרב אליו לעוד נשיקה, המשכנו להתנשק, קצת פחדתי שמישהו בהסעה ישים לב, אבל אביב היה מדהים וכל הזמן הרגיע אותי וליטף אותי. אחרי כמה דקות הגענו לתחנה שלי, הסתדרתי קצת וירדתי תוך כדי שאני מאחלת לו לילה טוב ואומרת ביי לכולם.

חשבתי על כל מה שהיה, על כמה שזה היה כייף, על כמה שאני בשמיים, על התמימות שלי שמתחילה למתוח כנפיים ומתכנת להתעופף לה, על כמה אני רוצה שזה יחזור על עצמו, על כמה שאני מקווה שהוא רציני לגביי ועוד הרבה דברים בנושא.

הייתי חייבת לדבר עם יוליה על הכל, היא היחידה שאני מסוגלת לספר לה על זה בינתיים, התקשרתי אליה והיא הייתה קצת עסוקה, היא ביקשה שאני אתקשר עוד 20 דקות, בינתיים ריחפתי לי במחשבות, אחרי 20 דקות התקשרתי אליה וסיפרתי לה הכל, התחלתי מהסוף, וידאתי שהיא זוכרת מי זה אביב מהסיפורים שלי על המשמרות וסיפרתי לה שהתנשקנו היום בסוף המשמרת, ואז היא ביקשה  לשמוע פרטים, וכמובן שסיפרתי לה הכל. היא מאוד שמחה בשבילי, היא חברה מדהימה ומאוד מפרגנת, איחלה לי מזל-טוב, ואמרה שעשיתי לה את היום, הלילה, השבוע, החודש.. היה כייף לדבר איתה על הכל, בינתיים היא היחידה שיודעת על מה שהיה, והיא יודעת שאסור שזה ייצא ממנה לאף אחד. היא החליטה שאנחנו חייבות לחגוג ושאני אתחיל לחשוב לאן אנחנו יוצאות ביום שישי כשהיא חוזרת הבייתה מהבסיס ומה אני לובשת, אמרתי לה שכרגע אני לא ממש מסוגלת לחשוב על משהו חוץ מעל מה שהיה, וסיכמנו שאני אחשוב רק על מה אני לובשת והיא תדאג לשאר. סיפרתי לה שאני אמורה לעבוד יום חמישי בבוקר ושאביב עובד בערב, ושאני רוצה מאוד לשנות את המשמרת לערב, גם בגלל שאני שונאת משמרות בוקר אבל בעיקר בגלל אביב. היא אמרה שהיא חושבת שאני צריכה להיות קשה להשגה, לא לבקש לשנות משמרת ולתת לאביב לשנות את המשמרת שלו, אבל הסברתי לה שהוא לא יכול כי הוא לומד, ושאני בכל מקרה התכוונתי להחליף למשמרת ערב הרבה לפני שהכל קרה ושהוא שמע את זה וגם רוזה. מרוב רצון לשנות משמרת באמת נתקעתי, הגננת של אחותי בחופש מחר כי הבת שלה מתחתנת, ואין מי שישמור על אחותי. התקשרתי לדידי ושאלתי אם יש אפשרות להחליף אותי עם מישהו מהערב והוא אמר שהוא קצת עסוק והוא יחזיר לי תשובה יותר מאוחר. בערך שעתיים וחצי אחרי הוא התקשר אליי ואמר לי שמחר אני עובדת ערב, אני בשמיים!! אני מקווה שהוא החליף אותי עם אושרי, לא כי לא בא לי לראות אותו, אלא בגלל שאני יודעת שזה יהיה חסר סיכוי לדבר עם אביב לבד כשהוא גם במשמרת. בעצם זה לא הגיוני שהוא יחליף עם אושרי כי הוא לומד בבוקר.. בכל אופן, אני מקווה שלא יקרה שום דבר מיוחד ואביב ידיע למשמרת ואולי אפילו אושרי לא יהיה שם ונוכל לדבר קצת, כי אני די חייבת לדבר עם אביב, לשאול ולברר כמה דברים לגבי מה הלאה.

במשך כל היום לא הייתי מסוגלת לחשוב על שומדבר מלבד מה שקרה, לא משנה מה עשיתי וכמה ניסיתי להעסיק את עצמי ולחשוב על דברים אחרים, המחשבה שלי תמיד נדדה חזרה למה שקרה אתמול בסוף המשמרת, אבל זה טוב באיזשהו מובן, סוף סוף קורה לי משהו טוב. כל היום הייתי עסוקה בלבקש מאלוהים שזה יהיה רציני, שאני לא אפגע ממנו בסוף, שפשוט פעם אחת יהיה גם לי משהו טוב.

אז אני לא יודעת אם אני יכולה להגיד שאני ממש מאוהבת באביב, מה שבטוח זה שאני לפחות מתחילה להתאהב, משהו קורה לי, משהו טוב.

* אני מצד אחד במעיין אופוריה כזאת ומרחפת לי כל היום, מצד שני משתדלת להיות עם הרגליים על הקרקע, בגלל שאני כזאת חסרת ביטחון ואני כ"כ מפחדת להיפגע. כן, עדיין קשה לי לקלוט שמישהו באמת רוצה אותי, דפיקות כזאת, שאולי תעבור יום אחד, מתישהו כשיהיה לי יותר בטחון עצמי אולי.

ואני אסיים בשאלה שאיתה פתחתי את הפוסט, איך יודעים שמאוהבים?

אם אני חושבת על מישהו כל היום, מקווה מאוד שיתפתח משהו רציני, יש לי חוסר תאבון כללי, הלב שלי עומד להתפוצץ מהתרגשות כשאני רק חושבת עליו והבטן שלי מתפוצצת מרוב פרפרים, זאת אהבה? כי אם לא, אז מה כן?

ועכשיו, אחרי שסיימתי לפרוק את הכל במשך שעה וחצי, אני אשמח לקבל תגובות..

לילה טוב, מיטל.

היום היה לי יום משעמם במיוחד, שומדבר מעניין לא קרה..

מחר יש לי משמרת ערב במלון, אני מקווה לעבוד עם אושרי, אביב ונופר או עם מור..

עכשיו לדיאטה שלי:

אז מה אכלתי היום?

משקרה בוקר 0% בטעם תות - 59 קלוריות

40 גרם ברנפלקס - 90 קלוריות

2 קערות מרק סיני עם עוף - 245 קלוריות

חטיף אנרגיה [אנרג'י] בטעם תפוח - 56 קלוריות

חטיף אנרגיה [פינוקי בריאות] בטעם בננה תמר - 54 קלוריות

*שתיה למשך היום - מים.

*סה"כ קלוריות שאכלתי: 504

כמה ספורט עשיתי היום?

שעתיים הליכון, שיפוע 10, מהירות 6.5 - 1410 קלוריות

שעה של כפיפות בטן - 638 קלוריות

הליכה אל החדר וכושר וחזרה ברגל, סכ"ה 27 דקות, מהירות 4.5 - 113 קלוריות

סה"כ קלוריות שנשרפו: 2161

ההפרש היומי: 1657-

* מאוד מרוצה מהיום, מקווה להמשיך להחזיק מעמד ככה.

אין דרך להתחמק מזה, אני ממש מכורה ל"האח הגדול". בכל דקה פנויה שיש לי אני מוצאת את עצמי רואה ערוץ 20, מתלהבת מהחיים המשעממים למדי של הדיירים בבית האח הגדול ופשוט לא מסוגלת לקום מהמסך. במשך השבוע וחצי האחרונים היו לי כל מיני דברים שרציתי לכתוב על התוכנית ועל הדיירים והחלטתי לרכז הכל בפוסט אחד מסודר..

