מתוך רשימותיו של עגלון הזיעה

האור מהמסדרון מקהה חושים ומבטל תחושת פרטיות. הסקרנות מונעת ממני לסגור את הדלת, הסקרנות והיהירות. הוכחה לחריצותי, אני מראה לכולם בעוברם שאני עוד עובד. אסגור אותה כעת. השעה חמישה לתשע בערב במשרד במיד טאון.  אני רעב ועייף כך  שאעדיף להשאר פה מלקום ולצאת לרחוב הרטוב. שבועות גשומים מנצחים על רחובות העיר זה זמן מה וחוסמים את שגרתה של העונה החמה. הבטיחו לי קיץ מרהיב של רגליים ארוכות שיער מתנופף וחום בלתי נסבל. טוענים באוזני שזה הקיץ המוזר ביותר שידעה העיר. קץ סדר העונות כמו שאנחנו מכירים. ברור לי שהמתח פה מחלחל עמוק לורידים ועלי להציל נפשי. החצר מלאה ביועצים חורשים וזוממים אינספור. הרגשת ניכור קשה נופלת עלי עתה. כמו בכל יום, רסיסי אשמה מתקבצים יחדיו לכדי חידוד אחד כבד. מדברים על שינויים ואמצעי הגנה. ישנן ישיבות ואלה נערכות בכל רגע ומתארכות לעד. ראשי נוטה משועמם, עיני שומעות רק מה שדמיוני מראה לי. שעות הופכות לחיים שלמים מצטברות לרגעים מתים ואלה ממלאים את חיי. חולצות מכופתרות עושות עלי רושם וכשאני לובש אותן אין הן משאירות זכר על אף אחד. שערות לבנות חדשות מציירות על חזי קו עבה ועדיין קלוש ובמהרה יישר כוחו. עיניי מאירות את כוונותיהן לעולם. אחת תראה שונה מין השניה, חוסר סימטריות מתיישב על פניי כיאות לגילי ומעמדי. סימנים מסביבי הופכים לחפצים, סמלים הופכים למטרה ואין יותר סימן למה הם מייצגים. האימייל מהקונסיירג' על חבילה שהגיעה מרגש יותר מהחבילה עצמה. הירוק מהחלון מרגש יותר מללכת בקרבו. כרטיס הביקור מרשים את בעל המקצוע וכותרת הפגישה מרשימה מהתרחשותה. העיר מציעה חיים מרוקנים היטב, מהוקצעים עד כדי שכחה. כולנו מומחים קטנים לפי מיטב הבנתנו עד אובדן חושים. 

אולי מפני כך התושבים פה בעלי לשון כה חדה. לשון שטעם בחיקה ותאיה יודעים גימור מהו. מטבחי העיר יודעים כי פה אין פשרה. האוכלים אצלם ללא רחמים אוכלים הם. האוכל הוא הטבע, מפלט כל החושים, האוכל הוא ההר הים והגלים. כל השאר הוא זויות פלדה, בטון ואספלט. האוכל הוא הסקס האבוד, הריגוש הנכסף שממנו רק צילו של מיתוס נשאר. אסור לכלבים לעלות על הדשא או ללכת בלי רצועה. סנאים חוטפים אוכל כמו שאר התושבים וחתול ברחוב יחשב לנמר בחצרות האחוריות כמו דוב שמחטט באשפה, חיית פרא. הפרא האסור. חוקים פה נאכפים ומשוגעי העיר מוגנים. לעת ליל ולעת ערפל השמיים מוארים נפרצים מלב העיר אל העננים המותשים שעוטפים אותה. אור נגוהות מושך מיליוני ביקורים חפוזים. אטרקצית ביזבוזים. מנהטן תשקע באור גדול כשהאוקיינוס שמקיף אותה יעלה עליה במים עתירי שמן ספינות וסתם חיריונים מארבע כנפות. 

בצד המערבי לעיר, אל נהר ההדסון ישנן אורוות סוסים, סוסים משטרתיים. סוסים במשמעת, סוסים בתפקיד. ריח מרוכז של חומץ, פסולת קש וצואת הבהמות ממלא את האוויר בין מבחר אגזוזי אוטובוסים לבנים וגבוהים עתירי תיירים זחוחים. מצידו השני של הכביש המהיר מרומם לו שלט רחב מימדים - נערות הסטלר רוקדות, מועדון הסטלר מציג. מיני ואנים כהי שמשות חונים בדיסקרטיות כוחנית אל צידי המדרכה ורחשי אירועים רוחשים. משמעת הסקס רוצה את הדלק שלה למען ימשיכו אגזוזי הלימוזינות לפלוט את דו הפחמן. הנערות לפעמים תתגלנה לך ברחוב סתמי זה או אחר הולכות אינקוגניטו ומיד תזהה. החולצה הצמודה קצת מידי לחזה, הפנים שכבר חרוטים קווי איפור ומסיכות לבנות, הגוף ההדוק והשיער העשוי עשוי. הסוסים עטופים דגלים של הלאום של כולם, לאום המהגרים ללא פשרות. אני מתגעגע למרכז התרבות במעלה העיר. אלה המהורהרים, שם הבמאים מספרים למעריציהם הרכונים על הסרטים שלהם. פילם באפ'ס מרוכזים שואבים את פרטי הפרטים באשר אלה שם מתגלים. התעשיה של פעם במיטבה -  סם פקינפה וסטיב מקווין בסיפורי גבורה. ליבי רוקד. ציבעו של הפילם הוא צבע זכרונותי. שלושים שנה אחר כך - גיבורי תרבותי עדיין בשר ודם על במה. 

אלה חיים לצד האדרנלין ההרסני. אלה צימחו את אלה. איסטווד ומקווין בנו את האינדיווידואל וזה הרס את האוקיינוס. נערות הגו גו הרסו לעצמן את עור הפנים והאינטלקט הופך למפלט האחרון. בוגרי ג'וליארד חוגגים עוד מחזור והעננים לא עוזבים את מנהטן. גשם חומצי ותרבות מסועפת, הלו הקצה עוד לא קרוב אפילו.