ככה זה בצד השני

נמ...סיפור חדש חחח

בקצרה ולעיניין חחחח

מפעם לפעם יש לי התקפי השראה ועכשיו אני מתכוונת לרכז את כולם בסיפור אחד...

טוב אז נמ...קוראים לו "ככה זה בצד השני" והוא די משקף את איך שאני רואה את העולם ואיך שאנשים כל כך כפויי טובה על מה שיש להם עד לרמה שזה עצוב...

טוב אז נמ...מקווה שתהנו=]

פרק 1

איתי שכב על הגב במיטה וחשב על הפעם האחרונה שהוא יצא עם חברים...אכן לפני המון זמן...שגם אז המפגש לא נמשך יותר משעה בשבילו..."כאילו שאין לי משהו יותר טוב לעשות מלהסתובב עם חבורת מפסידנים כמוכם...מה אנחנו ילדים בכיתה ז' שהולכים לסרט?! ..."

הוא חשב על הפעם האחרונה שמישהו דיבר איתו ...לא להגיד שלום או ביי..או לשאול מה היה בשיעורים או מתי המבחן..אלא פשוט דיבר ... כן..גם זה היה לפני הרבה זמן

ובכלל..בזמן האחרון הוא דיי מבודד מהעולם ומעצמו.."האנשים האלא פשוט לא בוגרים מספיק כדי להסתובב איתי..."

או ש...לפחות ככה הוא ניסה לשכנע את עצמו

"אין לי מה לחפש איתם"

"אפילו לשבת בבית לבד יותר טוב..."

צליל הדלת שנפתחה במהירה הפסיקה את מחשבותיו."איתי אני רצינית איתך! אתה מוכן להפסיק לנוח להנאתך ולעשות משהו מועיל?! בחיי כאילו שאתה עושה טובה למישהו שאתה הולך לבית ספר.......איתי!!! אתה מקשיב לי?! תקום ותלך ללמוד ! עכשיו!!"והדלת נטרקה

איתי הוציא אנחה גדולה והתיישב..מנסה לעזוב בצד את כל מה שחשב עליו עד עכשיו אבל גם צביטה בחזה לא הפסיקה את המחשבות..."כן! בדיוק מה שאני יגיד להם פעם הבאה "אין לי מה לחפש איתכם..אני מעדיף לצאת עם החברים החיילים שלי..."

לרגע זה נראה כמו הפיתרון המושלם אבל משהו חסר...טוב נו..הוא לא רצה שוב להתחיל לחשוב על הכל מההתחלה והחליט להתחיל את השיעורים.

פיפ פיפ פיפ פיפ פיפ "מה..כבר בוקר..?"איתי התעורר ושוב המחשבות מטרידות אותו...

הוא ידע שמתקרבת מסיבת תחילת שנה אצל קורל ושהוא שוב לא יוכל להגיע...זה..אם כמובן יזמינו אותו בכלל...

הוא לקח נשימה עמוקה "טוב..ניסיון אחרון אל להפוך להשפלה של השכבה..." הוא יצא בצעדים מהחדר ובעודו הולך במסדרון חושב שוב ושוב מה יגיד לאימו..."איתי...אתה לא מאחר לבית הספר נכון...?" "נמ..אמא..תקשיבי..רציתי לשאול..""לא איתי..אתה לא מקבל ממני כסף" "אבל אימא אם אני לא יגיע למסיבה..""זה לא מעניין אותי אתה מבין?! אנחנו בקושי מצליחים לשלם על הדירה הזאת ואתה חושב על מסיבות?!?!..עכשיו קדימה תלבש נעליים ולך לבית הספר..אני מאחרת לעבודה.."

בדרכו לבית הספר מהרהר שוב ושוב מה לעשות בנוגע למסיבה...ושוב הוא חושב על התרוץ שהוא ימציא הפעם...

כמה פעמים הוא כבר עבר באותה הדרך לבית הספר ....תמיד זו אותה הדרך אבל תמיד המחשבות שונות

ושוב אותם תרוצים עלובים שהוא צריך להמציא ...ושוב אותם המבטים שהוא צריך לקבל מהחברים שלו...

איך אפשר לשכנע מישהו בדבר שאינך משוכנע בו??

אה...הצלצול האחרון ..אנחת שחרור מיום של לחץ בבית ספר ואיתי כבר משתוקק לחזור הביתה ...

בהליכה מהירה ומבט מתוסכל של "נימאס לי מהחיים האלה " הוא שומע קול חזק ומאיים מאחוריו "ילד!"

איתי מסתובב ולשניה הוא מאבד את ההכרה