אני אתחיל במסירת תנומים למשפחת שיטרית. אני פונה בזאת אל כל משפחתו של שי ומוסרת את תנחומי על מותה של הדודה עדנה. לפי מה שהבנתי מהתוכנית ומהראיון עם שי, הוא היה מאוד קשור אליה, ומאוד עצוב לו אחרי מותה. במהלך התוכנית אהבתי מאוד את שי, והיה לי מאוד עצוב שהוא הודח, במיוחד שההדחה שלו הייתה צמודה למות הדודה והכל קרה יחד. אני רוצה למסור לשי ולשפחתו את תנחומי, למרות שהכל קרה בשבוע שעבר. יהי זיכרה של עדנה ברוך ונשמתה צרורה בצרור החיים.

התוכנית של היום הייתה מאכזבת ברמות, לא הראו שום דבר שקרה במהלך השבוע חוץ מהמשימה השבועית. אפילו ההכנסה של הדיירים נעשתה אל הסוויטה ולא אל החלל שבו נמצאים כל שאר הדיירים. היחידים שיודעים על קיומם של הדיירים החדשים הם לאון ועינב שאותם בחר האח הגדול לשלוח לסוויטה המפנקת. אני שמחה בשבילם שהם נשלחו, באמת מגיע להם, אבל זה לא פייר שעד ששולחים אותם לשם, הם צריכים לחלוק את הסוויטה עם עוד 4 דיירים חדשים. בכלל, אני חושבת שכניסתם של הדיירים באמצע העונה לא הוגנת כלפי הדיירים הותיקים, ואני מקווה שהם יעופו מהר.

הדיירים החדשים שהגיעו אל בית האח הגדול מוזרים למדי, אפילו יותר מהותיקים. אני לא אוהבת בכלל את החגית הזאת, אישתו של השופט, היא נראית לי משעממת וחוצפנית. אני דיי בטוחה שהכניסו אותה כדי שיהיה ליוסי בובליל עם מי לדבר, מישהו קצת יותר קרוב לגילו. גם האינה הזאת שהכניסו לא משהו, היא נראית לי חלולה ברמות, מה-10 דקות שראיתי אותה על המסך הצלחתי לקלוט שהיא סתם פרצוף יפה, וחבל שאת זה ההפקה מכניסה לבית. מטומטם מאוד מצידה להגיד שהיא טיזינגית ושהיא סוג של לוליטה ושהיא הולכת לפתח קשר עם צבר, ומצד שני לומר שהיא ילדה טובה והיא תמימה, זה די לא הולך יחד. בקיצור, היא נראית לי סתומה ואני מקווה שהיא תעוף ראשונה. עם הבנים אני פחות או יותר נראה לי אסתדר, יוני די נחמד, לא משהו מיוחד בבית. שחר דיי מבהיל, השרירים שלו ממש עברו כל נורמה, הוא סיפר שהוא אוכל המוןןן, בין 6 ל-8 ארוחות ביום, שהוא אוכל 10 ביצים ביום ושתי קופסאות טונה, ממש מטורף. לדעתי, הוא הולך לחסל להם את כל האוכל בבית, והם יעיפו אותו על טיל משם. הוא אמר שהוא שם עין על עינב, אני מקווה שיתפתח בינהם משהו, עינב היחידה שלא תפסה מישהו בבית של האח הגדול..

יוסי בובליל עולה לי על העצבים, כאילו בחייאת, השהות שלך בבית הייתה יותר מדי ארוכה, עשית לכולם כאב ראש לא נורמלי. נמאס לי לשמוע אותו מקלל כל הזמן, כל עוד זה היה בינו לבין הבת שלו וזה היה בסדר מבחינת זה לא כ"כ הפריע לי, זה כן, אבל אם היא מסכימה לזה זאת כבר בעיה שלה. אבל, כשהוא קילל את שפרה וגם את לאון הוא ממש נסחף, ואני שמחה שצבר התפרץ עליו השבוע. בהתחלה הוא היה נחמד, זה היה משעשע לשמוע אותו מדבר, צוחק עם כולם, שר מוקדם בבוקר וכל מיני כאלה, אבל לאחרונה הוא נהיה משעמם ויבש. הגיע זמנך ללכת, יוסי.

משבוע לשבוע המשימות נהיות יותר קשות, לדיירים יש פחות כסף לקנות אוכל והם במצב ממש רע. לדעתי, ההחלטה של עינב לקנות רק סיגריות בתקציב שלה ממש טיפשית, היא לא תוכל להסתדר שבוע שלם בלי אוכל, מה גם שאין מה לעשות בבית כל היום וכולם אוכלים שם מסביבה כל היום, והיא אחת שאוהבת לאכול. אני יודעת שהאח הגדול מחפש אקשן, אבל אם לא תהיה להם משימה פשוטה יחסית בשבוע הבא הם באמת ישארו בלי אוכל. וכאילו שכל זה לא מספיק, הוסיפו להם עוד 4 דיירים שעליהם הם יידעו רק ביום שלישי בשידור החי.

*אהבתי שרשמו בראש הרשימת קניות "תפריט קמבודי".

הכי אוהבת: לאון, רנין, עינב וונסה. [מקווה ששלישיית הגמר תורכב מהקבוצה הזו]

לא אוהבת: יוסי בובליל!

*עד לפני שבוע לא סבלתי את שפרה וצבר, אנ עדיין לא מתה עליהם, אבל היחס שלי אליהם מתמתן.

*מעניין מה קורה עכשיו בסוויטה, האתר החדר של קשת לא עובד לי ובטלוויזיה בטח מראים את הבית ולא את הסוויטה..

טוב, די לחפור על האח הגדול להיום.

לילה טוב.

החג האחרון של התקופה האחרונה הסתיים ביום שלישי, במוצאי שבת שוב הייתי אצל סבתא שלי בעפולה, וכרגיל לא קל לעמוד בכל הפיתויים שיש שם. עכשיו לאחר שנגמרו כל החגים, ואין שום שבת קרובה שמתוכננת להיות בעפולה, אפשר לומר שנגמרו התירוצים, אני חוזרת לדיאטה ובגדול. עם כל הקושי, אני אעדכן מהיום מה אכלתי במהלך היום והאם וכמה ספורט עשיתי. אני מקווה להצליח לשמור לפחות עד הגיוס שלי.

אז מה אכלתי היום?

פרוסת לחם מחיטה מלאה -  35.5  קלוריות

3 כפיות קוטג' - 21 קלוריות

פרוסה דקה של גבינה צפתית - 20 קלוריות

50 גרם ברנפלקס - 108 קלוריות

מעדן שוקולד 0% - 64 קלוריות

חצי חטיף אנרג'י תמר-בננה -  27 קלוריות

2 קערות מרק תירס - 245 קלוריות

* שתיה במהלך היום - מים

סה"כ קלוריות להיום: 520.5 קלוריות.

ספורט במהלך היום:

שעתיים הליכון, שיפוע 10, מהירות 6.5 - 1405 קלוריות

חצי שעה תרגילי בטן - 319 קלוריות

הליכה אל החדר כושר וחזרה ברגל, סה"כ חצי שעה, מהירות 5 קמ"ש בערך - 136 קלוריות

סה"כ קלוריות שנשרפו היום: 1860 קלוריות.

הפרש יומי:  1339.5-

* אני די מרוצה מהיום, מקווה שזה ימשיך ככה.

לפני שבוע וחצי נולד לי בן דוד חדש, היום היה הברית שלו. לקטנצ'יק קוראים יונתן ויש לו שני אחים: עומר ונועם.

הברית היה באולמי הנסיכה בחיפה, היה נחמד, ראיתי בני דודים וקרובי משפחה שלא ראיתי הרבה זמן.

אחרי הברית נסענו למכון כושר של דוד שלי לכמה דקות, ראיתי שם אנשים שהכרתי בחודשיים שהייתי אצלו בחופש הגדול, הם אמרו לי שרזיתי וזה מאוד שימח אותי שרואים עליי. כשהיינו במכון יצא לי לראות גם את גל, שבגלל שלא היה לי איך לעדכן את הבלוג בתקופה של החופש אז לא יצא לי לספר עליו בכלל. בכל אופן, גל הוא המדריך השני בחדר כושר, אפשר להגיד שדי נדלקתי עליו בתקופה שהייתי שם, הוא חמוד לאללה, עבר לי ממנו מזמן, אבל היה מאוד כייף לראות אותו שוב אחרי כ"כ הרבה זמן [חודשיים+] וגם הוא אמר לי שרזיתי. אח"כ נסענו לבית של דוד שלי, שם ראינו עם דודה שלי "האח הגדול", את הפרק של יום ראשון ואת הפרק של יום שלישי, משם נסענו הבייתה.

עוד יום נגמר, לילה טוב.

אתמול בערב נסעתי לעפולה להופעות שהיו בפארק. ראשונים הופיעו מה קשור בקטעי סטנד-אפ, אני חייבת להודות שהם היו הרבה פחות מצחיקים משר במופע הרגיל שלהם. מאוד התאכזבתי מההופעה שהם נתנו אתמול.

אחריהם עלו להופיע כוכבי כוכב נולד 6: ישראל ליבי וכרמל. לפני שהם עלו לבמה ביקשו מכל מי שנמצא בקדמת הבמה ללכת אחורה ולפנות את המקום, אחרת המופע לא יתחיל, אבל זה לא עזר והם לא הלכו. המופע התחיל עם כרמל ששר 3 שירים, היא הייתה ממש גרועה לטעמי, המופע שלה היה לא מושקע, היא זייפה הרבה והקהל באופן כללי לא היה בעדה ורק חיכה שישראל יעלה כבר. אחריה עלה ליבי רן, אפילו אצלו לא הייתה התלהבות כ"כ גדולה, הוא שר 4 שירים לבד ואח"כ עוד שיר יחד עם ישראל. אחרי הדואט של ליבי וישראל, ישראל נשאר לבד על הבמה ושר עוד 4 שירים: הלאה, ניסים, מי האיש, ובדיוק כמו פעם. ממש בסוף השיר האחרון קפצו עליו 2 בנות על הבמה, ממש תת-רמה, הרסו את כל הסוף של השיר, אבל הוא לא ויתר ושר עד הסוף אחרי שהעיפו אותן מהבמה, ובסוף הוא שר "אז נרים כוס יין ונשתה לחיים, ונשתנה לחיי החיים החדשים שלנו, ושלא יתקפו אותנו ברחוב.." הוא היה ממש חמוד. המופע הכללי של כוכב נולד מאוד אכזב אותי, הם אל השקיעו, הם זייפו, הם לא התאמצו, סתם שרו את השירים שלהם וחיכו שזה ייגמר.

אני אישית התאכזבתי מאוד מכל המופע של אתמול בערב, ועוד יותר התבאסתי מזה שהפסדתי "האח הגדול" כדי לראות אותם.

גם היום אני נוסעת לעשות את החג אצל סבתא שלי בעפולה, וסביר להניח שלא ייצא לי לעדכן עד יום רביעי.

חג שמח לכולם =]

כן, פחדתי להישקל אחרי החג. למה פחדתי? כי ידעתי שעליתי במשקל, פחות שמרתי באוכל, פחות עשיתי ספורט- סביר להניח שעליתי.

ואכן, לא טעיתי. לפני יומיים כשהתחלתי מחדש את הדיאטה שלי נשקלתי בחדר כושר, המשקל שלי כרגע הוא 75.6, לפני חודש שקלתי 73.5, זה אומר שבחודש האחרון עם כל החגים העלתי 2 קילו..

הגובה שלי הוא 1.55, אני יחסית נמוכה. המשקל שלי צריך להיות בין בערך 55 קילו, כלומר יש לי לרדת במשקל 20 קילו, שזה מה שהורדתי עד עכשיו באימונים אצל דוד שלי. אמנם בבית זה יהיה יותר קשה, וייקח יותר זמן, אבל אני פשוט חייבת.

כמו שכבר כתבתי בפוסט פתיחה אני אעדכן כאן כמעט כל יום מתחילת הדיאטה על השינויים במשקל. בכל יום אני אכתוב מה אכלתי, האם וכמה ספורט עשיתי היום, ואם נשקלתי אז יהיה גם עדכון לגבי המשקל.

* אני אתחיל לעדכן הכל ממחר.

שיהיה לי בהצלחה בדרך הארוכה והלא פשוטה שאני מתחילה עכשיו, או בעצם אפשר להגיד התחלתי לפני יומיים..

ועד העדכון הבא- לילה טוב.

היום שלי התחיל ב-8 בבוקר, התעוררתי מהשעון מעורר ובעיקר מאמא שלי ששיגעה אותי עד שקמתי, התלבשתי ולקראת השעה 9 מצאתי את עצמי מדדה אל עבר החדר כושר בחוסר חשק. כשהגעתי לחדר כושר עשיתי שעה וחצי של אימון אירובי [הליכון בשיפועים משתנים של 10 ו-15], אח"כ נכנסתי לחדר בטן ועשיתי 10 סטים של 100 כפיפות בכל סט, כל סט עובד על חלק שרירים אחרים בבטן. אחרי האימון התקשרתי להורים שלי שאמרו לי מוקדם יותר שהם יורדים לעיר. אמא שלי אמרה לי שהם במחסני חשמל ושאם אני רוצה אני אגיע הבייתה, אתקלח והם יאספו אותי לעיר. התקלחתי בזריזות והם הגיעו אחרי רבע שעה לאסוף אותי. בינתיים ראיתי "האח הגדול", הם התכוננו למשימה שלהם, הלבישו אותם בחליפות שדומות לחליפות של הפוואר רנג'רס. הכי מצחיק בחליפה היה שי, החליפה שלו הייתה צמודה עליו ברמות וממש הבליטה את כל החלקים בגוף שלו, אחרי שיחה עם האח הגדול החליפו לו לחליפה אחרת, גם צמודה אבל טיפה פחות, לפחות לא ברמה של לחנוק אותו כמו הקודמת. לאון קצת התבאס כי החליפה החדשה ששי קיבל הייתה בצבע זהב ושלו בכסף וזה אומר שהם עכשיו בקבוצות נפרדות, אבל זה עבר לו דיי מהר.

אחרי שההורים שלי הגיעו לאסוף אותי טיילנו קצת בעיר, ובערך בשעה 14:00 חזרנו הבייתה, הכנו ארוחת צהריים, אכלתי חזה עוף צלוי וסלט סיני. כשסיימתי לאכול עליתי למחשב לחצי שעה, שיחקתי 3 משחקים של פריסל וסיימתי את כולם.

ב-4 ורבע כבר התחלתי להתארגן לעבודה, ואחרי רבע שעה כבר חיכיתי בתחנה להסעה. חיכיתי כמה דקות ואז ראיתי את דידי עם הרכב שלו, והוא לקח אותי למלון במקום ההסעה.

כשהגעתי לעבודה הדבר הראשון שעשיתי הוא לבדוק עם מי אני עובדת היום, וגיליתי שלא נופר, לא אושרי ולא אביב עובדים היום. הייתי קצת מבואסת, אבל רוזה עבדה היום וגם עוד מישהי חדשה במלון שקוראים לה מור, וזו הייתה המשמרת השנייה שלה. יצא לנו לדבר קצת במהלך המשמרת וגם בחצי שעה האחרונה כשחיכינו לסיום המשמרת ולהסעה והיא מאוד נחמדה, היא גם אמרה לי שאביב איתה בבית ספר, את זה ידעתי, אבל מה שהיא חידשה לי זה שהוא בי"א ולא בי"ב כמו שחשבתי..

יש לי עוד משמרת במוצאי שבת, והפעם שמתי לב שאביב ואושרי גם רשומים, אני מקווה שזה לא ישתנה..

לפני חצי שעה הגעתי הבייתה, אכלתי מעדן וחלב עם קורנפלס כי הייתי רעבה, לא אכלתי כלום מהארוחת צהריים ובאתי ישר לבלוג לעדכן.

זהו להיום, אני פשוט מותשת.

לילה טוב =]

לרגע לא חשבתי שהחג יעבור בלי שיחות על הדיאטה שלי, אבל לפחות קיוויתי לעבור את השיחות האלה בשלום. ביום שלישי ישבנו בסוכה אחרי הארוחת צהריים ואיך לא, התחילה השיחה על הדיאטה. בהתחלה דיברנו רק על איך הולך עד עכשיו, איך עם הכושר, ואיך זה לשמור על האוכל. מה לעשות? אי אפשר לךהתחמק מזה, ואני גם לא מסוגלת לשקר לדוד שלי, אז סיפרתי לו שאני פחות עושה כושר בגלל שאין לי זמן בחגים, ושגם יוצא לי קצת פחות לשמור וקיבלתי שיחת שטיפה מדוד שלי ומההורים שלי. הדבר שהכי העציב אותי זה שדוד שלי התאכזב ממני, אני מעדיפה שאנשים יכעסו עליי, אבל ברגע שמישהו מאוכזב ממני זה עושה לי ממש רע.מכיוון שאני כזאת ריגשי בכיתי שם בלי הפסקה כל השיחה, בסופו של דבר הגענו להסכם בייני לבין ההורים שלי ודוד שלי: הם ימצאו סידור לאחותי לכל השבוע ואני אעשה כושר ב-8 בבוקר, ובכל יום שאני לא עובדת בערב אני הולכת למכון גם בערב. מפה לשם , מהיום הדיאטה יצאה לדרך מחדש, בבוקר הייתי באימון בחדר כושר ואחותי נשארה עם אחי, אחר כך הלכתי לטייל בעיר ובערב שוב הייתי באימון.

כשטיילתי היום בעיר הלכתי גם לטוור רקורד עם הקודים של פלאפון ולקחתי 4 דיסקים חדשים =]

למי שמעניין מה לקחתי- מאיה בוסקילה- שוברת שתיקה, בן ארצי החדש, ג'קו אייזנברג, וסינרגיה.

בצהריים צליל רצתה שאני אתקשר למנהל חדר כושר של המלון שאני עובדת בו ואני אברראם עדיין מחפשים מלצריות, התקשרתי אבל דידי לא היו והודיעו לי שמחר אני עובדת ערב. יותר מאוחר צליל אמרה לי לא לדבר עם דידי על עבודה, ודידי התקשר אליי בערב ועידכן אותי על המשמרת של מחר ועל משמרת במוצאי שבת. אני מקווה שנופר תהיה שם, אולי גם אביב, לא נראה לי שאושרי יהיה.. אני מקווה שיהיה כייף מחר.

לילה טוב =]

רוב היום היה סתם משעמם, עד המשמרת בערב..

בשעה 13:00 בצהריים התקשר אליי המנהל של החדר אוכל במלון שבו אני עובדת ואמר לי שקבוצה של 40 אנשים ביטלה ארוחת ערב ולכן אין צורך שאני אגיע לעבודה היום, התבאסתי שאני מפספסת הזדמנות לעוד משמרת עם אושרי, אבל אמרתי לו שאין בעיה, הוא אמר לי שהוא ידבר איתי כבר בהמשך השבוע..

בערך חצי שעה אחרי דידי התקשר אליי שוב ואמר שהוא מתנצל שהוא משגע אותי, אבל אושרי לא יוכל להגיע לעבודה כי סבתא שלו נפתרה ושאני אגיע במקומו. אז כנראה שבכל זאת נכתב לי מלמעלה לעבוד היום, אבל לא עם אושרי.. לא נורא יהיו עוד הזדמנויות.

המשמרת הייתה היום דיי סבבה, למרות שהיינו פחות מלצרים והיה קצת לחץ. היו היום קבוצה של אורחים מיוחדים שגם קיבלו קינוח מיוחד ופינוקים. המשמרת עברה די מהר, היום דווקא עבדנו עד סוף המשמרת ולא הספקנו אפילו לשבת לשתות..

קיבלתי במשמרת היום טיפ של 4 שקלים מקבוצה קטנה של קולומביאנים מאוד נחמדים, שיבואו כל הזמן =]. גם האורחים המיוחדים השאירו טיפ, של 10 שקלים נדמה לי, אבל מישהו אחר לקח [באסם נראה לי] למרות שזה היה בחלק שאני הייתי אמורה למלצר בו לבד. חפיף, כסף בא והולך, אני לא דואגת.

אממ היה דיי נחמד באופן כללי, יצא לי לדבר פה ושם עם נופר וקצת עם מרינה, היה אחלה.

בהזדמנות זו אני רוצה למסור את תנחומי לאושרי ולמשפחה שלו על מותה של הסבתא..

יהי זכרה ברוך ונשמתה צרורה בצרור החיים.

ולנושא אחר לגמרי..

אחרי שחזרתי מהעבודה התעדכנתי במה שהיה ב"האח הגדול" היום, מאוד התבאסתי שיוסי, עינב ואשר מועמדים להדחה, אני חשבתי ששלושתם יגיעו דיי רחוק, ות'אמת- מגיע להם, אבל כנראה שהדיירים בבית האח הגדול חושבים אחרת. כנרגע אין לי העדפה לגבי מי שיילך, זה קצת נוטה לכיוון אשר.. בקשר לעינב, הדעה שלי עליה משתנה כל כמה ימים, מצד אחד היא דיי בולטת, ודיי עושה בבית דברים מעניינים שגורמים לראות את התוכנית, מצד שני היא צועקת המון, היא קולנית, ולרוב לא נעימה בכלל, במיוחד אם אין לה סיגריות :S. בקשר ליוסי, אם הוא הולך- התוכנית אבודה, הוא עושה שם את כל הרעש והבלאגן, את כל האקשן והעניין ואני מאמינה שאם הוא יילך גם הרייטינג יילך. אי לכך ובהתאם לזאת [סתם סתם] הכי הגיוני שאשר יודח מהבית ביום שלישי עם כל הרצון שתושב מהעיר שלי [טבריה] יגיע רחוק בתוכנית. חוץ מזה, יש לו אישה וילדים, ובכלל יש לו תינוקת בת שבועיים בערך שהוא ראה רק בתמונה, הגיע הזמן שלו ללכת הבייתה לעשות חג עם המשפחה.

יותר מאוחר נכנסתי לאתר של התוכנית באינטרנט וראיתי כל מיני סרטונים, התבאסתי שאין חדש על שי ולאון, מאוד עצוב לי שהם רבו ועוד לא הראו מה קרה איתם אח"כ. מצד אחד שי צודק כי לאון לפעמים נסחף יותר מדי והוא מודע לזה לפעמים. מצד שני, לאון הוא כזה, הוא לא עושה את זה בכוונה לפגוע בשי וגם שי יודע את זה. אין לי מושג אם לאון יותר נדלק על שי או על צבר, הוא די אמר צבר, אבל זה נראה כאילו הוא מתאהב בשי. חבל ששי סטרייט, הם היו יכולים להיות חמודים ביחד.. חח למרות שזה מעצבן את שי, אני אוהבת את הקטעים שלאון קורא לו תולי חתלתולי 3> אני מאוד מקווה שהם דיברו על הכל והבהירו את הכל בינהם והשלימו, אני לא יכולה לראות אותם רבים.

מחר ערב חג, וכנראה שעד יום שלישי בלילה או רביעי בבוקר אני לא אהיה בבית, אז לא ייצא לי לעדכן, אבל ביום רביעי אני כבר אכתוב עדכון על החג אם יהיה משהו מעניין.

עד אז, שיהיה חג שמח לכולם!

לילה טוב =]

יש בגרויות שאני די מרוצה מהציון שלהן כמו כימיה, סוציולוגיה, תנ"כ וחיבור.

ויש בגרויות שקצת התאכזבתי מהציון שקיבלתי בהן כמו מתמטיקה, פסיכולוגיה ואנגלית [למרות שצפיתי את הציון מראש].

הינה הציונים של הבגרויות שלי למתעניינים..

תגובות יתקבלו בשמחה =]

לפני רבע שעה בערך חזרתי ממשמרת ערב, היה כייף ומצחיק לאללה, משמרת יותר קלה משל יום שני..

דידי התבלבל בסידור וכתב לי שהיום אני עובדת מ-5 בערב ומחר מ-6 בערב במקום להפך בגלל שבת, ובגלל זה המלצרים של היום חשבו כבר שהברזתי ושאני לא אגיע, אבל שמחו לראות אותי כשבאתי ב-6, ויותר מאוחר דידי תיקן את השעות בסידור עבודה.. כמובן שהדבר הראשון שעניין אותי זה אם אושרי גם עובד משמרת ערב היום ומדי כשנכנסתי קיבלתי תשובה- הוא עובד :) חוץ ממנו היו במשמרת גם נופר, אביב [שהכרתי רק היום, והוא חמוד לאללה], איברהים, אופיקה ובאסם. חיכינו לראות איפה דידי משבץ כל אחד מאיתנו ונופר הימרה שאני אהיה עם אביב ובאסם בדרומי, היא תהיה כרגיל במרפסת, אופיקה בתחנת קפה ואושרי ואיברהים בצפוני. אחרי כמה דקות הוא פרסם בלוח את החלוקה, הטעות היחידה של נופר הייתה שאושרי עבד בחלק הדרומי איתי ועם באסם ואביב עבד עם איברהים בצפוני. הייתי בשמיים כשראיתי שאנחנו באותו חלק, חשבתי שזאת תהיה הזדמנות מצויינת לדבר איתו קצת ובאמת דיברנו קצת פה ושם בין פינוי שולחנות.. בהתחלה דידי שם אותי כמארחת, אבל בכל זאת עזרתי לפנות, ובעצם בכל המשמרת עברנו כולנו בין החלקים כי היה לפעמים קצת יותר לחץ בחלקים שונים. כשסיימנו לפנות דידי רשם אותי ואת אופיקה לעריכה ומפות, את נופר לפוליש כוסות וספלים, את איברהים לתחנת קפה, את אושרי לציוד ופוליש סכום ואת השאר אני לא זוכרת. כשאני ואופיקה סיימנו לערוך לבוקר אושרי שאל אותי אם סיימתי את העבודה שלי להיום ואמרתי לו שאני צריכה לעשות מפות עם אופיקה, הוא התבאס קצת כי רצה שאני אעזור לו עם הפוליש סכום, כשהצעתי לעזור לו בכל זאת כי אפיקה רוצה הפסקה לכמה דקות הוא אמר שלא משנה, הוא יסיים לבד ושאני אסיים את העבודה שלי קודם [חמודדד]. כשסיימתי עם המפות נופר קראה לי לעזור לה עם הפוליש כוסות וספלים בחדר פוליש, עזרתי לה ואז היה לה טלפון ויצא שהמשכתי לבד עם הספלים, אחרי כמה דקות הגיע אושרי לחדר פוליש ונשאר לעזור לי עם הספלים וכמה שניות אחרי גם אביב בא לעזור וסיימנו ממש מהר. כשסיימנו כולנו את העבודה ישבנו לשתות שתיה חמה עד סוף המשמרת כמו כל משמרת ערב, אושרי המדהים הכין לי שוב תה =]. ישבנו אני , נופר אושרי ואביב לשתות, הם גם עישנו ודיברנו על כל מיני דברים, בין היתר גיליתי שהם כולם בי"ב עכשיו ושאביב לומד בעמ"ל [הבית ספר שלמדתי בו עד סוף י"ב]. אחרי שסיימנו לשתות שתיה חמה אושרי ואביב הלכו להביא לכולנו מים קרים. אח"כ יצא שהתפצלנו, אני ונופר הלכנו לשבת עם אופיקה ואביב ואושרי נשארו במקום הקודם שהיינו בו. בסוף המשמרת עלינו כולנו להסעה ואז גם גיליתי שאני יכולה לבקש מהנהג להוריד אותי בגן מרגלית שזה יותר קרוב לי לבית.

* במהלך המשמרת דידי שאל אם אני לומדת בבוקר והזכרתי לו שאני סיימתי כבר ללמוד, הוא אמר שזה טוב מאוד ושאני אוכל לעבוד גם בקרים ולפעמים גם מפוצל וזה סבבה לי לאללה.

ד"א, אתמול שכחתי לכתוב שביום שני אמרו לי שאני עובדת טוב, וחילקו די הרבה מחמאות על העבודה שלי, שמעתי גם את המנהל חדר אוכל,דידי, אומר שאני בסדר גמור. הייתה שם גם מישהי שחשבה שאני עובדת כבר הרבה זמן במלצרות והתקשתה להאמין שזאת הפעם הראשונה שאני עובדת וסה"כ המשמרת השנייה שלי. אני מאוד שמחה שמרוצים ממני ומהעבודה שלי.

בקיצור ולעניין, הייתה סוף הדרך של משמרת היום, אושרי היה מתוק כמו במשמרת הקודם ונראה לי שאני לאט לאט מתחילה להתאהב בו, אני רק מקווה לא להיפגע..

מחר שוב יש לי משמרת ערב, הפעם ראיתי מראש בסידור ולאושרי גם כן יש משמרת, גם נופר תהיה מחר ומרינה מהמשמרת הראשונה שלי, יהיה כייף מחר.

בינתיים אני אזוז לישון, לילה טוב.

וכמובן, תגובות יתקבלו בכייף  

לפני ראש השנה הלכנו אני ושילת [אחת משתי החברות הכי טובות שלי] לחפש עבודה כמלצריות בכל מיני בתי מלון בטבריה, רוב בתי המלון אמרו שצריכים מלצריות ויהיו איתנו בקשר, השארנו פרטים לכולם וקיווינו לטוב. מלון אחד אמר לנו שהוא מוכן לקבל אותי, אבל לא את שילת כי היא קטנה [עוד לא 17], מאוד התבאסתי כי רצינו להתחיל לעבוד ביחד. חוץ מהמלון הזה היו עוד שני מלונות שנראו מעוניינים ומלון אחד שממש רצה שנעבוד, ואפילו הציע לי להתחיל לעבוד ביום למחרת, אבל לא היה לי סידור לאחותי הקטנה אז לא יכולתי והם אמרו שיקבעו לנו משמרת לסוף השבוע, אבל לא חזרו אליו.. המלון היחיד שחזר אליי הוא הרויאל פלאז'ה שלא רצה לקבל את שילת, הוא שאל אם אני רוצה לעבוד ביום שישי- משמרת בוקר לניסיון ובגלל שלא רציתי לעבוד לבד אמרתי לו שאני לא בבית ביום שישי ולכן אני לא יכולה, הוא אמר שהוא יהיה איתי בקשר בתחילת השבוע שאחרי למשמרת ניסיון ביום אחר. הייתי בטוחה שהוא לא יתקשר יותר בגלל שעוד לא התחלתי לעבוד וכבר לא נוח לי להגיע.. קיוויתי שעד שהוא יתקשר שוב אחד מהמלונות האחרים יתקשרו אליי או אל שילת ונתחיל לעבוד יחד, אבל לא התקשרו אלינו בכלל מאף מלון אחר וככה יצא ששילת אמרה לי להתחיל לעבוד ברויאל פלאז'ה כי כנראה שכתוב לה מלמעלה לא לעבוד עכשיו. בשבוע שאחרי התקשר אליי דידי- המנהל של החדר אוכל של הרויאל פלאז'ה ואמר לי שקבעו לי משמרת בוקר ליום ראשון ושההסעה היא ב-6:30 בבוקר. ביום ראשון קמתי ב-5:30 התקלחתי, התארגנתי ויצאתי לחכות להסעה, ממש פחדתי לפספס אותה, אבל היה בסדר, אספו אותי ונסענו למלון. המשמרת הראשונה הייתה מאוד מלחיצה, למזלי שברתי רק כוס אחת וגם זה לא באשמתי- דחפו אותי. הכרתי 2 בנות שעובדות שם: רוזה ומרינה והן ממש נחמדות, חוץ מהן יצא לי להכיר עוד כל מיני עובדים של החדר אוכל כמו איסמעיל, איברהים, ואנשים שלא קלטתי את השם שלהם, אבל היו נחמדים מאוד. כבר באותה משמרת דידי שאל אותי אם מתאים לי לעבוד ערב ביום למחרת וכמובן שרציתי, למחרת עבדתי משמרת ערב. המשמרת הייתה קצת יותר קשה מהבוקר, אבל עברה בסבבה, הכרתי עוד 2 אנשים מדהימים: נופר ואושרי [שלא עזבו אותי לבד כל המשמרת,חוץ מהפינוי והעריכה שהייתי בחלק אחר ולא איתם], ועוד כמה מלצרים אחרי כמו לואי, אופיקה, ועוד כאלה שישבו איתנו לתה/קפה בסוף המשמרת.. המשמרת בערב הייתה קצת קשה כי הייתי עם עוד 2 מלצרים [לואי ואופיקה] על החלק הכי גדול של החדר אוכל, אבל כל המשמרת הם כמעט לא עשו כלום והייתי צריכה לעבוד ממש קשה כדי להספיק את הכל. בסוף המשמרת דידי רשם אותי לעריכה וערכתי את כל השולחנות לבוקר והאחרים התעסקו בכל מיני דברים אחרים, אח"כ אני, נופר, אושרי ואופיקה הלכנו לעשות פוליש, ואחרי שסיימנו הכל ישבנו לשלושת-רבעי שעה לשתות תה וקפה, בהתחלה ישבנו אני, נופר ואושרי לבד, אבל אח"כ הצטרפנו לכל השאר שישבו במקום אחר. אני חייבת להגיד שהיה ממש כייף לשבת איתם, אמנם כל הזמן אמרו לי שאני שקטה, ושאני חייבת לדבר כי אני אשתגע ככה, אבל הסברתי להם שזה יעבור לי כשאני אצא מההלם של המקום ושל מה שהולך שם. המשמרת הבאה שנקבעה לי היא למוצאי שבת בשעה 18:00, אני מקווה שיהיו שם חלק מאלה שכבר יצא לי להכיר, אני אשמח במיוחד אם זה יהיה אושרי, נופר, רוזה או מרינה.

ועכשיו בלי קשר לעבודה, יצא לי לחשוב לא מעט על אושרי אחרי המשמרת של יום שני.. במשך יותר משנתיים וחצי הייתי מאוהבת במישהו, סיפור קשה שלא בא לי לפתוח. לראשונה אחרי שנתיים וחצי אני כבר לא חושבת על אותו אחד בצורה רומנטית, אלא מתחילה לשחרר את הסיפור הזה וחיה בשלום עם העובדה שנהיה חברים טובים [מאוד] וזה הכל. לראשונה מזה שנתיים וחצי אני מרגישה פרפרים בבטן אל מישהו אחר.. קודם כל אני חייבת לציין שהוא יפיוף ברמות קשות, הוא מצחיק [וחוש הומור זה דבר מאוד חשוב בעיני], הוא חמוד, כל המשמרת הוא מנסה לגרום לי להשתחרר ולדבר, בסוף המשמרת הוא הכין לי תה כדי שאני אשב עם כולם לשתות, ובמשך כל המשמרת הוא התעניין איך הולך לי בעבודה, מתי אני מתגייסת ולאיזה תפקיד, וכשאמרתי לו שאני אהיה מאבחנת פסיכולוגית במדעי ההתנהגות הוא אמר שהוא יבקר אצלי הרבה..

יש שני דברים קטנים שקצת מפריעים לכל השלמות שלו:

הדבר הפחות משמעותי זה שאין לי מושג בן כמה הוא, אבל הוא בטוח לפני גיוס, ויכול להיות שהוא רק בן 17 ומשהו, זה לא מפריע לי כי זה סה"כ שנה הפרש ואני לא מחשבנת לאף אחד, וגם לא יודעת בוודאות את הגיל. בהזדמנות במשמרת שנהיה ביחד אני אשאל אותו..

הדבר השני והיותר משמעותי זה שהוא מעשן, לא רק הוא, כמעט כל העובדים ברויאל פלאז'ה מעשנים.. תמיד רק המחשבה על אנשים מעשנים הייתה גורמת לי לבחילה, ואני לא חושבת שאני אי-פעם אסכים לצאת עם מישהו שמעשן.. מתישהו במשמרת של יום שני הוא דיבר על היום סיירות ועל זה שהוא מתאמן לקראת זה ושהוא חייב להפסיק לעשן כדי שהכושר שלו יהיה יותר טוב, אז אני מקווה שהוא באמת יפסיק לעשן וככה העניין הזה לא יטריד אותי יותר מדי..

חוץ מזה יש עוד בעיות קטנות כמו העובדה שאני לא יודעת אם יש לו חברה, זאת יכולה להיות בעיה.. הוא חתיך סוף, ככה שרוב הסיכויים שהוא גם תפוס.. עוד בעיה קטנטונת זה שאני עוד חודשיים בערך מתגייסת והשירות שלי יהיה במרכז, ואין לי שמץ מתי הוא מתגייס, לאן ואיפה הוא יהיה, אבל זאת לא ממש בעיה.. אממ עוד בעיות? אני לא חושבת שיש לי איזשהו סיכוי איתו, אף פעם לא חשבתי שיש לי סיכוי עם אף אחד ויש לי בטחון עצמי בגובה הריצפה בגלל שאני סובלת מעודף משקל [אמנם עכשיו פחות, אבל עדיין].

אין לי מושג מה הסיכויים שלי איתו, וכמו שאני מכירה את עצמי- עד שהוא לא יעשה שום צעד בכיווני אין סיכוי שאני אגיד או אעשה שום דבר.. אני חייבת למצוא תיווך, אולי נופר תוכל לעזור, היא מכירה אותו טוב.. לא יודעת עדיין.

מה אתם אומרים? יש לי סיכוי איתו? הוא לא נשמע מושלם מדי? אין יותר מדי בעיות מסביב? לדבר איתו? לחכות לצעד שלו? לדבר עם נופר? אני לא ממהרת מדי? אני עומדת להשתגע H-E-L-P

כל תגובה תתקבל בברכה..

לא, עוד לא הגיע שוב פסח, אפילו לא עברנו את כל חגי תשרי, אבל הייתי חייבת למצוא כותרת מתאימה לעידכונים על כל מיני דברים שקרו בחודשים שלא היה לי מחשב..

יום הולדת לאחי לידור:

ב27.7 אחי חגג יום הולדת 14, כפי שניתן להבין מהרשומה הקודמת, כל החופש הייתי אצל דוד שלי ולא בבית, אבל בשבת שאחרי היום הולדת חזרתי הבייתה לשישבת וחגגנו לו. במוצאי שבת יצאנו כל המשפחה למסעדה, אכלנו במסעדה בעפולה שנקראת "האחוזה" והיה מאוד כייף ומאוד טעים. קניתי לו מתנה לוכד חלומות אינדיאני ומסכה מעץ שתולים על הקיר, הוא אוהב את השטויות האלה ואהבה את המתנה, שמחתי מאוד =]

שיהיה לו הרבה מזל-טוב עד 120.

הייתה לי יום הולדת:

ב-1.9 חגגתי יום הולדת 18!! זהו, אני חוקית!!! שום תובנות חדשות לגבי החיים לכל השואלים, אולי רק ההבנה שהחיים קצרים וכדי מאוד לנצל אותם. באותו יום יצאתי לסרט עם חברה בבית גבריאל ואחר כך הלכנו לאכול גלידה, ראינו את הסרט "איים אבודים", זה סרט מצחיק וחזק, מומלץ בחום ושווה צפייה, לא לבעלי לא חלש :P

אממ קיבלתי מלא הודעות מזל-טוב שעשו לי את היום, ושיחת טלפון מידיד יקר מאוד לליבי שמאוד שימחה אותי.

יום הולדת לאבי:

לנפש התאומה שלי הייתה יום הולדת ב-23.9, לא יצא לנו לדבר מאז הטלפון שלו אליי ביום הולדת שלי.. חייגתי אליו לאחל לו מזל טוב ולשאול מה קורה-מה חדש.. הוא מאוד שמח שהתקשרתי ואמר שהוא לא יוצא לחגוג, אמרתי לו שחבל.. דיברנו על זה שאנחנו מאוד רוצים להיפגש לפני הגיוסים שלנו כי אח"כ יהיה לנו ממש קשה להיפגש, והבטחתי לו שבמפגש נחגוג לו כמו שצריך. הוא אמר שאם ייצא לי להגיע לת"א הוא יגיע לשם ואם לא הוא יכול להגיע אפילו לחיפה =] אממ בכללי הוא אמר שהוא עוד לא ניגש לטסט [בערך שבועיים אחרי הוא ניגש ונכשל- לא נורא, נגיר לעבור בראשון], שהציונים של הבגרויות דיי סבבה, ושבקשר למיונים הוא חתם ויתור והוא מחכה לפגישה עם הקב"ן.

הרבה הרבה מזל טוב עד 120.

האח הגדול:

בספטמבר התחילה תוכנית חדשה שנקראת האח הגדול, אני די בטוחה שכולם יודעים על מה אני מדברת..

אז אמנם זה לא קשור אליי ישירות, אבל יש נציג מהעיר שלי, אשר [הדתי] הוא טברייני וזה כבוד גדול לעיר, ואני אישית וכל העיר בכלל מאחלים לו הרבה בהצלחה ומקווים שהוא ישרוד עד הסוף. אני אישית מכורה כבר לתוכנית הזאת ורואה אותה רוב היום בערוץ 20 [בהוט].

ההימור שלי לשלישיית הגמר: יוסי, רנין ולאון.

מצאתי עבודה:

אני אפרט על הכל תכף ברשומה נפרדת כי זה די ארוך ויש עוד עניין בפנים, אז רק בקצרה ובאופן כללי, מצאתי עבודה כמלצרית בחדר אוכל של מלון בטבריה שנקראה "רויאל פלאז'ה", היו לי כבר שתי משמרות, השלישית מחר [מוצאי שבת]. העבודה די סבבה, האנשים שעובדים איתי חמים ומדהימים, המשכורת היא משכורת מינימום לשעה, הכל אחלה בינתיים..

ראש השנה וכיפור:

אמנם קצת הרסו לי את הדיאטה, היה קצת מתוק בראש השנה, וקצת עוגות בכיפור, אבל עברנו והתגברנו..

הפעם לא הרגשתי את הצום בכיפור, אולי בגלל שזה הצום השלישי שלי בחודש וחצי האחרונים ואולי בגלל ששיחקנו מונופול עד 4 לפנות בוקר ולמחרת קמתי רק ב-3 וחצי בצהריים בערך.. לא הרגשתי את הצום בכלל.. בבית כנסת כשהלנו לשמוע תקיעת שופר ראיתי את אנלי, חברה שלא ראיתי מלא זמן, ולא ראתה אותי מאז שהתחלתי את הדיאטה, היא אמרה שממש רזיתי וזה היה כייף לשמוע. היא אמרה שהפלאפון שלה מת ואין לה בכלל את המספר שלי אז קבענו להיפגש בשכונה למטה ב-9 וחצי כדי שהיא תוכל לרשום, אבל חזרנו מסבתא שלי לפני 9 ולא היה לי איך להודיע לה, בסוף שלחתי לה את המספר שלי בפייסבוק ואני מקווה שנהיה בקשר.. 

גמר חתימה טובה לכל עם ישראל !

הייתי בחו"ל- בולגריה:

בשבוע האחרון של החופש הגדול הייתי עם כל המשפחה שלי בבולגריה, היה מאוד מאוד כייף שם. יש בבולגריה גלידה סופנית, זה פשוט חובה לאכול ממנה שם. אחרי יומיים במלון גילינו ש-10$ ליום יכול להפוך חצי פנסיון להכל כלול ועשינו על שני אנשים וכולם נהנו מהכל כלול.. קניתי מבולגריה חולצה יפה, אבל היה קייצית ודי קריר לבוש אותה במזג אוויר של עכשיו ליציאות. קניתי חגורה לבנה של דיזל, גם אחי קנה אחת דומה לבנים. הוא קנה גם דברים יפים לחדר, גם כאלה שתולים וגם קוף שהוא מאפרה וכל מיני שטויות שכאלה, אהה וקנינו המון שוקולדים בשדה תעופה של הארץ [היה 4+1 אז לקחנו 5 סוגים], היחיד ששרד הוא הטובלרון הלבן שנשאר ממנו משולש אחד מתוך שישה שמרכיבים משושה.. השכרנו בבולגריה ערב אחד רכב ממונע לשעה וחרשנו את רוב האזור שהיינו בו, שנקרא "חוף השמש". עשינו טיול ג'יפים שווה ביותר עם כל הקבוצה והנהג המסטול שהיה לנו..

בקיצור- היה מאוד שווה ומאוד כייף בבולגריה..

זה הכל בינתיים, אם אני אזכר בעוד דברים חשובים שקרו בחודשים שלא היה לי מחשב אני אכתוב עליהם מחר..

תגובות יתקבלו בחום 

הכל התחיל כשבאתי לבקר את דוד שלי במכון כושר שהוא מנהל, אחרי שיחה קצרה החלטתי להישקל בחדר כושר, את התוצאה שהראה המשקל אני לא אשכח עוד הרבה מאוד זמן, המשקל שלי היה 93.7 שזה ממש לא טוב, זה אפילו מוגדר לגובה שלי כעודף משקל ברמה גבוהה. עוד באותו היום אחרי שיחה קצרה עם דוד שלי נפלה ההחלטה- ממחר דיאטה ומיד אחרי הבגרות האחרונה של י"ב אני מגיעה אליו עם מזוודה ונשארת לכל אורך החופש לדיאטה מבוקרת ואימונים על-מנת לרדת במשקל הרבה ומהר. התאריך באותו יום היה ה-10.6 והיה לי בערך חודש עד הבגרות האחרונה לרדת במשקל 3.700 קילו כדי להוכיח לדוד שלי שאני רצינית בקשר לדיאטה, אם אני אצליח הוא לוקח אותי פרוייקט לקיץ, ואם לא אני ממשיכה בדיאטה לבד. אם אני אגיד שהייתי בטוחה שאני ארד זה יהיה שקר, מאוד פחדתי שאני לא אצליח לעמוד בזה או שאני לא ארד מספיק ודוד שלי יתאכזב.. ב-6.7, יום ראשון, הגעתי למכון של דוד שלי עם מזוודה, מוכנה לשקילה הגורלית הגורלית. מאוד פחדתי בדקות הראשונות בחדר כושר, אבל הבנתי שאת הנעשה אין להשיב, נשקלתי ולהפתעתי גיליתי שירדתי הרבה יותר ממה שחשבתי, זה היה בין 5 ל-7 קילו, אני לא זוכרת בדיוק, שמחתי שלפחות ההתחלה הלכה חלק. חוץ ממני במשפחה המורחבת שלי יש די הרבה קרובים שסובלים מעודף משקל, יחד איתי באותו יום נשקל גם בן דוד שלי, הוא שקל 77.4 והוא רק בן 11, משקל מאוד גבוה יחסית לגיל שלו ולגובה שלו. גם הוא קיבל אתגר- לרדת 2.400 באופן עצמאי עד תחילת החופש, זה היה התנאי לקבלה שלו, וגם בן דוד שלי עמד בו בהצלחה עד תחילת החופש.

סדר היום שלנו בחדר כושר נראה כך:

7:30  השכמה

8:00-8:30  ארוחת בוקר

9:30/10:00-11:30/12:00  אימון בוקר

13:00 הולכים לבית של דוד שלי

14:00 ארוחת צהריים

17:00-19:00 אימון צהריים

19:30-20:30 מנוחה

20:30-22:30 אימון ערב

*מלבד בימים של תשעה באב היינו משלבים גם בריכה כמעט כל יום.

כמו שאפשר לשים לב היו לנו שלושה אימונים ביום, הלכנו מהבית של דוד שלי לחדר כושר ברגל וכנ"ל מהחדר כושר הבייתה לפעמים,שילבנו שחיה וחוגי ספורט כמו אירובי, פיטבול, סדנאות בטן וסדנאות חיזוק גוף בסדר יום שלנו ולחלק מהאימונים היינו מוסיפים אימוני כוח. אלה היו חודש וחצי של אימונים מאוד אינטנסיביים, ששילבו גם תזונה נכונה שכללה 3 ארוחות מרכזיות ושתי ארוחות ביניים שהיו בד"כ מעדן 0% שומן, פרי או חטיף אנרג'י. מאיזשהי סיבה נראנו לכולם מסכנים, אולי בגלל האוכל הדיאטטי, אולי בגלל שתמיד היו פיתויים מסביב בגלל שלדוד שלי יש ילדות קטנות, אולי בגלל השעה המוקדמת לקום בבוקר של חופש גדול, אולי בגלל כל האימונים ביום ואולי בגלל המכלול של הכל.. אני לא אגיד שלא היה קשה, לפעמים היו רגעים שרציתי להרים ידיים.. הרבה פעמים חשבתי לעצמי "זה החופש הגדול האחרון שלי ואני אוטוטו מתגייסת, בשביל מה לי לבזבז אותו על אימונים וקריעת תחת עכשיו? יהיה לי מספיק מזה בצבא", אבל מחשבה חוזרת על הכל עזרה לי להבין שזה לטובתי, שזאת הבריאות שלי ושאני לא יכולה להמשיך לחיות ככה, ועם המחשבות האלה הייתי ממשיכה להתעמל כל יום ולהישקל כל בוקר. זו הייתה תקופה עם לא מעט משברים ורגעים שרציתי לעזוב הכל ולחזור הבייתה, או לשבור את הדיאטה לכל הרוחות ולאכול איזה עוגה טובה, במיוחד עם כל הימי הולדת בתקופה הזאת, אבל הייתי חזקה ולא נשברתי. לאחר חודש וחצי כשחזרתי הבייתה היה המשקל שלי 77, כלומר הצלחתי לרדת בחודשיים [מהשקילה הראשונה] קרוב ל-17 קילו, שזה מעולה בשבילי. בשבוע שלאחר מכן המשכתי לעשות ספורט בבית ולשמור מבחינת אוכל והמשכתי לרדת. בשבוע שאחרי טסנו לבולגריה, שם היה קצת יותר קשה לשמור מבחינת האוכל, כי בכל זאת לא כל יום טסים לכל, הפינוקים שלי בחו"ל היו בעיקר גלידות, הגלידה של בולגריה טעימה מאוד! בגלל שהתפנקתי קצת בחו"ל גם הקפדתי לעשות כמעט כל יום ספורט בחדר כושר של המלון שבו היינו. כשחזרנו די פחדתי להישקל ולגלות שעליתי במשקל, אבל להפתעתי גיליתי שלא עליתי למרות החופשה. שבוע אחרי שחזרנו מחו"ל נרשמתי לחדר כושר בעיר שלי [טבריה] והמשכתי להתאמן ולשמור על הדיאטה. המשכתי להישקל פעם בכמה ימים ובשבועיים שאחרי שקלתי 73.5, זאת אומרת שירדתי מעל ל-20 קילו בדיאטה הזאת. יש לי לרדת עוד 10-15 קילו כדי להגיע למשקל יפה יחסית לגובה שלי, לאט לאט יהיה בסדר. אחרי התקופה של הירידות המופלאות הגיעה התקופה של החגים שקצת מקשה על הדיאטה מכמה סיבות: אני לא בבית ולכן לא שולטת על האוכל שמכינים לארוחת צהריים/ערב, קשה לראות אנשים אחרים אוכלים קוסקוס או ארוחות חג ולאכול לידם מעדן 0% או קורנפלקס מחיטה מלאה, יש המון עוגות ועוגיות מסביב כי חוץ ממני ומבן דוד שלי אף אחד לא בדיאטה ויש המון אנשים רזים שיכולים לאכול מזה המון וזה לא מזיז להם ועוד מליון ואחת סיבות. ניסיתי במשך ראש השנה לא לאכול שטויות, ואם כבר אכלתי משהו אז ממש בטעימה כדי לא לשבור את הדיאטה. בכיפור זה כבר היה יותר קשה, היו 3 עוגות על השולחן ואני חייבת להודות שאכלתי מכולן, אין מה לעשות, אחרי 4 חודשים של דיאטה ו-3 צומות בחודש וחצי [תשעה באב, גדליה וכיפור] הייתי חייבת לעצמי קצת מתוק.. עוד לא נשקלתי בכלל בתקופה של החגים, אני כמעט בטוחה שעליתי, לפחות קצת, כי אכלתי שטויות פה ושם..

אחרי סוכות אני אשקל ואני מקווה שלא עליתי יותר מקילו-שניים.. אני אעדכן פה את השקילה שאחרי סוכות וכנראה גם את כל השקילות שאחרי כדי שיהיה לי תיעוד של התאריכים והמשקלים. אהה וכמובן שאחרי סוכות אני חוזרת לדיאטה מחדש בלי שטויות אחרי חודש עם קצת פיקשושים..

בהזדמנות זו אני רוצה להודות מעומק הלב לדוד שלי- אבי, שלקח אותי כפרוייקט לקיץ ועזר לי לרדת במשקל כל-כך הרבה, המון המון תודה לך ולסימה ולבנות המדהימות שלכם, אני אוהבת את כולכם המון!!

אם יש למישהו משהו להגיב אתם מוזמנים בכייף..

ברוח השנה החדשה החלטתי לעשות קצת שינויים בבלוג שלי, השינויי מתבטאים בצבעי הבלוג שהפכו לבהירים יותר, התמונה שהתחלפה, ובכך שמעכשיו הבלוג שלי כבר לא סגור, אלא פתוח לכל מי שרוצה לקרוא ולהגיב.

בנוסף לשינויים החלטתי שעם תחילתה של השנה החדשה אני מוחקת את כל הדברים השליליים שקראו לי בשנה שעברה, ולכן גם מחקתי מן הבלוג את כל הרשומות שיש בהן דברים שהעציבו אותי ואני מתחילה את השנה מחדש בבלוג המחודש שלי.

החל מעכשיו הבלוג יעסוק בכל מה שקורה בחיים שלי. יותר מאוחר או מחר אני אעלה עדכון של כל מיני דברים חשובים שקרו בחיים שלי בחודשים שלא עידכנתי את הבלוג עקב תקלה במחשב שלי, ואני מקווה שייצא לי לעדכן הרבה יותר מעכשיו, לפחות עד הגיוס שלי.

שתהיה שנה של התחלות חדשות.